תנ"ך - ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת־נבלתם תשקצו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְשֶׁ֖קֶץ יִהְי֣וּ לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וְאֶת־נִבְלָתָ֖ם תְּשַׁקֵּֽצוּ: (ויקרא פרק יא פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת־נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ: (ויקרא פרק יא פסוק יא)

טקסט בלבד:

ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת־נבלתם תשקצו: (ויקרא פרק יא פסוק יא)

תיקון קוראים:

ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת־נבלתם תשקצו: (ויקרא פרק יא פסוק יא)
וְשִׁקצָא יְהוֹן לְכוֹן מִבִּסרְהוֹן לָא תֵיכְלוּן וְיָת נְבִילַתהוֹן תְּשַׁקְצוּן :

ושקץ - ל'; ואת - נבלתם - ל'; תשקצו - ל'.

ושקץ יהיו - לאסור את עירוביהן , אם יש בו בנותן טעם (ראה תו"כ שמיני פרשתא ג , ט). מבשרם - אינו מוזהר על הסנפירין ועל העצמות (ראה שם , י). ואת נבלתם תשקצו - לרבות יבחושין שסיננם (ראה שם); יבחושין - 'מויישרונש' בלעז.

שרץ המים - הם הקטנים שיבראו מן המים ובמים. נפש החיה - מזכר ונקבה. ואחר שאמר שקץ הם לכם אמר ושקץ יהיו לכם , לפרש מה הוא 'שקץ'; והוא: מבשרם לא תאכלו. והנה הדג יקרא 'בשר'. רק מה שאמרו קדמונינו בנדרים (נד , ב) הוא על מנהג דברי אלה הדורות.

וכל אשר אין לו... לא תאכלו - אע"פ שמפסוק ראשון (לעיל , ט) יש לדקדק , כי כתב זה לעבור עליהם ב'לאו' ו'עשה' , וקרא אחרינא (להלן , יב) - להתיר אותו שעתיד להשיר , כמו שמפורש ב'תורת כוהנים' (ראה שמיני פרשתא ג , יא); והכי קאמר: "כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת" , אפילו "במים" (להלן , יב) , לא תאכלו; אבל אם יש לו במים , אעפ"י שאין לו ביבשה , שנושרין בשעה שעולה מן המים - תאכלו. ואם תאמר: מאחר שבא להתיר , אמאי לא אמר 'כל אשר יש לו סנפיר וקשקשת במים תאכלו'? לעבור עליהם בשני 'לאוין' ו'עשה'. וב'שחיטת חולין' , בשלהי 'אילו טריפות' (חולין סו , ב) , דריש להאי קראי.

ואת נבלתם תשקצו - לרבות יבחושין שסננן; 'יבחושין' - 'מושילונש' בלעז; לשון רבנו שלמה. ואני תמה בו , שהמין ההוא פורש מן היין תמיד ופורח באויר ונח על הארץ , ואפילו משעת פריחתו נאסר , כדאמרינן בפרק 'ואלו טרפות' (חולין סז , ב): בעי רב יוסף: פרשה לאויר העולם מהו? וכל שכן שהוא נח על הכלים ועל הארץ למרחוק בכל בית האוצר , כל היום תדיר , וקרינן ביה "השורץ על הארץ" (להלן , מא). אבל המין ההוא 'יתוש' שמו , ונעשה ביין , כדאמרינן באגדה של טיטוס הרשע (ראה גיטין נו , ב); והיבחושין שהזכירו כאן - מין שטמון במים ובוחשין אותו בכף ומוציאין אותו , מלשון (ראה שבת קנו , א) 'אין בוחשין את השתית בשבת'. [ובגמרא זבחים (כב , א) בפרק שני אמרו: כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור , לרביעית אינו משלים; ושאלו: אי למעוטי יבחושין אדומין , אפילו בעיניהו נמי; דתניא: רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל שתחלתו מן המים מטבילין בו , שהוא מין שתחלתו מן המים.] וכן נמי נמצאין תדיר בשמרי היין תולעים לבנים קטנים מאד , שהם נבראים מגסות היין , ומסננין אותם. [וראיתי בפירושיו שם שכתב: יבחושין אדומין - כמין יתושין בלא כנפים; כדרך שגדלין בשולי חביות של יין שלנו מבחוץ יבחושין דקין , אף כן נבראין מן המים. ואולי לכך נתכוון בכאן , למין שאין לו כנפים , ואינו נפרש מן המים אלא על ידי סנון. וגם הם באותו שם הלעז הם נקראין אצל הרב , אבל בפירושי מסכת חולין (סז , א) כתב: יבחושין - כמו יתושין דקין הנמצאין במרתפות של יין. והכלל , שהוא מין שאינו שורץ על הארץ כלל.]

ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו - הנה באר בזה הפסוק מה שנרצָה באמרו "שקץ הם לכם" (לעיל , י) , והוא , שהאוכל מהם עובר ב'לא תעשה' , ושראוי להתרחק מנבלתם; אך לא תטמא כמו העניין בנבלת בהמה טמאה.
ריכוז קישורים