תנ"ך - ואל־פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֘ לֹ֣א הֱבִיאוֹ֒ לְהַקְרִ֤יב קָרְבָּן֙ לַֽיהוָ֔ה לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֑ה דָּ֣ם יֵחָשֵׁ֞ב לָאִ֤ישׁ הַהוּא֙ דָּ֣ם שָׁפָ֔ךְ וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ: (ויקרא פרק יז פסוק ד)

וְאֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ: (ויקרא פרק יז פסוק ד)

ואל־פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו: (ויקרא פרק יז פסוק ד)

ואל־פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו: (ויקרא פרק יז פסוק ד)

תרגום אונקלוס:

וְלִתרַע מַשׁכַּן זִמנָא לָא אַיתְיֵיהּ לְקָרָבָא קֻרבָּנָא קֳדָם יְיָ קֳדָם מַשׁכְּנָא דַייָ דְּמָא יִתחֲשֵׁיב לְגֻברָא הַהוּא דְּמָא אֲשַׁד וְיִשׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מִגּוֹ עַמֵיהּ :

עין המסורה:

הביאו - ב': וי' יז , ד; תה' עח , עא. קרבָן - ה' בקמץ: ראה וי' א , ב. לאיש - ל"ב: *בר' מג , ו , יא; מה , כב; וי' יז , ד; כה , כז; במ' ה , ח; דב' כב , טז; כה , ט; שו' טז , יט; ש"א ב , טו; ט , ז; יז , כו , כז; כו , כג; ש"ב יב , ד; יח , יא; מ"א ח , לט; מ"ב כב , טו; יר' כו , יא , טז; מל' ב , יב; מש' טו , כג; כ , ג , יז; כד , כט; איוב ב , ד; רות ג , ג; אס' ו , ט , יא; דנ' יב , ו; דה"ב ו , ל; לד , כג. שפָך - ב' (בקמץ): וי' יז , ד; מ"ב כד , ד. ונכרת - ה': שמ' ל , לג , לח; וי' יז , ד , ט; יש' כב , כה. מקרב עמו - ג': וי' יז , ד; כ , ג , ו.

מסורה קטנה:

הביאו - ב' מאחר עלות; לאיש - ל"ב; שפך - ב' קמצ'; מקרב עמו - ג'.

רש"י:

דם יחשב [לאיש ההוא דם שפך ונכרת] - כשופך דם האדם , שמתחייב בנפשו (ראה בר' ט , ו). [(תרי"ק:) אם חישב האיש ההוא , הוא הכהן המקריב את עולת איש או הבעלים , בשעת זריקת דמים , שהיא שפיכת הדם , לאכול חוץ לזמנו - הרי הוא בהיכרת. כך שמעתי בשם רבי אליעזר הגדול]. דם שפך - לרבות את הזורק דמים בחוץ (ראה זבחים קז , א).

רשב"ם:

דם יחשב לאיש ההוא דם שפך - חיוב מיתה יחשב משמים לאיש ההוא אותו דם ששפך בשעת שחיטת חוץ.

ראב"ע:

אילו היה כתוב (רק) במחנה , היה מותר לשחטו מחוץ למחנה. וזאת המצוה תלויה גם בבית המקדש , רק בכל מקום שהוא קרוב אל ירושלם; וה'קרוב' - ידענוהו מדברי קבלה (ראה ספ"ד עה). כי אם היה המקום רחוק , יזבח ויאכל בשר , כי כן כתוב (ראה דב' יב , כא). ורבים אמרו , כי הבשר אסור בַּגָּלוּת , ויפרשו "בשר ויין לא בא אל פי" (דנ' י , ג) - בשר דג ולא דברו נכונה , ואיני רוצה להאריך להשיב עליהם.

ר' יוסף בכור שור:

דם יחשב - נחשב עליו כאילו שופך דם אדם בלא עדים והתראה , והוי ב'כרת'.

רמב"ן:

וטעם דם יחשב - ממעשה בראשית (ראה בר' א , כט - ל); יאמר: הנה בכל בעלי חיים זולתי אדם עשיתי דמם כמים ולחומם כגללים (ע"פ צפ' א , יז) , כמו שאמר "כירק עשב נתתי לכם את כל" (בר' ט , ג) , אבל אם ישחט מחוץ למחנה יחשב כשופך דמים.

רלב"ג:

איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה - זכר שור וכשב ועז , לפי שמהם יהיו הקרבנות , כמו שנזכר בפרשת 'ויקרא'. ואמר במחנה - רוצה לומר: במחנה ישראל. או אשר ישחט מחוץ למחנה וגו' , ואל פתח אהל מועד - רוצה לומר: מחוץ למחנה ישראל. והנה הוא מדבר בקדשים ששחטם חוץ לעזרה , היה ששחטם במחנה ישראל או ששחטם חוץ למחנה ישראל , כיון שלא הביאו לשחטו אל אהל מועד באופן שצותה התורה , כדי שיהיה נאות להקריב קרבן ליי' לפני משכן יי' , הנה הדם ששפך בזאת השחיטה יחשב לו דם; רוצה לומר , שכבר יתחייב עליו מיתה. ולזה בארה התורה , שכבר יתחייב עליו כרת. והנה התבאר מזה המקום שבקדשים ידבר , כי הם ראויים להביא אל אהל מועד. ולזה ראוי שיהיו הקדשים ראויין לבא אל אהל מועד , ואז יתחייב כרת על שחיטתם בחוץ; אבל אם היו בעלי מומין , או שיהיו באופן זולת זה שאינן ראויים לבא אל אהל מועד , הנה לא יתחייב כרת על שחיטתן. וראוי שיתבאר מזה המקום , כי הנשחט בחוץ הוא פסול להקריב ממנו קרבן ליי' , כמו שהתבאר מדברינו (וי' יט , ו; מגילה כ , ב) בביאור זה הפסוק. וראוי שלא יעלם ממנו , כי התורה תדבר במה שהיא שחוטה במחנה או מחוץ למחנה , רוצה לומר , שהוא בגדר השחיטה שם. ולזה אם שחט בלילה שם , הנה תהיה שחיטתו שחיטה , כי בשחיטה אשר שם לא יהיו מתנאיה שלא תהיה בלילה , כמו העניין בשחיטה אשר בעזרה , שאינה אלא ביום , כמו שהתבאר. ולזאת הסבה לא יתחייב המולק את העוף חוץ לעזרה , כי אין זה הענין נכנס בגדר השחיטה חוץ לעזרה , אבל ידמה שם זה העניין לנחירה , או למה שידמה לה. ולזה יתחייב על שחיטת עוף שהוא קדשים בחוץ , כיון שלא הביאו אל אהל מועד באופן הראוי להקריב ממנו קרבן ליי'.