תנ"ך - ויקחו
בני־אהרן
נדב
ואביהוא
איש
מחתתו
ויתנו
בהן
אש
וישימו
עליה
קטרת
ויקריבו
לפני
ה'
אש
זרה
אשר
לא
צוה
אתם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּקְח֣וּ
בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן
נָדָ֨ב
וַאֲבִיה֜וּא
אִ֣ישׁ
מַחְתָּת֗וֹ
וַיִּתְּנ֤וּ
בָהֵן֙
אֵ֔שׁ
וַיָּשִׂ֥ימוּ
עָלֶ֖יהָ
קְטֹ֑רֶת
וַיַּקְרִ֜יבוּ
לִפְנֵ֤י
יְהוָה֙
אֵ֣שׁ
זָרָ֔ה
אֲשֶׁ֧ר
לֹ֦א
צִוָּ֖ה
אֹתָֽם:
(ויקרא פרק י פסוק א)
וַיִּקְחוּ
בְנֵי־אַהֲרֹן
נָדָב
וַאֲבִיהוּא
אִישׁ
מַחְתָּתוֹ
וַיִּתְּנוּ
בָהֵן
אֵשׁ
וַיָּשִׂימוּ
עָלֶיהָ
קְטֹרֶת
וַיַּקְרִיבוּ
לִפְנֵי
יְהוָה
אֵשׁ
זָרָה
אֲשֶׁר
לֹא
צִוָּה
אֹתָם:
(ויקרא פרק י פסוק א)
ויקחו
בני־אהרן
נדב
ואביהוא
איש
מחתתו
ויתנו
בהן
אש
וישימו
עליה
קטרת
ויקריבו
לפני
ה'
אש
זרה
אשר
לא
צוה
אתם:
(ויקרא פרק י פסוק א)
ויקחו
בני־אהרן
נדב
ואביהוא
איש
מחתתו
ויתנו
בהן
אש
וישימו
עליה
קטרת
ויקריבו
לפני
יהוה
אש
זרה
אשר
לא
צוה
אתם:
(ויקרא פרק י פסוק א)
תרגום אונקלוס:
וּנסִיבוּ
בְנֵי
אַהֲרֹן
נָדָב
וַאֲבִיהוּא
גְּבַר
מַחתִּיתֵיהּ
וִיהַבוּ
בְהוֹן
אִישָׁתָא
וְשַׁוִיאוּ
עֲלַהּ
קְטוֹרֶת
בֻּסמִין
וְקָרִיבוּ
קֳדָם
יְיָ
אִישָׁתָא
נֻכרֵיתָא
דְּלָא
פַקֵיד
יָתְהוֹן
:
עין המסורה:
בהן
-
ה"י
(בצירה):
בר'
יט
,
כט;
ל
,
כו
,
לז;
*שמ'
כה
,
כט;
לז
,
טז;
וי'
י
,
א;
יא
,
כא;
יד
,
מ;
*במ'
י
,
ג;
טז
,
ז;
דב'
כח
,
נב;
יר'
ד
,
כט;
מח
,
ט;
נא
,
מג
(פעמיים).
לא
-
י"ד
בטעמא
(מלים
המוטעמות
במרכא
כפולה):
בר'
כז
,
כה;
שמ'
ה
,
טו;
וי'
י
,
א;
במ'
יד
,
ג;
לב
,
מב;
מ"א
י
,
ג;
כ
,
כט;
יח'
יד
,
ד;
חב'
א
,
ג;
זכ'
ג
,
ב;
עז'
ז
,
כה;
*נחמ'
ג
,
לח;
דה"ב
ט
,
ב;
כ
,
ל.
רשב"ם:
ויקחו
בני
אהרן
נדב
ואביהוא
-
קודם
שיצא
ה"אש
מלפני
יי'"
(וי'
ט
,
כד)
כבר
לקחו
איש
מחתתו
להקטיר
קטורת
לִפנים
,
על
מזבח
הזהב
,
שהרי
קטורת
של
שחר
קודמת
לאיברים
(ראה
יומא
לג
,
ב);
ונתנו
בהן
אש
זרה
אשר
לא
צוה
אותם
משה
ביום
הזה
―
שאעפ"י
שבשאר
ימים
כתוב
"ונתנו
בני
אהרן
הכהן
אש
על
המזבח"
(וי'
א
,
ז)
,
היום
לא
ציוה
ולא
רצה
משה
שיביאו
אש
של
הדיוט
,
לפי
שהיו
מצפים
לירידת
אש
גבוה;
ולא
טוב
היום
להביא
אש
זרה
,
כדי
להתקדש
שם
שמים
,
שיֵדעו
הכל
כי
אש
בא
מן
השמים;
כמו
שאמר
אליהו:
"ואש
לא
תשימו"
(מ"א
יח
,
כה)
,
לפי
שהיה
רוצה
לקדש
שם
שמים
בירידת
האש
של
מעלה
―
ותצא
אש
מלפני
יי'
ותאכל
אותם.
והוא
"ותצא
אש"
של
פסוק
ראשון
(וי'
ט
,
כד)
,
כמו
שפירשתי
אצל
"וישב
משה
את
דברי
העם"
(שמ'
יט
,
ח)
,
וכן
"וישב
את
הכסף
לאמו"
(שו'
יז
,
ג
-
ד)
שכתוב
שני
פעמים
בפסל
מיכה
,
ששניהם
אחד
הם;
אף
כאן
שני
הפסוקים
אחד
הם:
כשיצא
האש
ותאכל
את
העולה
ואת
השלמים
של
מזבח
החיצון
,
כשלקחו
בני
אהרן
והקריבו
אש
זרה
על
המזבח
הפנימי
,
ותצא
אש
מלפני
יי'
להקטיר
קטורת
לפנים
תחילה
,
ופגעה
בבני
אהרן
שם
ומתו
,
ואחר
כך
יצאה
משם
ובאה
על
מזבח
החיצון
ותאכל
את
העולה.
וימותו
לפני
יי'
-
ומיד
כששמע
אהרן
היה
רוצה
להניח
העבודה
ולהתאבל
על
בניו
,
ויאמר
משה
אל
אהרן:
אל
תתאבל
ואל
תבכה
ואל
תחדל
מן
העבודה
,
כי
הדבר
הזה
אשר
אני
אומֵר
לך
הוא
אשר
דבר
יי':
בקרובי
אקדש
-
בכהנים
גדולים
הקרובים
אלי
לשרתני
אני
רוצה
להתקדש
,
ולא
שיתחלל
שמי
ועבודתי;
שכן
אמר
לי
הקדוש
ברוך
הוא:
"והכהן
הגדול
מאחיו"
וגו'
,
"את
ראשו
לא
יפרע
ואת
בגדיו
(בנוסחנו:
ובגדיו)
לא
יפרם"
,
"ומן
המקדש
לא
יצא
ולא
יחלל
את
מקדש
אלהיו"
(וי'
כא
,
י
-
יב)
,
הא
אם
לא
יצא
,
קידש
-
ואין
מוקדם
ומאוחר
בתורה
-
ולכך
אל
תניח
העבודה
,
שאתה
כהן
גדול
,
ולא
תצא
ולא
תחלל
,
אלא
יתקדש
הקדוש
ברוך
הוא
ועבודתו
על
ידך.
ועל
פני
כל
העם
אכבד
-
זהו
כבוד
שכינה:
שרואה
בניו
מתים
,
ומניח
אבלו
בעבודת
בוראו.
וידום
אהרן
-
מאבילותו
,
ולא
בכה
ולא
התאבל;
שכן
כתוב
ביחזקאל
"בן
אדם
הנני
לוקח
ממך
את
מחמד
עיניך
במגפה"
וגו'
,
"האנק
דום
מתים
אֵבֶל
לא
תעשה"
(יח'
כד
,
טז
-
יז)
,
אף
כאן:
וידום
ממה
שהיה
רוצה
להתאבל
ולבכות.
וזהו
עיקר
ואמיתת
פשוטו.
אבל
האגדה
(ראה
זבחים
קטו
,
ב)
שאומרת
,
שהיה
מנחמו
משה
לאהרן
על
שאמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא
"ונקדש
בכבודי"
(שמ'
כט
,
מג)
-
בִּכְבוּדַי
,
וסבור
הייתי:
או
אני
או
אתה
,
עכשיו
תדע
שהם
גדולים
ממני
וממך
-
אין
זה
לפי
הפשט;
וכי
היה
מבשר
הקדוש
ברוך
הוא
למשה:
'עֲשו
לי
משכן
,
ובו
ביום
ימותו
הגדולים
שבכם'?!
ראב"ע:
איש
מחתתו
-
כל
איש
לקח
מחתתו.
ולפי
דעתי
,
שזה
הדבר
היה
גם
ביום
השמיני
(ראה
וי'
ט
,
א)
,
והעד:
"הן
היום
הקריבו
את
חטאתם
ואת
עולתם"
(להלן
,
יט).
ויתנו
בהם
(לפנינו:
בהן)
אש
-
לא
מאש
שיצאה
(ראה
וי'
ט
,
כד);
וזה
טעם
אש
זרה.
וטעם
אשר
לא
צוה
אותם
-
שמדעתם
,
ולא
בצווי
להקטיר
קטרת
גם
באש
זרה.
ר' יוסף בכור שור:
ויקחו
שני
בני
אהרון
-
קודם
שירד
אש
מן
השמים
(ראה
וי'
ט
,
כד);
והיו
ממעטין
את
הכבוד
,
שיאמרו:
באִשם
של
נדב
ואביהוא
שרף
קרבנם.
אשר
לא
צוה
אותם
-
דהא
אמרינן
(עירובין
סג
,
א):
אעפ"י
שהאש
יורדת
מן
השמים
,
מצוה
להביא
מן
ההדיוט
-
הני
מילי
לאחר
שירדה
אש
מן
השמים
כבר
,
אבל
קודם
-
לא.
ולפיכך
,
כשהיו
מביאין
איתם
אש
,
פגעה
בהם
אותה
אש
שירדה
מן
השמים
ושרפתם.
ואעפ"י
שכתוב
שני
פעמים
"ותצא
אש"
(וי'
ט
,
כד
ולהלן
,
ב)
,
אש
אחת
היא.
אש
זרה
אשר
לא
צוה
אותם
-
שהזהיר
עליהם
שלא
לעשות
,
כדכתיב
"לא
תעלו
עליו
קטורת
זרה"
(שמ'
ל
,
ט)
,
ושוב
לא
צוה
לעשות;
ולפיכך
נענשו.
כמו
"לשרוף
את
בניהם
ואת
בנותיהם
באש
אשר
לא
צויתים"
(צירוף
של
יר'
ז
,
לא
ולב
,
לה)
-
כלומר:
הזהרתי
עליהם
,
כדכתיב
"לא
ימצא
בך
מעביר
בנו
ובתו
באש"
(דב'
יח
,
י);
"לא
ציויתים"
-
הכי
קאמר:
מאחר
שאסרתים
שוב
"לא
צויתים".
כי
פעמים
שהקדוש
ברוך
הוא
אוסר
דבר
,
וחוזר
ומצוה
לצורך
השעה;
כמו
אליהו
בהר
הכרמל
(ראה
מ"א
יח
,
לא
-
לח)
,
שהקריב
בבמה
על
פי
הקדוש
ברוך
הוא
,
ואעפ"י
שנאסרו
הבמות;
וכמו
שסבר
אברהם
אבינו
,
שהקדוש
ברוך
הוא
אסר
רציחה
לבני
נח
,
וסבר
אברהם
,
שהקדוש
ברוך
הוא
צוה
לשחוט
את
בנו
,
ורצה
לשחטו.
וזהו
אשר
לא
צוה
אותם.
רמב"ן:
החטא
בנדב
ואביהוא
תדענו
ממה
שאמר
ויקריבו
לפני
יי'
אש
זרה
,
ולא
אמר
'ויקריבו
לפני
יי'
קטרת
אשר
לא
צוה
אותם';
והנה
הם
שמו
קטרת
על
האש
,
כענין
שאמר
"ישימו
קטורה
באפך"
(דב'
לג
,
י)
,
ולא
שתו
לבם
רק
לזאת
(ע"פ
שמ'
ז
,
כג)
,
והנה
לא
היה
'אשה
ריח
ניחח'.
וזה
טעם
וישימו
עליה
קטרת
-
שלא
אמר
'וישימו
עליהן'
,
כאשר
נאמר
בעדת
קרח
"ותנו
בהן
אש
ושימו
עליהן
קטרת"
(במ'
טז
,
ז)
,
ושם
עוד
"ונתתם
עליהם
קטרת"
(שם
,
יז)
,
אבל
אמר
בכאן
עליה
,
לרמוז
כי
על
האש
בלבד
שמו
קטרת;
ותצא
אש
מלפני
יי'
ותאכל
אותם.
ויתכן
שירמוז
לזה
מה
שאמר
הכתוב
"לא
תעלו
עליו
קטרת
זרה"
(שמ'
ל
,
ט)
-
שלא
יעשוה
זרה.
והוא
מה
שנאמר
"בקרבתם
לפני
יי'
וימותו"
(וי'
טז
,
א)
-
כי
בהקריבם
לפניו
מתו.
רלב"ג:
ויקחו
בני
אהרן
נדב
ואביהוא
איש
מחתתו
ויתנו
בהן
אש
-
רוצה
לומר:
להוליך
אש
אל
מזבח
הזהב
,
ששם
הקטרת
קטרת
סמים.
והנה
לא
ביאר
באיזה
מקום
לקחו
זה
האש;
אבל
התבאר
אחר
זה
שלא
לקחו
אותו
מהמקום
הראוי
לפי
מצות
השם
יתעלה
,
ולזה
קרא
זה
האש
אש
זרה.
וישימו
עליה
קטרת
-
רוצה
לומר:
אחר
ששמו
האש
על
המזבח
הזהב.
ויקריבו
לפני
יי'
אש
זרה
אשר
לא
צוה
אותם
-
ידמה
שלא
לקחו
זה
האש
מעל
מזבח
העולה
כמשפט
,
והיה
מפני
זה
זרה.
או
שלא
לקחו
מאש
מערכת
מזבח
העולה
,
המיוחדת
להוליך
למזבח
הזהב
להקטיר
עליה
קטרת
הסמים
,
אבל
לקחו
אש
-
אם
מהמערכה
הגדולה
אשר
עליה
יקטירון
התמידין
ויתר
הקרבנות
,
אם
מאש
מערכת
קיום
האש
אשר
שם
,
כמו
שהתבאר
במה
שקדם
(וי'
ו
,
ו).
והנה
ענש
אותם
השם
יתעלה
זה
העונש
הנפלא
מפני
הֲקִלם
בזאת
העבודה
הנכבדת
בזה
האופן.
כי
לא
יתכן
שיעמדו
על
הכוונה
בה
,
אם
לא
ידקדקו
לעשותה
באופן
שצוה
השם
יתעלה
,
ויהיה
זה
סבה
אל
שיבצר
מזאת
העבודה
התועלת
הנפלא
המכוון
בה
,
והוא
הגעת
השלמות
האנושי
בעיון
לפי
מה
שאפשר;
וכל
שכן
כשיהיה
זה
המרי
בעת
הכנסם
בזאת
העבודה
,
כי
זה
בלי
ספק
היה
סבה
אל
שלא
ידקדקו
הם
והבאים
אחריהם
לעשות
זאת
העבודה
לפי
מה
שצוה
השם
יתעלה
,
לולא
ראותם
העונש
הזה
הנפלא.
כי
זה
יהיה
סבה
אל
שלא
יפילו
הכהנים
מנימוס
מעשה
הקרבנות
דבר
,
ליראתם
משיגיע
להם
כמו
זה
העונש;
וזה
יסבב
שיעמדו
על
הכוונה
אשר
בעבורה
נצטוו
לעשותה
בזה
האופן.
ולזה
היה
הגעת
זה
העונש
על
נדב
ואביהוא
ממה
שישלים
כונת
השם
יתעלה
בזאת
העבודה.
והנה
בא
זה
העונש
להם
על
דרך
המופת
,
להשגחה
על
ישראל
,
שלא
יבצר
מהם
הטוב
המכוון
בקרבנות.
וכבר
בארנו
זה
האופן
מההשגחה
ברביעי
מספר
מלחמות
השם.