תנ"ך - ואיש אשר ינאף את־אשת איש אשר ינאף את־אשת רעהו מות־יומת הנאף והנאפת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מֽוֹת־יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת: (ויקרא פרק כ פסוק י)

טקסט וניקוד:

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת־אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת־יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת: (ויקרא פרק כ פסוק י)

טקסט בלבד:

ואיש אשר ינאף את־אשת איש אשר ינאף את־אשת רעהו מות־יומת הנאף והנאפת: (ויקרא פרק כ פסוק י)

תיקון קוראים:

ואיש אשר ינאף את־אשת איש אשר ינאף את־אשת רעהו מות־יומת הנאף והנאפת: (ויקרא פרק כ פסוק י)

תרגום אונקלוס:
וּגבַר דִּיגוּף יָת אִתַּת גְּבַר דִּיגוּף יָת אִתַּת חַברֵיהּ אִתקְטָלָא יִתקְטִיל גַּיָפָא וְגַיָפְתָא :

מסורה קטנה:
והנאפת - ל'.

רש"י:
ואיש - פרט לקטן (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק ט , יא). אשר ינאף את אשת איש - פרט לאשת קטן (ראה שם); למדנו , שאין לקטן קדושין. ועל איזו אשת איש חייבתי לך? אשר ינאף את אשת רעהו - פרט לאשת גוי (ראה שם); למדנו , שאין קדושין לגוי. מות יומת הנואף [והנואפת] - כל מיתה האמורה בתורה סתם , אינה אלא חנק (ראה שם).

רשב"ם:
את אשת רעהו - ולא גוי (ראה סנהדרין נב , ב).

ראב"ע:
ואחר כן הזכיר אשר ינאף את אשת איש - כי אסורה היתה. וטעם אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו - כמו "אביו ואמו קלל" (לעיל , ט): כי עשה דבר רע. והנואפת - אם היתה אנוסה לא תקרֵא בשם הזה.

רלב"ג:
ואיש אשר ינאף את אשת איש - כבר התבאר (וי' יח , ו) , כי הניאוף ישלם משיהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד. ואמנם ראוי שתדע , כי האישות לא ישלם למי שאינו בן שלש עשרה שנה ויום אחד , כי קודם זה אין זרעו ראוי להולדה , ואע"פ שהוא ראוי לביאה מהיותו בן תשע שנים ויום אחד. וכבר התבאר זה במקומות הכוללים. ולזה לא יתחייב מיתה על אשת קטן. אשר ינאף את אשת רעהו - מגיד שלא יתחייב מיתה כי אם על אשת בן ברית , כי לא ישלמו תנאי האישות בזולת בני ברית. ולזה תמצא בשפחה כנענית , שיוצאה בלא גט אחר שהיתה מיוחדת לעבד עברי (ראה שמ' כא , ד); וכן תמצא ביפת תואר שהותרה לישראל (דב' כא , יא) , הוא שיהיה לה בעל או שלא יהיה לה בעל. מות יומת הנואף והנואפת - ראוי שתדע , שכל מקום שנאמר: מות יומת - רוצה לומר: על ידי בית דין; וזה מבואר מצד עצם הלשון. וכל מקום שנאמר: ימות , רוצה לומר: בידי שמים: "פן ימות גם... כאחיו" (בר' לח , יא). ולפי שלא בארה התורה באיזה מיתה יומתו , הנה יחוייב שיומתו במיתה יותר קלה שאפשר לבית דין שימיתוהו בה; והוא מבואר ממה שאמרנו בענין הסקילה (לעיל , ב). ולפי שהקלה באלו המיתות הוא חנק , הנה יומתו בחנק.
ריכוז קישורים