תועלות לרלב"ג:
(חקירה
בענין
סידור
המצוות
לפרשת
'קדשים':
וי'
יט
,
א
-
כ
,
כז)
והנה
נשלם
בכאן
הביאור
בזאת
הפרשה
,
וראוי
שנזכור
הסבה
בסדור
דבריה
קודם
שנזכיר
התועלות
המגיעים
ממנה.
ונאמר
,
כי
מפני
שזכר
העריות
אשר
התחלתם
הוא
ערות
ההורים
,
בא
להזכיר
בזה
המקום
-
הצווי
ביראת
ההורים.
ולהעיר
,
שהכונה
בכל
אלו
הוא
להתקרב
אל
השם
יתעלה
לפי
מה
שאפשר
,
כמו
שהתבאר
מדברינו
(וי'
יט
,
ג)
,
המשיך
המאמר
בהדרגה
מזאת
המצוה
שהיא
תחת
דבור
"כבד
את
אביך
ואת
אמך"
(שמ'
כ
,
יב)
,
עד
שהגיע
המאמר
אל
הדבור
הראשון
שהוא
"אנכי
יי'
אלהיך"
(שם
,
ב).
ולזה
זכר
שמירת
השבתות
אחר
זה
,
כי
היא
קודמת
למצות
'כבד'.
ואולם
'לא
תשא'
היא
מצד
מה
שהיה
ממנה
בדיעות
,
תחת
"לא
יהיה
לך"
(שם
,
ג)
,
כמו
שהתבאר
מדברינו
במה
שקדם
(שם
,
ז)
,
ולזה
השמיט
זכרונה.
וזכר
עניין
עבודה
זרה;
אמר:
"אל
תפנו
אל
האלילים"
(וי'
יט
,
ד).
ולהעיר
שהמכוון
בקרבנות
הוא
להשיג
השם
יתעלה
כמו
שהתבאר
מדברינו
בהם
,
זכר
אחר
זה
קצת
דיני
השלמים
(ראה
שם
,
ה
-
ח).
והנה
בחר
להזכיר
בכאן
השלמים
מבין
שאר
הקרבנות
,
לפי
שאינם
באים
על
חטא
,
ולזה
יתפרסם
יותר
בהם
שהם
לעבודת
השם
יתעלה
,
ולתכלית
שנשיג
מעניינו
מה
שאפשר;
ולזה
היתה
התנופה
,
שהיא
מעירה
על
זה
הערה
נפלאה.
ולפי
שכבר
נשלמה
זאת
ההערה
בזה
,
שב
להזכיר
קצת
המצות
שהם
תחת
'כַּבֵּד'
באופן
מה
,
אשר
בהם
תועלת
נפלא
בעניינים
המדיניים
,
והוא
חנינת
העניים
ממה
שהשפיע
השם
יתעלה
לאדם
מהטובות.
ואחר
שזכר
אלו
המצות
שהם
תחת
דבור
'כבד'
,
זכר
קצת
המצות
שהם
תחת
הדברות
אשר
אחריו.
ולפי
שדיני
מה
שאחר
"לא
תרצח"
(שמ'
כ
,
יג)
התבארו
באופן
שלם
בפרשת
'ואלה
המשפטים'
ודיני
מה
שתחת
"לא
תנאף"
(שם)
התבארו
בפרשת
הקודמת
,
הנה
נעתק
המאמר
אל
מה
שתחת
"לא
תגנוב"
(שם)
,
והוא
גנבת
הממון
ומה
שיעכב
בידו
מממון
חבירו
שלא
כדין
,
היה
שיהיה
זה
בגנבה
או
בגזל
או
באיחור
נתינת
לבעל
חק
חקו;
נכלל
עם
זה
שבועת
שקר
,
מצד
מה
שימשך
ממנה
מההפסד
בדברים
המדיניים.
ואחר
כן
זכר
קצת
המצוות
שהם
תחת
"לא
תענה
ברעך
עד
שקר"
(שם)
באופן
מה
,
והוא
מה
שיחטא
איש
לאיש
בדבור
,
היה
שיהיה
זה
בקללה
,
או
שיתעה
אותו
בדבריו
מדרכי
התורה
,
או
שיעות
הדין
באיזה
אופן
שיהיה
,
או
שיספר
לשון
הרע.
ואחר
כן
זכר
קצת
המצות
שהם
תחת
"לא
תחמוד"
(שם
,
יד)
באופן
מה
,
והם
המצות
אשר
עקרם
בלב
,
אשר
בהם
ישלם
הקבוץ
המדיני
בשלם
שבפנים;
והוא
מה
שיחטא
איש
לאיש
בשנאתו
אותו
בלבבו.
והמשיך
לזה
האזהרה
מהעניינים
המביאים
אל
השנאה
בלב
,
וצוה
לעשות
הפך
זה;
והוא
,
שיאהב
האדם
רעהו
כמוהו.
ואחר
שנשלם
לנו
זה
בסדור
הדברות
במה
שבין
בני
האדם
,
והיה
שהזהיר
בעניין
העריות
מערות
הבהמה
,
הוסיף
בזה
המקום
לגלות
טעם
זאת
האזהרה.
כי
עם
שהיא
מביאה
להִמָשך
לעניין
משגל
אשר
בו
הרחקה
מכל
שלמות
אנושי
,
הנה
בזה
עוד
הפסד
בדברים
הטבעיים
ובדיעות
,
כמו
שהתבאר
מדברינו.
ולזה
הזהיר
מהרבעת
הבהמה
כלאים
,
כי
זה
יגיע
להפסד
,
שתפסק
ההולדה
,
עם
שזה
יביא
אל
שנסכל
מציאות
הצורה
אשר
בה
ייוחד
מין
מין
,
ויהיה
זה
סבה
אל
שנכחש
במציאות
השם
יתעלה
,
כמו
שביארנו
במה
שקדם.
ולזה
המשיך
לזאת
האזהרה
מזריעת
השדה
כלאים
ומלבישת
שעטנז
,
ואע"פ
שאין
בזה
הפסד
בדברים
הטבעיים
-
מפני
ההפסד
שיקרה
מזה
בדיעות.
והמשיך
לזה
האזהרה
מהמשגל
עם
האשה
שהיא
כמו
כלאים
,
רוצה
לומר
,
שיש
בה
צד
שהיא
בו
אשת
איש
וצד
אחר
איננה
בו
אשת
איש
,
והיא
'שפחה
חרופה'
(ראה
וי'
יט
,
כ).
ולפי
שהזהיר
בעניין
הצמחים
ממה
שיש
בו
הפסד
בדיעות
,
המשיך
אחר
זה
הצווי
בהם
במה
שיש
בו
תועלת
בדיעות
,
והוא
עניין
הערלה
ונטע
רבעי;
כי
זה
,
עם
שיישירנו
להאמין
שיש
בכאן
אלוה
הוא
הפועל
כל
אלו
הדברים
,
הנה
יעמידנו
על
סוד
מסודות
הטבעיים
,
והוא
שהזרע
בצמחים
,
לפי
שהוא
מותר
המזון
המצומק
והמבושל
,
כמו
שהתבאר
ב'טבעיות'
,
הנה
בראשית
העניין
לא
יתחזק
הטבע
על
זה
,
כי
מזונו
יכלה
בגדול
גופו.
ולזה
,
אם
היה
שיהיה
שם
מוֹתָר
,
לא
יהיה
באופן
שישלם
החום
היסודי
בו.
עם
שבזה
תועלת
להרחיק
מהפעולות
המגונות
שהיו
עושין
עובדי
עבודה
זרה
למהר
הוצאת
האילנות
פרים
,
כמו
שזכר
הרב
המורה
(מו"נ
ג
,
לז)
,
אשר
מכללם
היה
מה
שיביא
לחלל
הבנות
להזנותם
,
כמו
שזכר.
ולזה
זכר
אחר
זה
"אל
תחלל
את
בתך
להזנותה"
(וי'
יט
,
כט)
,
אחר
שהזכיר
קצת
דברים
שהיו
מחקות
עובדי
עבודה
זרה
,
כמו
האכילה
על
הדם
והנחש
והעוננות
ומה
שנמשך
לזה
מאלו
ההזהרות.
עם
שבאלו
ההזהרות
תועלת
בדיעות
,
והוא
,
שאלו
הדברים
כלם
יביאו
להכחיש
במציאות
השכל
ולהאמין
שלא
תהיה
בכאן
התחלה
כי
אם
החומר
,
כמו
שהתבאר
מביאורנו
לאלו
האזהרות.
ולזה
המשיך
לזה
הצווי
לשמור
השבתות
ולירא
המקדש
,
כי
הישיר
אל
ההאמנה
במציאות
הצורות
ובמציאות
הצורה
הראשונה
,
והוא
השם
יתעלה.
וסמך
לזה
האזהרה
מהאוב
והידעוני
,
כי
הם
מביאים
להפך
זאת
הכונה
,
ולזה
החמירה
תורה
בהם
,
והיה
ענשה
הקשה
שבמיתות
והיא
הסקילה.
ולהעיר
על
שאין
הטוב
בנמצאות
מצד
החומר
כי
אם
מצד
הצורה
,
צותה
התורה
אחר
זה
לכבד
איש
שיבה
כי
אז
הוא
בתכלית
מחסרון
החומר
וחסרון
הכלים
הטבעיים
,
וזה
ממה
שיורה
כי
הוא
יכובד
אז
כבוד
נוסף
מפני
התחלה
אחרת
,
והיא
הצורה
המשכלת
,
כי
פעולתה
היא
יותר
חזקה
אז
,
כמו
שנזכר
בספר
הנפש.
וכבר
אמר
אליהוא
זה
בביאור;
אמר:
"בישישים
חכמה
ואורך
ימים
תבונה"
(איוב
יב
,
יב).
ולזאת
הסבה
צוה
לכבד
החכם.
ולפי
שזאת
המצוה
היא
תחת
דבור
"כבד"
(שמ'
כ
,
יב)
באופן
מה
,
המשיך
לה
האזהרה
מהונות
הגר
בממון
ומעשיית
העול
במשפט
והמדה
והמשקל
והמשורה
,
שהוא
תחת
"לא
תגנוב"
(שם
,
יג)
באופן
מה.
והשמיט
"לא
תרצח"
ו"לא
תנאף"
(שם)
לסבה
שזכרנו
במה
שקדם.
ואחר
שנשלם
לו
זה
,
שב
להזכיר
מדרגות
העונשין
על
הרבה
מאלו
האזהרות.
והתחיל
מהמולך
,
לחזק
ההפסד
אשר
בעניינו
בשלמות
האנושי
,
ולזה
היה
ענשו
בקשה
שבמיתות.
ואחר
זה
המשיך
לו
עניין
האוב
והידעוני
וביאר
שהוא
ב'כרת'
,
להעיר
כי
הם
גם
כן
יביאו
לכמו
זאת
האמונה
הנפסדת
,
כמו
שהתבאר
מדברינו.
ובסוף
העניין
ביאר
עוד
שהעונש
עליהם
הוא
סקילה;
והמתין
זה
עד
סוף
הפרשה
לשתי
תועלות:
האחד
הוא
,
כי
בזכירת
זה
במקומות
רבים
-
תועלת
להתרחק
יותר
מהם
,
כמו
שיעשה
הרופא
שיזהיר
החולה
מן
המאכלים
הרעים
בתכלית
,
שיוסיף
להזהירו
על
זה
פעמים
רבות;
והשנית
היא
,
כי
בזה
תועלת
להעמידנו
על
כוונת
התורה
בעריות
ובמאכלות
האסורות
ובעניין
האוב
והידעוני
,
כמו
שנבאר
אחר
זה.
ולפי
שהוא
בא
לזכור
אחר
זה
הענש
על
ענייני
העריות
,
אשר
היתה
התחלתם
ערות
ההורים
,
והיה
בגלוי
ערות
ההורים
ממיעוט
היראה
מהם
,
עד
שימשך
מהם
ההפסד
גם
כן
שיקרה
בשאר
העריות
,
כמו
שהתבאר
מדברינו
במה
שקדם
-
באר
תחלה
ענש
המקלל
הוריו
,
וזכר
שהוא
בסקילה
,
ואחר
כן
זכר
עונש
גלוי
ערות
אשת
איש
,
כי
הוא
יותר
כולל;
עד
שהבא
על
הרבה
מהעריות
,
יתכן
שיתחייבו
עליהם
משום
אשת
איש
ומשום
ערוה.
והמשל
,
שהבא
על
אשת
האב
בעת
היותה
אשתו
,
יתחייב
עליה
משום
אשת
איש
ומשום
אשת
אב.
ואחר
כן
זכר
עונש
גלוי
ערות
אשת
אב
,
והמשיך
לה
עונש
העריות
שהם
במין
האנושי
בסקילה
,
והם
הכלה
והזכור.
והמשיך
לזה
מה
שהיה
מהם
בשריפה
,
כי
היא
היותר
קשה
שבמיתות
אחר
הסקילה.
ואחר
זה
זכר
עונש
הערוה
שאינה
במין
האנושי
,
והיא
השכיבה
עם
הבהמה.
והקדים
זכרונה
לשאר
העריות
לחוזק
הגנות
בה
ולחוזק
העונש
אשר
בה
על
יד
בית
דין.
ואחר
הוסיף
להזכיר
שנית
שהעונש
על
שאר
העריות
הוא
כרת
,
להוסיף
הרחקה
מהם.
ובאר
,
שעם
זה
העונש
כבר
יקרה
,
כשתתפשט
זאת
העברה
באומה
,
שתקיא
הארץ
אותם
כאשר
קאה
את
הגוי
אשר
לפניהם.
וסמך
אל
זה
עניין
המאכלות
האסורות
והאוב
והידעוני
,
להעיר
על
הכוונה
אשר
בעבורה
באו
המצות
באלו
הדברים
כלם
,
והוא
,
שנהיה
נכונים
לשלמות
השכל
בעיון
,
באופן
שנהיה
לשם
יתעלה.
והוא
מבואר
,
שעניין
האוב
והידעוני
הוא
לזאת
הסבה
בעינה
,
כמו
שהתבאר
מדברינו
בהם.
וממה
שקדם
מדברינו
בזה
התבאר
התועלת
המגיע
מהם.
ואולם
שרשי
אלו
המצות
-
הנה
המצוה
הראשונה
הוא
ליראה
מההורים.