תנ"ך - ויאמר משה אל־אהרן ולאלעזר ולאיתמר ׀ בניו ראשיכם אל־תפרעו׀ ובגדיכם לא־תפרמו ולא תמתו ועל כל־העדה יקצף ואחיכם כל־בית ישראל יבכו את־השרפה אשר שרף ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן וּלְאֶלְעָזָר֩ וּלְאִֽיתָמָ֨ר ׀ בָּנָ֜יו רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙ וְלֹ֣א תָמֻ֔תוּ וְעַ֥ל כָּל־הָעֵדָ֖ה יִקְצֹ֑ף וַאֲחֵיכֶם֙ כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יִבְכּוּ֙ אֶת־הַשְּׂרֵפָ֔ה אֲשֶׁ֖ר שָׂרַ֥ף יְהוָֽה: (ויקרא פרק י פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר ׀ בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל־תִּפְרָעוּ׀ וּבִגְדֵיכֶם לֹא־תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל־הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת־הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה: (ויקרא פרק י פסוק ו)

טקסט בלבד:

ויאמר משה אל־אהרן ולאלעזר ולאיתמר ׀ בניו ראשיכם אל־תפרעו׀ ובגדיכם לא־תפרמו ולא תמתו ועל כל־העדה יקצף ואחיכם כל־בית ישראל יבכו את־השרפה אשר שרף ה': (ויקרא פרק י פסוק ו)

תיקון קוראים:

ויאמר משה אל־אהרן ולאלעזר ולאיתמר ׀ בניו ראשיכם אל־תפרעו׀ ובגדיכם לא־תפרמו ולא תמתו ועל כל־העדה יקצף ואחיכם כל־בית ישראל יבכו את־השרפה אשר שרף יהוה: (ויקרא פרק י פסוק ו)

תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלאֶלעָזָר וּלאִיתָמָר בְּנוֹהִי רֵישֵׁיכוֹן לָא תְרַבּוֹן פֵּירוּעַ וּלבוּשֵׁיכוֹן לָא תְבַזְעוּן וְלָא תְמוּתוּן וְעַל כָּל כְּנִשׁתָּא יְהֵי רֻגזָא וַאֲחֵיכוֹן כָּל בֵּית יִשׂרָאֵל יִבכּוֹן יָת יְקֵידְתָא דְּאוֹקֵיד יְיָ :

עין המסורה:
ראשיכם - ו': וי' י , ו; דב' כט , ט; יש' כט , י; יח' כד , כג; תה' כד , ז , ט. תפרעו - ב': וי' י , ו; מש' ח , לג. ועל - ח' בטעמא בתורה (מרכא לפני טפחא): ראה וי' ב , יג. ועל כל - מראש ספר ויקרא עד וי' טז , לד 'על כל' , 'ועל כל' , בר מן א'. ומן וי' טז , לד עד סוף הספר 'אל כל' , 'ואל כל' , בר מן א': ראה וי' ב , ב. בית ישראל - ד' בתורה: שמ' טז , לא; מ , לח; וי' י , ו; במ' כ , כט. בית ישראל - כ': שמ' טז , לא; מ , לח; וי' י , ו; *במ' כ , כט; יהו' כא , מג; ש"א ז , ב , ג; ש"ב א , יב; ו , ה , טו; יב , ח; טז , ג; מ"א יב , כא; כ , לא; יש' ה , ז; יד , ב; מו , ג; תה' קטו , יב; קלה , יט; רות ד , יא. (וכל ירמיה ויחזקאל דכותיה בר מן י"ח 'בני ישראל'. ומן ראש דתרי עשר עד 'צר וסביב הארץ' (עמ' ג , יא) דכותהון בר מן ד' 'בית ישראל': הו' א , ד , ו; ה , א; יב , א. ומן 'צר וסביב הארץ' עד סוף הספר דכותהון בר מן ד' 'בני ישראל').

מסורה קטנה:
ראשיכם - ו'; תפרעו - ב'; תפרמו - ל'; בית ישראל - ד' בתו'.

רש"י:
אל תפרעו - אל תגדלו שער (ראה תו"כ שמיני מילואים פרשתא א , מ); מכאן שאבל אסור בתספורת (ראה מו"ק יד , ב); אבל אתם אל תערבבו שמחתו של מקום. ולא תמותו - הא אם תעשו , תמותו (ראה תו"כ שמיני מילואים פרשתא א , מ). ואחיכם כל בית ישראל - מכאן שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה (ראה מו"ק כח , ב).

רשב"ם:
ראשיכם אל תפרעו וגו' - כך אמר לאלעזר ולאיתמר: אעפ"י שכהנים הדיוטים אתם , ואין אתם מצֻוים בפריעת ראש ובפרימת בגדים , כי בכהן גדול כן ולא בהדיוט , הרי אתם היום ככהן גדול לדורות. למה? כי... משחת יי' עליכם - אתם נמשחים מחדש עם אביכם. ובכהן גדול כתוב טעם זה: "ראשו לא יפרע" וגו' , "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יי'" (וי' כא , י - יב).

ראב"ע:
ראשיכם אל תפרעו - יש אומרים: לגדל פרע; תפרומו - תקרעו. והנכון , שהוא כמו "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע" (וי' יג , מה) - רבים אמרו: מכוסה , ואחרים אמרו (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , מ; השרשים: 'פרע'): מגולה. והאמת - דבר הקבלה. ולא תמותו... - מלת ולא מושכת עצמה ואחרת עמה; כמו "ולא למדתי חכמה..." (מש' ל , ג); וכן הוא: ועל כל העדה לא יקצוף , כי אתם תכפרו בעדם. וטעם ואחיכם כל בית ישראל - תמצאנו רמוז בפרשת 'ראה אנכי' (דב' יב , יז).

ר' יוסף בכור שור:
ראשיכם אל תפרעו - שהוא דרך אבילות , כדכתיב גבי מצורע "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע" (וי' יג , מה). ועל כל העדה יקצוף - שבאו לחינוך שלכם , ואתם תערבבו להם השמחה. ואם תאמרו: אם כן יהיו אחינו מזולזלים , שאין חולק על מיתתן?! לכך אמר: ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה - והם יבכו ויתאוננו עליהם (ראה רש"י).

רמב"ן:
אל תפרעו - אל תגדלו שער; מכאן שאבל אסור בתספורת; אבל אתם אל תערבבו שמחתו של מקום. ולא תמותו - הא אם תעשו , תמותו. לשון רבנו שלמה. וזו שאמר 'מכאן שאבל אסור בתספורת' , אסמכתא בעלמא הוא; ועוד , כי לפי זה לא ידָרש 'הא אם תעשו תמותו' , אבל יהיה רשות בבני אהרן , שיאמר: אינכם חייבים לפרוע ראשיכם ולקרוע בגדיכם כשאר האבלים , ולא תמותו - שלא תהיו חייבים מיתה בכך , כי שאר האבלים חייבין מיתה אם לא עשו כן. וכך אמרו בגמרא 'משקין' (מו"ק כד , א): אָבֵל שלא פרע ושלא פרם חייב מיתה , שנאמר: ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו; הא אחֵר שלא פרע ושלא פרם חייב מיתה. וכל זה כדרך האסמכתות בתלמוד , ואין פריעה ופרימה באבלות אלא מדברי סופרים; או שיהיה יום ראשון - הלכה למשה מסיני נלמד מן האנינות , כפי דעת הגאונים (ראה אוצ"ג מו"ק סט - עא). אבל עיקר הכתוב הזה - אזהרה בבני אהרן , ושְמע פירושו: כבר אמרו רבותינו (ראה מו"ק יד , ב) , שכהן גדול מקריב אונָן ואינו אוכל , ואם מת לו מת אסור לפרוע ולפרום עליו ולהטמא לו , שנאמר "את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום. ועל כל נפשות מת לא יבא" (וי' כא , י - יא); ובעבור שהוא רשאי להיות מקריב כשהוא אונן , אמר בו הכתוב "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו" (שם , יב) - והטעם , שיזהיר אותו שלא יצא מן המקדש ויניח העבודה , כי זה חִלול הוא. והנה זו האזהרה , שלא יצא מן המקדש בשעת העבודה , נוהגת בכל הכהנים , אבל לימד בכהן גדול שמקריב אונן , וכיון שכן , אם יניח העבודה ויצא באנינותו יתחייב ככל כהן שמניח עבודה ויוצא לרצונו. והנה משה הזהיר כאן לאהרן שלא יפרע ושלא יפרום - כי היא מצוה נוהגת בו לדורות , שהוא הכהן הגדול; אבל בניו , שהיו משאר הכהנים , לא היו רשאין להקריב ביום הזה , כי היו אוננין , ואונן שעבד חלל; והיו חייבין להטמא לאחיהם , וכן היו רשאין או חייבין לפרוע ולפרום , ומשה הזהירם מכל זה הוראת שעה; ולכן צוה אל מישאל ואל אלצפן שיִטמאו למתים הם , לא הכהנים , וצוה להם שלא יפרעו ולא יפרומו כאביהם , ולא יבכו כלל. וזה טעם ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה - ולא אתם. והנה הכל שלא לערבב שמחתו של מקום , והחמיר בזה להיות להם חיוב מיתה אם יערבבו השמחה כלל. ויתכן שנצטוה משה בכך מפי הגבורה ואע"פ שלא נכתב , או שלמד זה ממה שנצטוה "ושמרתם את משמרת יי' ולא תמותו" (וי' ח , לה) , כי "משמרת יי'" יוסיף גם היום השמיני , והנה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם כי עתידין בני אהרן להיות אוננין , ואע"פ כן צוה שלא יניחו המקדש; אם כן לא יטמאו ולא יתאבלו כלל. והנה בני אהרן הכהנים המשוחים , אע"פ שהם כהנים הדיוטים , עשה דינם בימי המלואים כדין משוח מלחמה לדורות , שהוא אינו פורע ואינו פורם ולא מִטמא לקרובים ככהן גדול , אבל אינו מקריב אונן; וגם הם לא הקריבו באותו היום , כמו שדרשו (ראה זבחים קא , א): "הן היום הקריבו את חטאתם" (להלן , יט) - וכי הם הקריבו , שהם הדיוטות , אני הקרבתי שאני כהן גדול! והנה בכל המקרה הזה לא נתבטל דבר במלואים , שכבר קרבו הקרבנות , ולערב אכלו כולם הראוי לאכילה. ואיפשר שיהיה זה נוהג כל ימיהם באלעזר ואיתמר , שיהיה דינם כמשוח מלחמה בעבור שנמשחו בשמן המשחה , ויהיה זה טעם כי שמן משחת יי' עליכם. וכבר הזכרתי (וי' ח , לה) הבריתא של 'תורת כהנים' (שמיני מילואים פרשתא א , מב) שאמרה: ומפתח אהל מועד לא תצאו - יכול בשעת העבודה ושלא בשעת העבודה? תלמוד לומר: "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל" (וי' כא , יב); אימתי אינו יוצא ואינו מחלל? הוי אומר: בשעת העבודה. פן תמותו - ממשמע 'לאו' אתה שומע 'הן'. כי שמן משחת יי' עליכם - מה תלמוד לומר? שיכול אין לי אלא אהרן ובניו , שנמשחו בשמן המשחה , שאם יצאו בשעת העבודה חייבין מיתה; מניין לכל הכהנים שבכל הדורות? תלמוד לומר: כי שמן משחת יי' עליכם. וכן ראיתי עוד בתוספתא של סנהדרין (ד , א): אמרו לו לרבי יהודה: אין "מן המקדש לא יצא" (וי' כא , יב) אלא בשעת עבודה בלבד. והנה לפי זה , האזהרה הזו והענש היו באהרן ובניו , שאם יצאו מפתח אוהל מועד בשעת העבודה יהו חייבין , ואהרן היה מקריב ביום הזה והזהירוֹ שלא יניח עבודה ויצא , אבל בניו ביום זה אוננין היו ואינן עובדין , ואיך יהיו בכלל זה? ואולי נאמר , שמשה אמר לכולם: ומפתח אהל מועד לא תצאו בשעת עבודה , פן תמותו , והם היודעים כי אהרן מקריב אונן , והוא באזהרתו מעתה , ובניו בכלל האזהרה והעונש כשיהיו ראויים לעבודה מיום זה ואילך. ומפני זה אמר בכאן סתם: ומפתח אהל מועד לא תצאו , ולא פירש עד מתי , אם עד הערב או למחרתם , כי הכוונה שלא יניחו עבודה; והיא מצוה נוהגת לדורות. ויתכן שיהיה לבנים הוראת שעה , שלא יצאו משם ביום הזה כאביהם - לכבוד השמחה; אבל הכהנים שבכל הדורות מוזהרים שלא יניחו עבודה מן הכתוב שאמר "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל" , כי כל כהן שיצא ויניח עבודתו - מחלל. ולא הוצרכו ללמוד מכאן אלא העונש , שנתרבה כל מניח עבודה ויוצא למיתה מכי שמן משחת יי' עליכם - שהמשיחה לדורות היא עליהם , כמו שנאמר "והיתה להם משחתם לכהונת עולם לדורותם" (שמ' מ , טו). וכך שנו שם בברייתא של 'תורת כהנים' (שמיני מילואים פרשתא א , כח): מכאן אמרו: הרוגי בית דין אין מתעסקין עמהם לכל דבר; שמא תאמרו: הרי אנו הולכין לבתינו מתאבלין , אוננין ובוכין - והלא כבר פקדנו המקום ש'לא תצאו מן המקדש'. נראה מכאן , שהיתה הוראת שעה שיהיו המתים בבית דין של מעלה כנהרגין בבית דין על העברות , שבאין ושואלין בשלום הדיינין ובשלום העדים. אף כאן - יעמדו לפני השם "ביום חתונתו וביום שמחת לבו" (שה"ש ג , יא); "ביום חתונתו" - זה יום סיני , "וביום שמחת לבו" - זה אהל מועד (ראה ויק"ר כ , י).

רלב"ג:
ראשיכם אל תפרעו - רוצה לומר , שלא יגדלו שער ראשם וישביתו ממנו התגלחת כשאר האבלים. ולפי שבאה האזהרה בזה בייחוד לכהנים , למדנו שפריעת הראש חק על שאר האבלים. ובגדיכם לא תפרומו - רוצה לומר: אל תקרעו. למדנו מזה , שהקריעה חק על שאר האבלים. והנה נמנעה לכהנים הפריעה והפרימה לכבוד השם יתעלה , שלא יכנסו מנוולים בעבודתו אבל יכנסו בזה בבגדי כהנה יהיו להם לכבוד ולתפארת (ראה שמ' כח , מ). ולזאת היתה זאת הצואה כוללת לאבלים ולבלתי אבלים. ומה שאמר אחר זה ולא תמותו , אשר יורה שכבר יתחייבו מיתה אם עברו על אלו האזהרות - מבואר הוא שזה יהיה אם עשו עבודתם בהיותם בזה האופן מהנוול , לא אם לא שמשו במקדש כלל בהיותם בזה האופן. וזה דבר נלמדהו ממה שהזהירה תורה בעניין שתיית היין אשר הנוול בה יותר חזק בחק השם יתעלה , כי הוא יבלבל שכל הכהן וימנעהו מהשיג הכוונה אשר בעבורה יעשה מה שיעשה מהעבודות; ועם כל זה לא חייבה התורה בו מיתה , אם לא מצד העבודה. ולזה יתבאר שחיוב המיתה הנזכר בזה המקום הוא , אם עשו העבודה. ועוד: אם היתה זאת האזהרה אפילו שלא בשעת העבודה , למה ייוחד בזה כהן גדול מבין שאר הכהנים , שנאמר בו: "ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום" (וי' כא , י)? ואמנם ייוחד בזה מפני היותו תמיד במקדש , ותמיד הוא משמש כשירצה; ולזה נמנעה ממנו הפרימה והפריעה תמיד. ואמנם כהן הדיוט אינו משמש אלא בעת המשמר שלו , ולזה לא היתה זאת האזהרה לו תמידית כמו העניין בכהן גדול.
ריכוז קישורים