תנ"ך - לא־תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה: (ויקרא פרק יט פסוק יד)

לֹא־תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה: (ויקרא פרק יט פסוק יד)

לא־תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני ה': (ויקרא פרק יט פסוק יד)

לא־תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני יהוה: (ויקרא פרק יט פסוק יד)

תרגום אונקלוס:

לָא תְלוּט דְּלָא שָׁמַע וּקדָם דְּלָא חָזֵי לָא תְסִים תַּקלָא וְתִדחַל מֵאֱלָהָך אֲנָא יְיָ :

מסורה קטנה:

מכשל - ל' חס'.

רש"י:

לא תקלל חרש - אין לי אלא חרש , מניין לרבות כל אדם? תלמוד לומר: "בעמך לא תאר" (שמ' כב , כז); אם כן , למה נאמר חרש? - מה חרש מיוחד , שהוא בחיים , [אף כל שהוא בחיים.] יצא המת שאינו בחיים (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב , יג). ולפני עור לא תתן מכשול - לפני הסומא בדבר , לא תתן לו עצה שאינה הוגנת לו; אל תאמר: מכור שדך וקח לך חמור , ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו (ראה שם , יד). ויראת מאלהיך - לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות , לידע אם דעתו של זה לרעה או לטובה , ויכול להשמט ולומר: לטובה נתכוונתי , לפיכך נאמר בו: ויראת מאלהיך - המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירים בו , נאמר בו ויראת מאלהיך , [לפי שדבר זה אינו אסור] (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ז , יד).

רשב"ם:

לא תקלל חרש - בהוה דבר הכתוב. וטעמו ברי"ש , כי משקל דגש הוא; כמו "עיוור" , "גבן" (וי' כא , יח - יט).

ראב"ע:

וכן לא תקלל חרש - בעבור שיש לך כח. וכן ולפני עור. ויראת מאלהיך - שהוא יכול להענישך , לשומך חרש ועור.

ר' יוסף בכור שור:

לא תקלל חרש - הוא הדין לכל ישראל שעושה מעשה עַמְּךָ , כדנפקא לן ב'בניין אב' מחֵרֵש ונשיא ודיין (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק ט , ז) , דכתיב "אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור" (שמ' כב , כז). ומיהו דבר הכתוב בהווה (ראה רשב"ם) , שאילו דרכם לקלל חרש , מתוך שאינו שומעו ואינו ירא שיחזור לו קללתו. נשיא ודיין - מתוך שמייסרין ומוכיחין אותם , שונאים אותם. ו'חרש' קורא כל אותו שאינו שומע ואינו מבין לו , כדמתרגם אנקלוס: "דלא שמע". ולפני עור - מי שהוא עור בדבר; ואפילו מזיד , אבל אינו יכול לעשות אלא על ידי זה; כגון מושיט כוס יין לנזיר , ואבר מן החי לבני נח - דקאי בתרי עברי נהרא (ראה ע"ז ו , ב). ויראת מאלהיך אני יי' - שאעפ"י שזה אינו שומעך , וזה עור , בדבר זה ניחא ליה , ויראת מאלהיך - ממי שרואה ושומע ויודע הכל.

רמב"ן:

לא תקלל חרש - אין לי אלא חרש , מנין לרבות כל אדם? תלמוד לומר: "בעמך לא תאר" (שמ' כב , כז); אם כן למה נאמר חרש? מה חרש מיוחד שהוא בחיים , יצא המת שאינו בחיים; לשון רבנו שלמה , והוא שנוי ב'תורת כהנים' (קדושים פרשתא ב , יג). אבל המדרש בגמרא (ראה סנה' סו , א) אינו כן , אלא: הזהיר הכתוב בנכבדים בעם , הדיין והנשיא , שאמר "אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר" (שמ' כב , כז); וחזר והזהיר באמללים שבעם , והוא החרש , ומהם ילמדו 'בנין אב' כל שאר העם , כי מן הראש ועד הסוף בכלל האזהרה. ומלת "בעמך" נדרש (ראה יבמות כב , ב): 'בעושה מעשה עמך' - להוציא הרשעים. ועל דרך הפשט: הזכיר החרש בקללה , כי אף על פי שלא ישמע ולא יתקצף בקללתו הזהירה התורה עליו , ואין צריך לומר בשומעים , שיתבישו ויחר להם מאד. [(תוספת רמב"ן עצמו:) ועוד , כי יזהיר בהווה , שאדם מקלל החרש ומכשיל העור , שלא יירא מהם , כי לא ידעו ולא יבינו (ע"פ תה' פב , ה) , על כן: ויראת מאלהיך - שהוא רואה הנסתרות.] והוסיף 'לאו' אחר במושלים , הנשיא והדיין - בעבור שדרך האנשים לקללם בחדרי משכבם (ע"פ קה' י , כ) , כאשר בהשפטו יצא רשע (ע"פ תה' קט , ז). ובקללת הנשיא והדיין תקלות רבות , כי המון העם בסכלותם ישנאו אותם ויתעוררו לקום עליהם , והם במשפטם יעמידו ארץ (ע"פ מש' כט , ד).

רלב"ג:

לא תקלל חרש - היא האזהרה שלא לקלל אחד מישראל. והנה זכר החרש , לפי שהוא בלתי שומע ובלתי מתפעל מזה , ועם כל זה הזהיר על קללתו; וכל שכן שראוי להזהר מלקלל מי שאינו חרש , כי יקרו מזה קטטות והפסדים בקבוצים המדיניים. ואולם המקלל את המת אינו חייב , כי הוא בזה הדין למטה מהחרש; וזה מבואר מהשרשים הכוללים. וראוי שתדע שלא יתחייב על הקללה , אם לא יקלל בשם מהשמות המיוחדים לשם יתעלה , כמו שביארנו בפרשת 'ואלה המשפטים' (שמ' כב , כז). ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני יי' - הרצון בזה , שמי שהוא עור בדבר , לא תתן מכשול לפניו להפילו. כאלו תאמר: אם שאל ממך מדבר מה , אם הוא מותר או אסור , ואמרת לו בדבר האסור שהוא מותר; או שאל ממך עצה ונתת לו עצה בלתי הוגנת להזיק לו באי זה אופן שיהיה; או אם היה האיש בעל תכונות רעות והמצאת לו הדברים אשר בהם יעשה הרעות - הנה בכל זה יעבור משום לפני עור לא תתן מכשול. ומי ששם מכשול בדרך להפיל העובר שעובר שם , עובר גם כן על זאת האזהרה , ויתחייב עם זה בנזקיו , לפי מה שנתבאר ממה שנזכר בפרשת 'ואלה המשפטים' (שמ' כא , לג - לד).