רמב"ן:
ותטמא
הארץ
ואפקוד
עונה
עליה
ותקא
הארץ
-
החמיר
הכתוב
בעריות
בעבור
הארץ
,
שתטמא
בהן
ותקיא
הנפשות
העושות.
והנה
העריות
חובת
הגוף
,
ואינן
תלויות
בארץ!?
אבל
סוד
הדבר
בכתוב
שאמר
"בהנחל
עליון
גוים
בהפרידו
בני
אדם
יצב
גבולות
עמים"
וגו'
,
"כי
חלק
יי'
עמו"
וגו'
(ראה
דב'
לב
,
ח
-
ט).
והענין
,
כי
השם
הנכבד
ברא
הכל
,
ושם
כח
התחתונים
בעליונים
,
ונתן
על
כל
עם
ועם
בארצותם
לגויהם
כוכב
ומזל
ידוע
,
כאשר
נודע
באיסטגנינות.
וזהו
שנאמר
"אשר
חלק
יי'
אלהיך
אותם
לכל
העמים"
(דב'
ד
,
יט)
-
כי
חלק
לכולם
מזלות
בשמים
,
וגבוהים
עליהם
מלאכי
עליון
נתנם
להיותם
שרים
עליהם
,
כענין
שכתוב
"ושר
מלכות
פרס
עומד
לנגדי"
(דנ'
י
,
יג)
,
וכתוב
"והנה
שר
יון
בא"
(שם
,
כ);
ונקראים
'מלכים'
,
דכתיב
"ואני
נותרתי
שם
אצל
מלכי
פרס"
(שם
,
יג).
והנה
השם
הנכבד
הוא
אלהי
האלהים
ואדני
האדנים
לכל
העולם
(ע"פ
דב'
י
,
יז).
אבל
ארץ
ישראל
,
אמצעות
היישוב
,
היא
נחלת
יי'
מיוחדת
לשמו
,
לא
נתן
עליה
מן
המלאכים
קצין
שוטר
ומושל
(ע"פ
מש'
ו
,
ז)
בהנחילו
אותה
לעמו
המיחד
שמו
,
זרע
אוהביו
(ע"פ
יש'
מא
,
ח);
וזהו
שאמר
"והייתם
לי
סגלה
מכל
העמים
כי
לי
כל
הארץ"
(שמ'
יט
,
ה)
,
וכתיב
"והייתם
לי
לעם
ואנכי
אהיה
לכם
לאלהים"
(יר'
יא
,
ד)
-
לא
שתהיו
אתם
אל
האלהים
האחרים
כלל.
והנה
קִדש
העם
היושב
בארצו
בקדושת
העריות
וברובי
המצות
-
להיותם
לשמו
,
ולכך
אמר
"ושמרתם
את
כל
חקותי
ואת
כל
משפטי
ועשיתם
אותם
ולא
תקיא
הארץ
אתכם"
(לפנינו:
אתכם
הארץ;
וי'
כ
,
כב);
וכתיב
"ואמר
לכם
אתם
תירשו
את
אדמתם
ואני
אתננה
לכם
לרשת
אותה...
אני
יי'
אלהיכם
אשר
הבדלתי
אתכם
מן
העמים"
(שם
,
כד)
-
יאמר
,
כי
הבדיל
אותנו
מן
העמים
―
אשר
נתן
עליהם
שרים
ואלהים
אחרים
―
בתתו
לנו
הארץ
,
שיהיה
הוא
יתברך
לנו
לאלהים
ונהיה
מיוחדים
לשמו.
והנה
הארץ
,
שהיא
נחלת
השם
הנכבד
,
תקיא
כל
מטמא
אותה
ולא
תסבול
עובדי
עבודה
זרה
ומגלים
עריות.
והפרשה
הזאת
הזכירה
המולך
(ראה
לעיל
,
כא)
-
לכלל
עבודה
זרה
עם
זכרון
העריות
,
ועל
כולם
אמר
"אל
תִטמאו
בכל
אלה
כי
בכל
אלה
נטמאו
הגוים"
(לעיל
,
כד)
,
ותקיא
הארץ
את
יושביה;
וכן
אמר
בפרשה
השניה
"ואבדיל
אתכם
מן
העמים
להיות
לי"
(וי'
כ
,
כו)
,
שהוא
חומר
איסור
העבודה
זרה.
ולכך
אמר
,
כי
מפני
שהם
מיוחדים
לשמו
,
בעבור
כן
נתן
להם
הארץ
,
שנאמר
"ואומר
לכם
אתם
תירשו
את
אדמתם
ואני
אתננה
לכם
לרשת
אותה...
אני
יי'
אלהיכם
אשר
הבדלתי
אתכם
מן
העמים"
(שם
,
כד).
והנה
בחוצה
לארץ
,
אע"פ
שהכל
לַשם
הנכבד
,
אין
הטהרה
בה
שלימה
,
בעבור
המשרתים
המושלים
עליה
,
והעמים
תועים
אחרי
שריהם
לעבוד
גם
אותם.
ולכך
יאמר
הכתוב:
"אלהי
כל
הארץ
יקרא"
(יש'
נד
,
ה)
-
כי
הוא
אלהי
האלהים
המושל
על
הכל
,
והוא
יפקד
בסוף
על
צבא
המרום
במרום
(ראה
יש'
כד
,
כא)
,
להסיר
ממשלת
העליונים
ולהרוס
מערכת
המשרתים
,
ואחרי
כן
יפקד
על
מלכי
האדמה
על
האדמה
(ראה
שם).
וזהו
ענין
הכתוב
שאמר
"בגזרת
עירין
פתגמא
ומאמר
קדישין
שאלתא"
(דנ'
ד
,
יד)
-
יאמר
,
כי
הדבר
ההוא
הנגזר
על
נבוכד
נצר
היא
"גזרת
עירין"
-
שגזרו
על
הכחות
הנאצלים
מהם
לעשות
כך;
ויקראו
'עירין'
-
כי
מאצילותם
יתעוררו
הכחות
בכל
הפעולות
,
כמו
שאמר
"ואלו
עיר
וקדיש
מן
שמיא
נחת.
קרא
בחיל
וכן
אמר
גודו
אילנא"
וגו'
(שם
,
י
-
יא);
"ומאמר
קדישין
שאלתא"
(שם
,
יד)
-
כלומר
,
ששאלו
מה
הרצון
העליון
עליו
,
ואחרי
כן
גזרו
להעשות
כן
(ע"פ
אס'
ט
,
יד);
וזהו
שאמר
לו
דניאל:
"וגזרת
עילאה
היא"
(דנ'
ד
,
כא)
,
כי
הכל
מאתו
יתברך.
והנה
השם
הנכבד
אלהי
האלהים
בחוצה
לארץ
,
ואלהי
ארץ
ישראל
שהיא
נחלת
יי'.
וזה
טעם
"וזנה
אחרי
אלהי
נכר
הארץ"
(דב'
לא
,
טז)
-
כי
האלוהות
נכרים
בארץ
השם
ובנחלתו
,
וזהו
שנאמר
"לא
ידעו
את
משפט
אלהי
הארץ
וישלח
בם
את
האריות
והנם
ממיתים
אותם
כאשר
אינם
יודעים
את
משפט
אלהי
הארץ"
(מ"ב
יז
,
כו).
והנה
הכותיים
לא
היו
ענושים
בארצם
בעבדם
את
אלהיהם
,
לשלח
בהם
את
האריות
,
ובבואם
בארץ
השם
ועשו
שם
כמעשיהם
הראשונים
-
שלח
בהם
האריות
הממיתים
אותם.
וכך
שנו
בסיפרא
(תו"כ
קדושים
פרשתא
י
פרק
יא
,
יד):
"ולא
תקיא
הארץ
אתכם"
וגו'
(להלן
,
כח)
-
ארץ
ישראל
אינה
כשאר
ארצות:
אינה
מקיימת
עוברי
עבירה.
ובסיפרי
(ספ"ד
שטו):
"ואין
עמו
אל
נכר"
(דב'
לב
,
יב)
-
שלא
תהא
רשות
לאחד
משרי
אומות
העולם
לבא
ולשלוט
בכם
,
כענין
שנאמר
"ואני
יוצא
והנה
שר
יון
בא"
וגו'
(דנ'
י
,
כ).
והוא
מאמרם
שאמרו
(ראה
כתובות
קי
,
ב):
כל
הדר
בחוצה
לארץ
דומה
כמי
שאין
לו
אלוה
,
שנאמר
"לתת
לכם
את
ארץ
כנען
להיות
לכם
לאלהים"
(וי'
כה
,
לח)
,
ואומר
"כי
גרשוני
היום
מהסתפח
בנחלת
יי'
לאמר
לך
עבוד
אלהים
אחרים"
(ש"א
כו
,
יט).
ואמרו
בתוספתא
דעבודה
זרה
(ד
,
ה):
הרי
הוא
אומר
"ושבתי
בשלום
אל
בית
אבי
והיה
יי'
לי
לאלהים"
(בר'
כח
,
כא)
,
ואומר
"לתת
לכם
את
ארץ
כנען
להיות
לכם
לאלהים"
(וי'
כה
,
לח)
-
כל
זמן
שאתם
בארץ
כנען
הייתי
לכם
לאלהים;
אין
אתם
בארץ
כנען
-
כביכול
אין
אני
לכם
לאלהים.
וכן
הוא
אומר
"כארבעים
אלף
חלוצי
צבא
עברו
לפני
יי'"
(יהו'
ד
,
יג)
,
ואומר
"כי
נתן
יי'
בידכם
את...
הארץ
ונכבשה
הארץ
לפני
יי'
ולפני
עמו"
(דה"א
כב
,
יח)
-
וכי
תעלה
על
דעתך
שישראל
מכבשין
את
הארץ
לפני
המקום?
-
אלא
כל
זמן
שהן
עליה
כאלו
היא
מכובשת;
הא
אינן
עליה
-
כאלו
אינה
מכובשת.
ומן
הענין
הזה
אמרו
בסיפרי
(ספ"ד
מג):
"ואבדתם
מהרה"
(דב'
יא
,
יז)
-
אע"פ
שאני
מגלה
אתכם
מן
הארץ
לחוצה
לארץ
,
היו
מצויינין
במצות
,
שכשתחזרו
לא
יהו
עליכם
חדשים.
משל
למלך
שכעס
על
אשתו
וטרפה
לבית
אביה
,
אמר
לה:
הוי
מתקשטת
בתכשיטיך
,
שכשתחזרי
לא
יהו
עליך
חדשים.
וכן
ירמיהו
אומר
"הציבי
לך
ציונים"
(לא
,
כ)
-
אלו
המצות
שישראל
מצויינין
בהן.
והנה
הכתוב
שאמר
"ואבדתם
מהרה...
ושמתם
את
דברי
אלה"
וגו'
(דב'
יא
,
יז
-
יח)
,
אינו
מחייב
בגלות
אלא
בחובת
הגוף
,
כתפילין
ומזוזות
,
ופירשו
בהן:
כדי
שלא
יהו
חדשים
עלינו
כשנחזור
לארץ;
כי
עיקר
כל
המצות
-
ליושבים
בארץ
יי'.
ולפיכך
אמרו
בסיפרי
(ספ"ד
פ):
"וירשתה
וישבתה
בה
,
ושמרת
לעשות"
(לפנינו:
וירשתם...
וישבתם...
ושמרתם;
דב'
יא
,
לא
-
לב)
-
ישיבת
ארץ
ישראל
שקולה
כנגד
כל
המצות
שבתורה;
וכך
היא
בתוספתא
דעבודה
זרה
(ד
,
ג).
וזו
היא
מחשבת
הרשעים
שהיו
אומרים
ליחזקאל
(ראה
סנה'
קה
,
א):
רבינו
יחזקאל
,
עבד
שמכרו
רבו
-
יש
לו
עליו
כלום?!
שנאמר
"והעולה
על
רוחכם
היו
לא
תהיה
אשר
אתם
אומרים
נהיה
כגוים
כמשפחות
הארצות
לשרת
עץ
ואבן"
(יח'
כ
,
לב).
וזו
היא
מצות
יעקב
אבינו
לביתו
ולכל
אשר
עמו
בשעת
ביאתם
לארץ:
"הסירו
את
אלהי
הנכר
אשר
בתוככם
והטהרו"
(בר'
לה
,
ב).
והשם
לו
לבדו
נתכנו
עלילות
(ע"פ
ש"א
ב
,
ג)
,
שמתה
רחל
בדרך
[(קטע
שרמב"ן
הורה
למחקו:)
ולא
הכניס
בארץ
שתי
אחיות]
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
בתחלת
בואם
לארץ:
כי
בזכותה
לא
מתה
בחוצה
לארץ
,
ובזכותו
לא
ישב
בארץ
עם
שתי
אחיות;
והיא
היתה
הנשאת
באיסור
האחוה.
ונראה
שנתעברה
מבנימין
קודם
בואם
בשכם
,
ולא
נגע
בה
בארץ
כלל
מפני
הענין
שהזכרנו].
וזהו
שאמר
הנביא
"ושלמתי
ראשונה
משנה
עונם
וחטאתם
על
חללם
את
ארצי
בנבלת
שקוציהם
ותועבותיהם
מלאו
את
נחלתי"
(יר'
טז
,
יח);
והענין
הזה
הוא
במקומות
רבות
בכתובים
,
ותראנו
מפורש
בהם
אחר
שפקחתי
בו
עיניך.
וכתב
רבי
אברהם
בפרשת
'וילך'
(דב'
לא
,
טז):
ידענו
כי
השם
אחד
,
והשִנוי
יבא
מהמקבלים
,
והשם
לא
ישנה
מעשיו
כי
כלם
הם
בחכמה;
ומעבודת
השם
-
לשמור
כח
הקבול
כפי
המקום
,
על
כן
כתוב
"את
משפט
אלהי
הארץ"
(מ"ב
יז
,
כו)
,
ואמר
יעקב
"הסירו
את
אלהי
הנכר"
(בר'
לה
,
ב);
והפך
המקום
-
הִדָבֵק
בעריות
שהם
שְׁאֵר;
והמשכיל
יבין.
אלו
דבריו
ז"ל.
ואל
תשיב
עלי
מפסוק
"מיכאל
שרכם"
(דנ'
י
,
כא)
,
כי
הוא
שר
משרת
לבקש
רחמים
על
ישראל
,
לא
שר
מלכות;
[וכן
היה
שר
צבא
הנראה
ליהושע
ביריחו
,
הראה
לו
כי
השם
שלחו
ללחום
מלחמותיהם
(ראה
יהו'
ה
,
יג
-
יד)
,
כענין
בחזקיהו
(ראה
מ"ב
יט
,
לה);]
וגם
שהיה
זה
בהיותנו
בחוצה
לארץ.
ואין
רשות
לפרש
בענין
הארץ
יותר
מזה
,
אבל
אם
תזכה
להבין
"הארץ"
הראשונה
הנזכרת
בפסוק
'בראשית'
(בר'
א
,
א)
,
והנזכרת
בפרשת
'אם
בחקותי'
(ראה
וי'
כו
,
מב)
,
תדע
סוד
נשגב
ונעלם
,
ותבין
מה
שאמרו
רבותינו
(ראה
תנח'
ויקהל
ז):
בית
המקדש
של
מעלה
מכוון
כנגד
בית
המקדש
של
מטה;
וכבר
רמזתי
לך
בפסוק
"כי
לי
כל
הארץ"
(שמ'
יט
,
ה).
והנה
הזכיר
הכתוב
כי
אנשי
ארץ
כנען
נענשו
בעבור
העריות
,
ורבותינו
אמרו
(ראה
סנה'
נו
,
ב)
,
שהוזהרו
עליהם
מעת
היצירה
לאדם
ולנח
,
שלא
ענש
אלא
אם
כן
הזהיר;
אבל
הכתוב
לא
יזכיר
האזהרה
,
אבל
יאמר
כי
הארץ
תקיא
אותם
,
כי
הארץ
תתעב
"כל
התועבות
האל"
(להלן
,
כז).
והנה
לא
אנשי
ארץ
כנען
בלבד
היו
המוזהרין
,
והפרשה
הזכירה
"כמעשה
ארץ
מצרים"
(לעיל
,
ג)
,
שהיו
גם
הם
עושים
ככל
התועבות
האלה
-
ולא
תקיא
אותם
ארץ
מצרים
,
ולא
שאר
ארצות
הגוים
את
גויהם;
אבל
הענין
כולו
למעלת
הארץ
וקדושתה.
ואמר
הכתוב
ותקיא
-
כי
מעת
שפקד
עונה
עליה
,
שנגזר
על
הכנענים
להִכרת
,
כאלו
כבר
הקיאה
אותם;
או:
ותקיא
-
למעלה
,
כענין
"סר
צלם
מעליהם"
(במ'
יד
,
ט).