תנ"ך - ואיש כי־ישכב את־אשה שכבת־זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן־לה בקרת תהיה לא יומתו כי־לא חפשה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְ֠אִישׁ כִּֽי־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה לֹ֣א נִתַּן־לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּהְיֶ֛ה לֹ֥א יוּמְת֖וּ כִּי־לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה: (ויקרא פרק יט פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וְאִישׁ כִּי־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה שִׁכְבַת־זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן־לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי־לֹא חֻפָּשָׁה: (ויקרא פרק יט פסוק כ)

טקסט בלבד:

ואיש כי־ישכב את־אשה שכבת־זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן־לה בקרת תהיה לא יומתו כי־לא חפשה: (ויקרא פרק יט פסוק כ)

תיקון קוראים:

ואיש כי־ישכב את־אשה שכבת־זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן־לה בקרת תהיה לא יומתו כי־לא חפשה: (ויקרא פרק יט פסוק כ)

תרגום אונקלוס:
וּגבַר אֲרֵי יִשׁכּוֹב יָת אִתְּתָא שִׁכבַת זַרעָא וְהִיא אָמָא אֲחִידָא לִגבַר וְאִתפְּרָקָא לָא אִתפְּרֵיקַת בְּכַספָּא אוֹ חֵירוּתָא לָא אִתיְהֵיבַת לַהּ בִּשׁטָר בִּקוּרתָּא תְהֵי בַהּ לָא יְמוּתוּן אֲרֵי לָא אִתחָרַרַת :

עין המסורה:
לא - ח' פסוקים 'לא לא לא לא': שמ' כ , יג; וי' יט , כ; יר' מב , יד; יח' טז , ד; יח , ו; לא , ח; צפ' ג , ב; זכ' יא , טז. נתן - כ"א (בלישנא , בפתח ובקמץ): שמ' ה , טז; וי' יט , כ; במ' כו , סב; יהו' כד , לג; שו' טז , ה; יש' ט , ה; כט , יב; לג , טז; לה , ב; יר' יג , כ; נא , נה; יח' טו , ד; טז , לד; לב , כה (פעמיים); קה' י , ו; אס' ד , ח; ו , ח; דנ' יא , יא; דה"ב כח , ה; לד , טז. נתן - י"ז בפתח (בלישנא): וי' יט , כ; במ' כו , סב; יהו' כד , לג; שו' טז , ה; יש' ט , ה; כט , יב; לה , ב; יר' יג , כ; נא , נה; יח' טו , ד; טז , לד; לב , כה; קה' י , ו; אס' ד , ח; ו , ח; דנ' יא , יא; דה"ב לד , טז.

מסורה קטנה:
נחרפת - ל'; והפדה - ל'; נפדתה - ל'; בקרת - ל'; חפשה - ל'.

רש"י:
נחרפת לאיש - מיועדת לאיש; ואיני יודע לו דמיון במקרא. ובשפחה כנענית חציה שפחה וחציה בת חורין , המאורסת לעבד עברי שמותר בשפחה , הכתוב מדבר (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ה , ב). והפדה לא נפדתה - פדויה ואינה פדויה; וסתם פדיון - בכסף (ראה שם , ג). או חפשה - בשטר (ראה שם). בקורת [ - לשון מכות;] תהיה - היא לוקה ולא הוא (ראה שם , ד). על בית דין לבקר את הדבר , שלא לחייבה מיתה , כי לא חפשה - ואין קידושיה קדושין גמורין (ראה שם , ה). ורבותינו למדו מכאן (ראה כריתות יא , א) שהיא במלקות תהא בקראי; שהדיינין המלקין קורין על הלוקה: "אם לא תשמר... והפלה (בנוסחנו: והפלא) יי' את מכותך" (דב' כח , נח - נט). כי לא חפשה - לפיכך אין חייב עליה מיתה , שאין קדושיה קדושין; הא אם חופשה , קדושיה קדושין וחייבין מיתה (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ה , ה).

רשב"ם:
נחרפת - מסורה ומיוחדת לעבד עברי , כדכתיב "אם אדוניו יתן לו אשה" (שמ' כא , ד). ודומה לו "עם חרף נפשו למות" (שו' ה , יח) - מסר נפשו. וגם בתרגום (ראה ת"א). לא נפדתה - שאינה משוחררת ואינה כאשת איש לידון בחנק. בקרת תהיה - כמו "לא יבקר הכהן" (וי' יג , לו); כן פתרוהו דונש (ע' 75 ) ומנחם (מחברת: 'בקר'); יחקרו בית דין , אם לא חופשה - לא יחייבו מיתה כאשת איש.

ראב"ע:
והיא שפחה - אמרו המכחשים , שאיננה יהודית. והנכון על הפשט , שהיא הנזכרת בפרשת "וכי ימכור איש את בתו לאמה" (שמ' כא , ז) , והיא ישראלית. והטעם , שהיא יעודה שיקחנה אדוניה או בנו , ואינה מאורשה. וזה טעם כי לא חופשה - אינה חפשית עד שתהיה מאורשה כמשפט הבנות. ומלת נחרפת - על דעת רבים (ראה רש"י): 'יעודה'. ולפי דעתי , שהמלה מגזרת "חרפה" (בר' לד , יד) , בעבור היותה שפחה והיא בתולה ברשות אחר , ואינה מאורשה. והפדה - שם הפועל מ'הבנין שלא נקרא שם פועלו' מ'הכבד הנוסף'. והטעם , שלא פדאה אביה או אחד ממשפחתה קודם היותה בוגרת. או חופשה - השרק במקום קמץ חטף , כי האחד "חופש" (יח' כז , כ). הטעם , שהיה המנהג לכתוב לה גט חופש אם מכרה האב עד זמן קצוץ. והמעתיקים אמרו (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ה , ב) , שחציה חפשית וחציה אמה; והוא האמת. בקרת תהיה - יש אומרים שפירושו כמו "פילגש" (בר' לה , כב) , ואמרו (ראה רס"ג תהלים) כי כן "בנות מלכים ביקרותיך" (תה' מה , י). ולא פירשו נכון , כי "ביקרותיך" טעמו: השפחות היקרות; ונעלם היו"ד , בעבור היות האות המשרת בחרק; והיה בחרק , בעבור התחברות שנים שואין נעים: האחד תחת האות המשרת , והשני תחת האות הראשון שלהשרש בלשון נקבות (ראה מ"א ה , לא) , ואין כח בלשון להזכיר ככה; וכן משפט כל הלשון , ואין מלה זרה חוץ ממלת "מִיְּשֵינֵי אדמת עפר" (דנ' יב , ב) על קריאת בן נפתלי. ויש אומרים: בקורת - מגזרת "לא יבקר הכהן" (וי' יג , לו); והטעם , שיחפש הדבר. והמעתיקים אמרו (ראה מכות כב , ב) , כי יש עליו מלקות ברצועה של בָּקָר; וזה אמת מדברי הקבלה , והמלה כדמות אסמכתא.

ר' יוסף בכור שור:
ואיש כי ישכב את אשה... והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה - לפי הפשט היה נראה , שאם ייחד איש שפחתו לעבדו עברי , כדכתיב "אם אדוניו יתן לו אשה" (שמ' כא , ד) , שהבא עליה - במלקות ובאָשָם; ובקורת תהיה - אתרוייהו קאי , והוי בקורת - שם דבר , 'בטאור' בלעז (הכאה). אבל רבותינו דיקדקו (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ה , ב): אם כן , למה כתב והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה - פשיטא , כיון שהיא שפחה , שלא נפדתה וחופשה לא ניתן לה?! ואוקמוה א'פדויה ואינה פדויה': והפדה - שנפדת , לא נפדתה - לגמרי. והיא , שאין לה במה להביא קרבן , דמה שקנתה שפחה קנה רבה , תהי בקורת - לוקה. בקורת תהיה - 'בקוראה' תהיה: שהדיינין קוראין בשעת המלקות (ראה כריתות יא , א). והוא , שיש לו , מקריב אָשָם ופטוּר.

רמב"ן:
והיא שפחה נחרפת לאיש - מיועדת לאיש; ואיני יודע לו דמיון במקרא; לשון רבנו שלמה. והנראה אלי , כי הוא מלשון "כאשר הייתי בימי חרפי" (איוב כט , ד) - בימי נעורי; וכן "לא יחרף לבבי מימי" (שם כז , ו) - שלא יהיה לי לב נער. ויקָראו ימי הנעורים 'ימי חורף' , כי החורף בראשית השנים , וימי הזקנה כנגד הקיץ שהם ימי האסיף. יאמר הכתוב , שהיא שפחה נערה לאיש ידוע; כי הפילגש אשר היא משָרַת (ע"פ מ"א א , טו) את האיש וְישכב עמה תקָרא 'נערה לו' , כי גם כל משרֵת האדם יקָרא 'נערו'; ומורגל בלשון חכמים לומר על השוכבת עם האיש 'משמשת עמו' (ראה במ"ר ט , לד ועוד). והיא נחרפת - שנעשית נערה לאיש וידועה לו , 'מסיפדה' בלעז , וכן בלשון חכמים (ראה סנה' נח , ב): דקרו לה 'רביתא דפלניא'. והענין , שאינה אשתו לגמרי , אבל נתן לה קידושין והיא לו לנערה משמשת. בקרת תהיה - יש על בית דין לבקר הדבר שלא לחייבו מיתה , כי לא חפשה , ואין קדושיה קדושין גמורין; לשון רבנו שלמה , וכן אמרו כל המפרשים. ואם כן , יזהיר הכתוב ב'בקור' הזה מפני שהיא דומה לאשת איש , אולי יטעו בה. ואין פרושם מתוק בפי , כי בידוע שיבוקר הדבר ולא ימיתו האדם חנם , וכן יבקרו בכל חייבי המיתות! ואני סבור שהיא מלה יחידית בכתוב , אבל היא מורגלת בלשון ארמית ובדברי רבותינו מלשון 'הפקר'; כי עיקר הלשון - 'הֶבְקֶר' , כמו שאמרו (ראה משנה פיאה ו , א): בית שמאי אומרים: הבקר לעניים הבקר , ובית הלל אומרים: עד שיבקיר אף לעשירים כשְמִטה; ותנן נמי (ראה משנה שביעית ט , ד): אוכלין על המובקר אבל לא על השמור. ותרגם יונתן "אנשים רקים ופוחזים" (שו' ט , ד): "סריקין ובקרין" , כלומר: בעלי הפקר; "בשקריהם ובפחזותם" (יר' כג , לב): "ובקרותהון"; ואמרו , כי "תשמטנה ונטשתה" (שמ' כג , יא) - תרגמו הירושלמי: "ותבקרינה"; וכן בכל מקום במשנה הלשון בבי"ת. אבל הרגילו בגמרא לומר ממנו 'הפקר' , כי האותיות האלה מתחלפות אצלם תמיד; כמו שאמרו מן "עבשו פרודות" (יואל א , יז) - 'עפוש'; וכן בכתוב במקומות הרבה , כמו שהזכרתי בפסוק "נשפת ברוחך" (שמ' טו , י). ופירוש הכתוב , שאמר בשפחה הזאת: אע"פ שהיא נחרפת לאיש , לא תהיה לו לאישה , כי בקורת תהיה לו , כלומר: מופקרת תחשב אצלו , ולא יומתו כמשפט הנואף והנואפת באשת איש , כי לא חפשה להיות אשתו גמורה; אבל יביא זה עליה אשם בעבור שהיא נחרפת אליו. ואנקלוס , שאמר "בקורתא תהא" , לשונו כלשון יונתן בן עוזיאל במלת "בקרין" (ראה שו' ט , ד).

רלב"ג:
ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע - התבאר במה שקדם (וי' טו , יח) שזאת השכיבה תהיה אפשרית בקטן בן תשע שנים ויום אחד. והנה זאת השכיבה הוא , שישכב עמה כדרכה ויגמור ביאתו , כי כבר אמר הכתוב: שכבת זרע. והיא שפחה נחרפת לאיש - רוצה לומר: בעולת בעל. ולפי שאין אישות לגוי , כמו שהתבאר , למדנו שזה האיש הוא ישראלי. ולא יהיה זה בזולת איסור אלא בעבד עברי , שכבר התבאר בפרשת 'ואלה המשפטים' (שמ' כא , ד) , שרבו מוסר לו שפחה כנענית. ולפי שכבר התבאר שם שאין לו אישות בה , ולזה תהיה האשה וילדיה לאדוניה בצאתו , ולא תשאר נקשרת עמו כלל בקשר האישות , הנה הוא מבואר שזאת השפחה היא בת חורין בצד , ושפחה בצד. וזה אמנם יהיה כשתהיה משני שותפין. וכתב לה אחד מהם גט שיחרור , או שנפדית ממנו , ונשארה חציה שפחה וחציה בת חורין. והנה יהיה הרצון בנחרפת - בעולה , מענין 'חרפה' , כי זה הענין הוא חרפה לנו , רוצה לומר: המשגל , כי הוא לאדם מצד שהוא בעל חי לא מצד שהוא אדם. או יהיה מעניין כריעה ונפילה , ובזה נקראת 'חורף' התקופה שישפל בה השמש תכלית השפלות במקומות מהארץ אשר בהם היישוב. וכן אמר: ""לא יחרף לבבי מימי" (איוב כז , ו); רוצה לומר: לא יפול ולא יכנע להודות לדבריכם. ומזה הענין נקראו 'חרפות' הדברים אשר יאמרו כנגד איש או אשה להשפיל מדרגתם. ולזה יהיה אמרו נחרפת לאיש - נכנעת ונופלת לבעל לשכב עמה. והנה לא אמרה התורה 'בעולת בעל' , לפי החסרון שיש בזאת הבעילה לפי הנימוס התוריי. והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה - רוצה לומר , שאמנם קרא אותה שפחה מפני שלא נפדתה בשלמות או בכסף או בשוה כסף , או לא נתן לה שטר שחרור. וזה ממה שיורה גם כן שאין הכתוב מדבר במי שהיא שפחה בשלמות , שאם היה העניין כן , יהיה אמרו והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה - מוֹתָר , אין צורך לו. בקורת תהיה - רוצה לומר , שהיא לוקה על זאת הבעילה , אם היה זה בעדים והתראה. לא יומתו כי לא חופשה - מגיד , שאם היה נשלם שיחרורה , היו בני מות; וזה ממה שיורה גם כן שהיא נשואה לישראל.
ריכוז קישורים