תנ"ך - דבר אל־כל־עדת בני־ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם: (ויקרא פרק יט פסוק ב)

דַּבֵּר אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא פרק יט פסוק ב)

דבר אל־כל־עדת בני־ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם: (ויקרא פרק יט פסוק ב)

דבר אל־כל־עדת בני־ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם: (ויקרא פרק יט פסוק ב)

תרגום אונקלוס:

מַלֵיל עִם כָּל כְּנִשׁתָּא דִבנֵי יִשׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן קַדִּישִׁין תְּהוֹן אֲרֵי קַדִּישׁ אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן :

עין המסורה:

אל - כל - מראש ספר ויקרא עד וי' טז , לד 'על כל' , 'ועל כל' בר מן א'. ומן וי' טז , לד עד סוף הספר 'אל כל' , 'ואל כל' בר מן א': ראה וי' ב , ב.

רש"י:

דבר אל כל עדת [בני ישראל] - מלמד שנאמרה פרשה זו ב'הקהל' , מפני שרוב גופי תורה תלויין בה (ראה תו"כ קדושים פרשתא א , א). קדושים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העברות (ראה שם) , שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה , אתה מוצא 'קדושה' (ויק"ר כד , ו): "אשה זונה וחללה" וגו' (וי' כא , ז) - "אני יי' מקדשכם" (שם , ח); "ולא יחלל זרעו... כי אני יי' מקדשו" (שם , טו); "קדשים יהיו" (שם , ו) - "אשה זונה וחללה" (שם , ז).

רשב"ם:

קדושים תהיו - מפני שהרבה מצות , הוזהרו להתקדש ולשמור.

ראב"ע:

טעם אל כל עדת בני ישראל - להוציא הגרים , בעבור שהם נזהרים על העריות כישראלים; וטעם להזכיר זאת הפרשה אחרי העריות , שלא יחשבו כי בעבור שמירת העריות לבדם יעמדו בארץ. אמר להם שגם יש מצות אחרות - אם לא תשמרום תגורשו מן הארץ , והם עשרת הדברים הנזכרים (ראה שמ' כ , א - יד). כי הנה אזהרה על עבודה זרה אחר שאמר כי קדוש אני יי' - כי הוא כנגד דבור הראשון על דעת רבים; "ולא תשבעו בשמי" (להלן , יב) הוא דבור "לא תשא" (שמ' כ , ז); "ואת שבתותי תשמורו" (להלן , ג) - "זכור את יום השבת" (שמ' כ , ח); גם "איש אמו ואביו תיראו" (להלן , ג) הוא דבור "כבד את אביך ואת אמך" (שמ' כ , יב); גם "לא תעמד על דם רעך" (להלן , טז) - דבור "לא תרצח" (שמ' כ , יג); ודבר השפחה הנחרפת (להלן , כ - כב) - אזהרת "לא תנאף" (שמ' כ , יג) , עם שהיא חפשית. גם "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו" (להלן , יא) ו"לא תעשוק את רעך" (להלן , יג) - כנגד השלשה הנשארים (ראה שמ' כ , יג - יד).

ר' יוסף בכור שור:

קדושים תהיו כי קדוש אני - ונאה לקדוש שיהיו משרתיו קדושים. כי אין מושל קדוש יכול לסבול סביביו משרתים , אלא אם כן קדושים; דכתיב "מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים" (מש' כט , יב) , הא 'לדבר אמת' - כל משרתיו צדיקים. שכל אדון - כדומה לו; וכל שכן מלך מלכי המלכים , שראוים להיות משרתיו קדושים.

רמב"ן:

אל כל עדת בני ישראל - כבר אמרו רבותינו (ראה תו"כ קדושים פרשתא א , א) שהפרשה הזו נאמרה ב'הַקְהֵל' , מפני שרוב גופי תורה תלוים בה; וזה טעם אל כל עדת בני ישראל. אבל הוזכרה כאן , ב'תורת כהנים' , מפני שידבר בה על קרבן התודה , ומפני שיזכיר בה המשפט שיצוה לעשות בעושי התועבות הנזכרות; והעריות והתועבות הוזכרו בספר הזה מפני הטעם שכתבנו בתחלת הספר (בהקדמה). קדושים תהיו - הוו פרושין מן העריות ומן העבירה , שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה; לשון רבנו שלמה. אבל ב'תורת כהנים' (קדושים פרשתא א , א) ראיתי סתם: פרושים תהיו. וכן שנו שם (תו"כ שמיני פרשתא י פרק יב , ד): "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי'" (וי' יא , מד) - כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים , כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות , כדברי הרב (רש"י) , אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד , שבעליה נקראים 'פרושים'. והענין , כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים , ותתיר הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין , אם כן ימצא בעל התאוות מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות , ולהיותו בסובאי יין וזוללי בשר למו (ע"פ מש' כג , כ) , וידבר כרצונו בכל הנבָלות , שלא הוזכר איסור זה בתורה; והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב הזה אחר שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי , וצוה בדבר כללי - שנהיה פרושים מן המוּתרות: ימעט במשגל , כענין שאמרו (ראה ברכות כב , א) , שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנוגלין , ולא ישתמש בו אלא כפי הצריך בקיום המצווה ממנו; ויקדש עצמו מן היין במעוטו , כמו שקרא הכתוב הנזיר "קדוש" (במ' ו , ה) , ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח (ראה בר' ט , כא) ובלוט (ראה בר' יט , לג); וכן יפריש עצמו מן הטומאה , אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה , כענין שהזכירו (ראה משנה חגיגה ב , ז): בגדי עם הארץ מדרס לפרושים , וכמו שנקרא הנזיר "קדוש" משמרו מטומאת המת גם כן (ראה במ' ו , ה - ח); וכן ישמר פיו ולשונו (ע"פ מש' כא , כג) מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס , כענין שהזכיר הכתוב "וכל פה דובר נבלה" (יש' ט , טז) , ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות , מה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו (ראה סוכה כח , א; או"מ ע' 43 ). באלו וכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית , אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי , עד שיכנס לכלל זאת הצוָאה הנקיוּת בידיו וגופו , כמו שאמרו (ראה ברכות נג , ב): "והתקדשתם" (וי' כ , ז) - אלו מים ראשונים , "והייתם קדושים" (שם) - אלו מים אחרונים , "כי קדוש" (שם , כו) - זה שמן ערב. כי אע"פ שאלו מצוות מדבריהם , עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים. וכן דרך התורה לפרוט בכיוצא בזה; כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם: "לא תגנב" (שמ' כ , טו) ו"לא תגזל" (להלן , יג) ו"לא תונו" (להלן , לג) ושאר האזהרות , אמר בכלל: "ועשית הישר והטוב" (דב' ו , יח) - שיכניס ב'עשה' היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו , כאשר אפרש בהגיעי למקומו , ברצון הקדוש ברוך הוא. וכן בענין השבת , אסר המלאכות ב'לאו' והטרחים ב'עשה' כללי , שנאמר "תשבות" (שמ' כג , יב); ועוד אפרש זה בעזר האל יתברך (ראה פירושו וי' כג , כד). וטעם הכתוב שאמר כי קדוש אני יי' אלהיכם - לומר , שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים. והנה זה כענין הדבור הראשון בעשרת הדברות (ראה שמ' כ , ב).

רלב"ג:

קדושים תהיו כי קדוש אני יי' אלהיכם - רוצה לומר , שתתקדשו מחסרונות החומר ותפרדו מעניינו בתכלית מה שאפשר לכם , ובזה תדמו לו לפי מה שאפשר , כי אני נבדל מחומר ונקי ממנו בכל האופנים.