תנ"ך - יפיח
כזבים
עד
שקר
ומשלח
מדנים
בין
אחים:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
יָפִ֣יחַ
כְּ֭זָבִים
עֵ֣ד
שָׁ֑קֶר
וּמְשַׁלֵּ֥חַ
מְ֝דָנִ֗ים
בֵּ֣ין
אַחִֽים:
פ
(משלי פרק ו פסוק יט)
יָפִיחַ
כְּזָבִים
עֵד
שָׁקֶר
וּמְשַׁלֵּחַ
מְדָנִים
בֵּין
אַחִים:
פ
(משלי פרק ו פסוק יט)
יפיח
כזבים
עד
שקר
ומשלח
מדנים
בין
אחים:
פ
(משלי פרק ו פסוק יט)
יפיח
כזבים
עד
שקר
ומשלח
מדנים
בין
אחים:
פ
(משלי פרק ו פסוק יט)
עין המסורה:
מדנים
-
ג'
(בלישנא):
בר'
לז
,
לו;
מש'
ו
,
יט;
י
,
יב.
רש"י:
יפיח
-
לשון
דבור
הוא
,
כי
כל
דבור
-
ברוח
הפה
הוא.
רד"ק:
יפיח
כזבים
-
מי
שיענה
עדות
שקר
(ע"פ
שמ'
כ
,
יג).
והשביעית
היא
הרכילות
,
כי
משים
קטטה
ואיבה
בין
אדם
לחברו
,
והוא
מקלל
,
שאֵרְרוֹ
יי'
ואמר
"ארור
מכה
רעהו
בסתר"
(דב'
כז
,
כד).
רום
עינים
(ראה
לעיל
,
יז
ע"פ
מש'
כא
,
ד)
שונא
השם
יתעלה
,
כי
מרום
העינים
יבא
האדם
למרוד
ביוצרו
,
כענין
סנחריב
שנתגאה
ומרד
באל
,
ופקד
האל
על
פרי
גודל
לבבו
ועל
תפארת
רום
עיניו
(ראה
יש'
י
,
יב).
"לשון
שקר"
(לעיל
,
יז)
-
כי
ישחית
בני
אדם
בשקריו
,
ומטעה
אותם
בתחבולותיו.
רלב"ג:
לב
חורש
על
האנשים
מחשבות
שקר
ומרמה
להרע
להם
,
והרגלים
שימהרו
לרוץ
לעשות
רעה.
ומי
שידבר
כזבים
ויהיה
עד
שקר
-
והנה
זה
יכלול
לשון
שקר
ועדות
שקר;
ומי
שמשלח
מדנים
בין
אחים
-
בספרו
כזבים
מזה
לזה.
והנה
זכר
האיברים
על
הסדר
,
והתחיל
מהאבר
הגבוה
ובשפל
כלה
(ע"פ
בר'
מד
,
יב).
הנה
זה
הוא
ביאור
אלו
הדברים
שהגבלנו
ביאורם
פה.
(עשרים
תועלות
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות)
ר' יוסף קמחי:
עינים
רמות
-
גאה
וגאון
(ע"פ
מש'
ח
,
יג);
וכן
אמר
"גבה
עינים"
(תה'
קא
,
ה).
ואדם
שהוא
מתגאה
בנפשו
יוָלד
מגאותו
שיתפאר
בלשונו
,
ואומר:
'מי
כמוני'
-
זאת
השנית;
וזאת
לשון
שקר
שיתפאר
ויתגאה
בדברי
שקר
שאינם
אמת.
וידים
שופכות
דם
נקי
-
זאת
השלישית.
מרוב
גאותו
ושיתפאר
בדברי
שקר
,
אם
קם
כנגדו
מכחיש
דבריו
,
נמבזה
היא
וקלה
בעיניו
נשמת
אדם
,
מיד
יהרגהו.
ואם
לא
יוכל
להרגו
חושב
עליו
מחשבות
רעות
בלבו
,
ואשר
יחשוב
לא
יתחרט
ממחשבתו
-
זאת
הרביעית.
רגלים
ממהרות
לרוץ
לרעה
-
להזיק
לו
בממונו
או
במה
שידע
לו
-
זאת
החמישית.
ואם
לא
יוכל
במעשה
,
יעיד
עדות
שקר
להורגו
או
לאבד
ממונו
-
זאת
ששית.
ואם
לא
יוכל
להעיד
בגלוי
ילך
רכיל
לשלח
מדנים
-
להבעיר
מדנים
ואפילו
בין
אחים.
ר' משה קמחי:
שש
הנה;
עינים
רמות;
לב
חורש;
יפיח
-
ארבעה
פסוקים
דבקים.
שש
ושבע
-
הן
שבע
לבד;
וכן
"על
שלשה
פשעי
ישראל
ועל
ארבעה"
(עמ'
ב
,
ו);
וכל
זה
אריכות
לשון.
והשלשה
מהם
במעשה
,
והשלשה
בדבור
והאחד
במחשבה.
נפשו
-
דברה
תורה
כלשון
בני
אדם
(ע"פ
ברכות
לא
,
ב)
,
כי
נפשו
היא
חכמתו.
עינים
רמות
-
הוא
המתגאה
,
שירים
עיניו
בגאוה.
לשון
שקר
-
הרכיל.
שופכות
דם
נקי
-
הרוצח.
חורש
מחשבות
-
שתי
לשונות
בענין
אחד
,
וכן
"מסעף
פארה"
(יש'
י
,
לג);
"יחסלנו
הארבה"
(דב'
כח
,
לח);
והטעם:
יחשב
לעשות
און.
רגלים
ממהרות
-
לעשות
רע.
יפיח
-
היו"ד
שרש
,
והוא
שם
תאר
נוטה
ללשון
פועל;
ורצונו
לומר:
'יוֹפֵח';
וכן
"מיד
עשוק"
(יר'
כב
,
ג)
-
כמו
'עושק'.
וחברו:
"תתיפח"
(יר'
ד
,
לא)
,
שהוא
לשון
דבור
והכתוב
פירש
שהוא
עד
שקר.
מדנים.
נמשך
בקמץ
יוד
"מדינים"
(לעיל
,
יד)
וכן
'יאור'
במלת
"ועלתה
כאור
כולה"
(עמ'
ח
,
ח)
,
והנכון:
כיאור.
בין
אחים.
שהם
דבקים.
ר' מנחם המאירי:
הפרשה
הארבע
עשרה
כוללת
ארבעה
פסוקים
,
והם
אלו:
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
טז
-
יט).
הכוונה
בהם
,
שאחר
שהודיע
דרכי
הבליעל
(ראה
לעיל
,
יב)
,
הזכיר
מה
שהוא
סבתו
,
והוא
ענין
הגאוה.
ואמר:
שש
הנה
שנא
יי'
-
רוצה
לומר
,
שהן
מרוחקות
אצלו
מאד;
ושבע
-
כלומר:
ויש
בהן
השביעית
שהיא
סבת
הכל
,
ועליה
אמר
שהיא
תועבת
נפשו
,
רוצה
לומר:
ריחוק
רצונו.
ונפשו
-
פירושו:
רצונו
,
כמו
"אין
נפשי
אל
העם
הזה"
(יר'
טו
,
א);
"אם
יש
את
נפשכם"
(בר'
כג
,
ח)
,
ושש
ושבע
בא
כדרך
"על
שלשה
פשעי
ישראל
ועל
ארבעה
לא
אשיבנו"
(עמ'
ב
,
ו)
,
שאינם
בין
כלם
אלא
ארבעה
,
וכן
הנה
אינם
אלא
שבע.
והזכיר
השביעי
שהוא
סבת
הכל
תחלה
,
והוא
עינים
רמות
-
מורה
על
הגאוה;
כמו
"גבה
עינים
ורחב
לבב"
(תה'
קא
,
ה).
וענינו:
בקשת
הנצוח
בכל
דבר
,
לא
לכוונת
המצא
האמת
,
רק
להתנשא
על
האחרים
ולהשפילם
ולדכאם
תחת
רגליו.
והיא
המביאה
את
הבליעל
שהזכרנו
(לעיל
,
יב)
בהערמה
ובהתנכלות
,
שהיא
גוררת
אחריה
השש
אחת
אחת;
כי
לרוב
הגאוה
יצטרך
לתמוך
גאותו
בדברי
שקר
,
להתפאר
ולהשתבח
במה
שאין
בו
,
ולהשפיל
האחרים
,
ולהחזיר
בגאותו
כל
זולתו
לתהו
ובהו
,
היא
השנייה
שבשבע;
ותהיה
סבה
לשלישית
,
והיא
שפיכות
דם
נקי
,
כי
המריבות
-
סבת
הרציחות;
וכן
הם
סבה
לרביעית
,
להיות
לבבו
חורש
על
האחרים
מחשבות
און
,
לכל
דבר
שיוכל
להתנכל
עליו
,
והיא
סבה
להוציא
מחשבתו
למעשה;
והיא
החמישית
,
להיות
רגליו
ממהרות
לרוץ
לרעה
,
להוציא
מחשבתו
לפועל;
והיא
הששית
,
רוצה
לומר:
לדבר
כזבים
בעדות
שקר.
ועד
-
שם
דבר
,
כמו
"לא
תענה
ברעך
עד
שקר"
(שמ'
כ
,
יג);
והוא
חסר
בי"ת:
יפיח
כזבים
בעדות
שקר
,
להתנכל
עליו
ולהתגולל
עליו
,
לשום
לו
עלילות
דברים.
ויש
לפרש
עד
שקר
-
דיבור
שקר
,
מלשון
"האזינה
עדי"
(במ'
כג
,
יח)
,
שפירושו
,
לדעת
קצת
,
כמו
דְבָרַי.
ואע"פ
שכבר
אמר
לשון
שקר
,
ענינו
בהגבהת
עצמו
ובהשפלת
האחרים
,
כמו
שביארנו
(מש'
ה)
,
אבל
בזה
רמז
לדבר
סרה
על
האחרים;
והיא
סבת
השביעית
,
לשלוח
מדנים
אף
בין
אחים.
ויש
מפרשים
,
כי
לשון
שקר
היא
השביעית
הגורמת
לכלם;
כי
הגאוה
לא
ישתמש
בה
האדם
,
רק
בכזב
,
בנשאו
עצמו
והשפילו
האחרים
,
כמו
שביארנו;
ושפיכות
דמים
הוא
גם
כן
בדבר
כזב
ובתחבולה;
ויפיח
כזבים
הוא
בענין
האונאות
והחמסים;
והיא
סבה
לעדות
שקר
ושלוח
מדנים
,
שהוא
ברכילות
ובדברי
כזב.
וזהו
ענין
הנגלה
,
והנסתר
-
אתה
ממשיך
בו
הענין
שרמז
בו
בשלפניה.
ר' ישעיה מטראני:
יפיח
כזבים
-
מי
שמעיד
עדות
שקר.
ומשלח
מדנים
בין
אחים
-
זו
היא
השביעית
,
שחמורה
מכולם
(ראה
ויק"ר
טז
,
א).