תנ"ך - ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה: (ויקרא פרק י פסוק ב)

וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה: (ויקרא פרק י פסוק ב)

ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה': (ויקרא פרק י פסוק ב)

ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני יהוה: (ויקרא פרק י פסוק ב)

תרגום אונקלוס:

וּנפַקַת אִישָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ וַאֲכַלַת יָתְהוֹן וּמִיתוּ קֳדָם יְיָ :

עין המסורה:

אותם - ל"ט מלא בתורה: בר' מא , ח; מט , כח , כט; נ , כא; שמ' יד , ט; כט , ג; וי' י , ב; יד , ו; טו , י , כט; יז , ה; כב , טז; כג , מג; כד , ו; כה , נה; במ' ד , יב , יט , כג , מט; ה , ד; ו , כ; ז , ג , ה , ו; כה , ד , יז; דב' א , טו; ג , ו , כח; ט , כח; י , טו; יב , כט; יח , יב , יד; כו , טז; כז , ד , כו; לא , ז , י.

מסורה קטנה:

אותם - ל"ט מל' בתו'.

רש"י:

ותצא אש - רבי אליעזר אומר (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , לב): לא מתו בני אהרן אלא [על ידי] שהורו הלכה בפני משה רבן. רבי ישמעאל אומר (ראה ויק"ר יב , ה): שתויי יין נכנסו למקדש; ותדע , שאחר מיתתן הזהיר את הנותרים שלא יכנסו שתויי יין; משל למלך שהיה לו בן בית וכו' , כדאיתא בויקרא רבה (יב , א).

רשב"ם:

ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא - קודם שיצא ה"אש מלפני יי'" (וי' ט , כד) כבר לקחו איש מחתתו להקטיר קטורת לִפנים , על מזבח הזהב , שהרי קטורת של שחר קודמת לאיברים (ראה יומא לג , ב); ונתנו בהן אש זרה אשר לא צוה אותם משה ביום הזה ― שאעפ"י שבשאר ימים כתוב "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח" (וי' א , ז) , היום לא ציוה ולא רצה משה שיביאו אש של הדיוט , לפי שהיו מצפים לירידת אש גבוה; ולא טוב היום להביא אש זרה , כדי להתקדש שם שמים , שיֵדעו הכל כי אש בא מן השמים; כמו שאמר אליהו: "ואש לא תשימו" (מ"א יח , כה) , לפי שהיה רוצה לקדש שם שמים בירידת האש של מעלה ― ותצא אש מלפני יי' ותאכל אותם. והוא "ותצא אש" של פסוק ראשון (וי' ט , כד) , כמו שפירשתי אצל "וישב משה את דברי העם" (שמ' יט , ח) , וכן "וישב את הכסף לאמו" (שו' יז , ג - ד) שכתוב שני פעמים בפסל מיכה , ששניהם אחד הם; אף כאן שני הפסוקים אחד הם: כשיצא האש ותאכל את העולה ואת השלמים של מזבח החיצון , כשלקחו בני אהרן והקריבו אש זרה על המזבח הפנימי , ותצא אש מלפני יי' להקטיר קטורת לפנים תחילה , ופגעה בבני אהרן שם ומתו , ואחר כך יצאה משם ובאה על מזבח החיצון ותאכל את העולה. וימותו לפני יי' - ומיד כששמע אהרן היה רוצה להניח העבודה ולהתאבל על בניו , ויאמר משה אל אהרן: אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה , כי הדבר הזה אשר אני אומֵר לך הוא אשר דבר יי': בקרובי אקדש - בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש , ולא שיתחלל שמי ועבודתי; שכן אמר לי הקדוש ברוך הוא: "והכהן הגדול מאחיו" וגו' , "את ראשו לא יפרע ואת בגדיו (בנוסחנו: ובגדיו) לא יפרם" , "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו" (וי' כא , י - יב) , הא אם לא יצא , קידש - ואין מוקדם ומאוחר בתורה - ולכך אל תניח העבודה , שאתה כהן גדול , ולא תצא ולא תחלל , אלא יתקדש הקדוש ברוך הוא ועבודתו על ידך. ועל פני כל העם אכבד - זהו כבוד שכינה: שרואה בניו מתים , ומניח אבלו בעבודת בוראו. וידום אהרן - מאבילותו , ולא בכה ולא התאבל; שכן כתוב ביחזקאל "בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה" וגו' , "האנק דום מתים אֵבֶל לא תעשה" (יח' כד , טז - יז) , אף כאן: וידום ממה שהיה רוצה להתאבל ולבכות. וזהו עיקר ואמיתת פשוטו. אבל האגדה (ראה זבחים קטו , ב) שאומרת , שהיה מנחמו משה לאהרן על שאמר לו הקדוש ברוך הוא "ונקדש בכבודי" (שמ' כט , מג) - בִּכְבוּדַי , וסבור הייתי: או אני או אתה , עכשיו תדע שהם גדולים ממני וממך - אין זה לפי הפשט; וכי היה מבשר הקדוש ברוך הוא למשה: 'עֲשו לי משכן , ובו ביום ימותו הגדולים שבכם'?!

ראב"ע:

וימותו לפני יי' - כי חשבו שעשו דבר רצוי לפניו.

רמב"ן:

החטא בנדב ואביהוא תדענו ממה שאמר ויקריבו לפני יי' אש זרה , ולא אמר 'ויקריבו לפני יי' קטרת אשר לא צוה אותם'; והנה הם שמו קטרת על האש , כענין שאמר "ישימו קטורה באפך" (דב' לג , י) , ולא שתו לבם רק לזאת (ע"פ שמ' ז , כג) , והנה לא היה 'אשה ריח ניחח'. וזה טעם וישימו עליה קטרת - שלא אמר 'וישימו עליהן' , כאשר נאמר בעדת קרח "ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת" (במ' טז , ז) , ושם עוד "ונתתם עליהם קטרת" (שם , יז) , אבל אמר בכאן עליה , לרמוז כי על האש בלבד שמו קטרת; ותצא אש מלפני יי' ותאכל אותם. ויתכן שירמוז לזה מה שאמר הכתוב "לא תעלו עליו קטרת זרה" (שמ' ל , ט) - שלא יעשוה זרה. והוא מה שנאמר "בקרבתם לפני יי' וימותו" (וי' טז , א) - כי בהקריבם לפניו מתו.

רלב"ג:

ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש - רוצה לומר: להוליך אש אל מזבח הזהב , ששם הקטרת קטרת סמים. והנה לא ביאר באיזה מקום לקחו זה האש; אבל התבאר אחר זה שלא לקחו אותו מהמקום הראוי לפי מצות השם יתעלה , ולזה קרא זה האש אש זרה. וישימו עליה קטרת - רוצה לומר: אחר ששמו האש על המזבח הזהב. ויקריבו לפני יי' אש זרה אשר לא צוה אותם - ידמה שלא לקחו זה האש מעל מזבח העולה כמשפט , והיה מפני זה זרה. או שלא לקחו מאש מערכת מזבח העולה , המיוחדת להוליך למזבח הזהב להקטיר עליה קטרת הסמים , אבל לקחו אש - אם מהמערכה הגדולה אשר עליה יקטירון התמידין ויתר הקרבנות , אם מאש מערכת קיום האש אשר שם , כמו שהתבאר במה שקדם (וי' ו , ו). והנה ענש אותם השם יתעלה זה העונש הנפלא מפני הֲקִלם בזאת העבודה הנכבדת בזה האופן. כי לא יתכן שיעמדו על הכוונה בה , אם לא ידקדקו לעשותה באופן שצוה השם יתעלה , ויהיה זה סבה אל שיבצר מזאת העבודה התועלת הנפלא המכוון בה , והוא הגעת השלמות האנושי בעיון לפי מה שאפשר; וכל שכן כשיהיה זה המרי בעת הכנסם בזאת העבודה , כי זה בלי ספק היה סבה אל שלא ידקדקו הם והבאים אחריהם לעשות זאת העבודה לפי מה שצוה השם יתעלה , לולא ראותם העונש הזה הנפלא. כי זה יהיה סבה אל שלא יפילו הכהנים מנימוס מעשה הקרבנות דבר , ליראתם משיגיע להם כמו זה העונש; וזה יסבב שיעמדו על הכוונה אשר בעבורה נצטוו לעשותה בזה האופן. ולזה היה הגעת זה העונש על נדב ואביהוא ממה שישלים כונת השם יתעלה בזאת העבודה. והנה בא זה העונש להם על דרך המופת , להשגחה על ישראל , שלא יבצר מהם הטוב המכוון בקרבנות. וכבר בארנו זה האופן מההשגחה ברביעי מספר מלחמות השם.