תנ"ך - ואל־בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל ומן־הגר׀ הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֘ תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן: (ויקרא פרק כ פסוק ב)

טקסט וניקוד:

וְאֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן־הַגֵּר׀ הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן: (ויקרא פרק כ פסוק ב)

טקסט בלבד:

ואל־בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל ומן־הגר׀ הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן: (ויקרא פרק כ פסוק ב)

תיקון קוראים:

ואל־בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל ומן־הגר׀ הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן: (ויקרא פרק כ פסוק ב)

תרגום אונקלוס:
וְעִם בְּנֵי יִשׂרָאֵל תֵּימַר גְּבַר גְּבַר מִבְּנֵי יִשׂרָאֵל וּמִן גִּיוֹרַיָא דְּיִתגַּיְירוּן בְּיִשׂרָאֵל דְּיִתֵּין מִזַרעֵיהּ לְמוֹלֶך אִתקְטָלָא יִתקְטִיל עַמָא בֵית יִשׂרָאֵל יִרגְּמוּנֵיהּ בְּאַבנָא :

רש"י:
ואל בני ישראל תאמר - עונָשין על האזהרות. מות יומת - בבית דין; ואם אין כח בבית דין , עם הארץ מסייעין אותן (ראה תו"כ קדושים פרשתא י , ד). עם הארץ - עם שבגינם נבראת הארץ; עם שעתידין לירש את הארץ על ידי מצות הללו (ראה שם).

ראב"ע:
וטעם וידבר יי' אל משה לאמר - בעבור כי אלה המצות (בפרק יט) חיוב על כל ישראל , ואין גר עמם , על כן כתוב בתחלה "אל כל עדת בני ישראל" (וי' יט , ב); ועתה יחל להזכיר עונש הזנות על כל מי שהוא דר בארץ ישראל , אזרח או גר תושב. והחל מהקשה שבכולם , והוא: אשר יתן מזרעו למולך; והטעם: לשכב עם עובדת עבודה זרה. וטעם עם הארץ - הארץ שהוא דר בה , אזרח או גר; וזה בפרהסיא. ואני אתן את פני באיש ההוא - אם היה בסתר. ויש אומרים כי טעמו: להכרית זרעו. למען טמא את מקדשי - שהוא בתוך ארץ ישראל. ולחלל את שם קדשי - שישמעו הגוים. והיה נראה לנו , כי טעם באבן - שם המין , כמו "ויהי לי שור וחמור" (בר' לב , ו). גם דברי הקבלה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י , ד) נכונים , והם אמת.

ר' יוסף בכור שור:
ואל בני ישראל תאמר - עתה בא לפרש את האזהרות שאמר העונשים שלהם , מי במיתת בית דין ומי בכרת , ואיזו מיתה (ראה רש"י).

רלב"ג:
ואל בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל - אחר שהזהיר מלהעביר מזרעו למולך (ראה וי' יח , כא) , זכר הענש , והיא סקילה; אמר: עם הארץ ירגמוהו באבן. והוא מבואר , שהסקילה תהיה בשני פנים: אם שישליכו האבן על החוטא , אם שישליכו החוטא על האבן. אמר במעמד הר סיני: "כי סקול יסקל או ירה יירה" (שמ' יט , יג). ולפי שהתורה אמרה "ואהבת לרעך כמוך" (וי' יט , יח) - ראוי שנבחר הקלה שבשני אלו המיתות. ובכלל , הנה מפני שתשלם מצות התורה בזה בקלה שבאלו המיתות , הנה אין ראוי שנעשה יותר מזה; כי בכמו אלו העניינים ראוי שנקח המעט שאפשר שתשלם בו כונת התורה. והוא מבואר , שההשלכה על האבן היא היותר קלת ההמתה , וימצא בה יותר מעט הצער , כי כבר נרדם בשרו הרדמה מה בנפילה , באופן שלא ירגיש הרגש חזק במכת האבן , כמו שהיה מרגיש בזה אם השליכו האבן עליו. ולפי שאמרה תורה במה שיבא בעניין הסקילה: "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה" (דב' יז , ז) , למדנו שהעדים מתחילים מזה הפעל באופן שיהיה כדי להמיתו; ולזה היו דוחפין אותו ממקום גבוה שיש בנפילה בו כדי להמית , ואם לא מת בזה , משליכין עליו אבן שיש בה כדי להמית.
ריכוז קישורים