תנ"ך - ואני אתן את־פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את־מקדשי ולחלל את־שם קדשי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת־מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי: (ויקרא פרק כ פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת־פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת־מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי: (ויקרא פרק כ פסוק ג)

טקסט בלבד:

ואני אתן את־פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את־מקדשי ולחלל את־שם קדשי: (ויקרא פרק כ פסוק ג)

תיקון קוראים:

ואני אתן את־פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את־מקדשי ולחלל את־שם קדשי: (ויקרא פרק כ פסוק ג)

תרגום אונקלוס:
וַאֲנָא אֶתֵּין יָת רֻגזִי בֶּאֱנָשָׁא הַהוּא וַאֲשֵׁיצֵי יָתֵיהּ מִגּוֹ עַמֵיהּ אֲרֵי מִזַרעֵיהּ יְהַב לְמוֹלֶך בְּדִיל לְסַאָבָא יָת מַקדְּשִׁי וּלאַחָלָא יָת שְׁמָא דְקֻדשִׁי :

עין המסורה:
ואני - ס"ז ראשי פסוקים: בר' ו , יז; ט , ט; מח , ז , כב; שמ' ג , יט; ז , ג; יד , יז; לא , ו; וי' כ , ג; במ' ג , יב; יח , ו; יהו' ח , ה; ש"א יט , ג; כ , כ; ש"ב יג , יג; יש' מט , ד; נט , כא; יר' א , יח; ה , ד; יא , יט; יז , טז; כג , ג; כו , יד; מ , י; יח' ד , ה; לד , כד; הו' ה , יב; ז , טו; יונה ב , ה , י; ד , יא; מי' ז , ז; חב' ג , יח; זכ' ב , ט; תה' ב , ו; ה , ח; יג , ו; כו , יא; ל , ז; לא , טו , כג; לה , יג; לח , יד; מ , יח; מא , יג; נב , י; נט , יז; סט , יד , ל; ע , ו; עא , יד; עג , ב , כב , כג , כח; עה , י; פח , יד; קט , כה; איוב יט , כה; רות ד , ד; דנ' ח , ה , כז; י , ח; יא , א; יב , ח; נחמ' ו , י; דה"ב ו , ב. ואני אתן - ב': שמ' ב , ט; וי' כ , ג. בָאיש - ה' (בתורה): בר' יט , ט; כו , יא; וי' כ , ג , ה; דב' כט , יט. מקרב עמו - ג': וי' יז , ד; כ , ג , ו. טַמּא - ב': וי' יג , מד; כ , ג.

מסורה קטנה:
מקרב עמו - ג'; טמא - ב'; ולחלל - ל'.

רש"י:
אתן את פני - את פנאי שלי: פונה אני מכל עסקי ועוסק בו (ראה תו"כ קדושים פרשתא י , יג). באיש - ולא בצבור (ראה שם , ה); שאין כל הצבור נכרתים. כי מזרעו נתן למולך - לפי שנאמר "מעביר בנו ובתו" (דב' יח , י) , בן בנו ובן בתו מניין? תלמוד לומר: כי מזרעו נתן. זרע פסול מניין? תלמוד לומר: "בתתו מזרעו למלך" (להלן , ד; ראה תו"כ קדושים פרשתא י , ו).

ראב"ע:
וטעם וידבר יי' אל משה לאמר - בעבור כי אלה המצות (בפרק יט) חיוב על כל ישראל , ואין גר עמם , על כן כתוב בתחלה "אל כל עדת בני ישראל" (וי' יט , ב); ועתה יחל להזכיר עונש הזנות על כל מי שהוא דר בארץ ישראל , אזרח או גר תושב. והחל מהקשה שבכולם , והוא: אשר יתן מזרעו למולך; והטעם: לשכב עם עובדת עבודה זרה. וטעם עם הארץ - הארץ שהוא דר בה , אזרח או גר; וזה בפרהסיא. ואני אתן את פני באיש ההוא - אם היה בסתר. ויש אומרים כי טעמו: להכרית זרעו. למען טמא את מקדשי - שהוא בתוך ארץ ישראל. ולחלל את שם קדשי - שישמעו הגוים. והיה נראה לנו , כי טעם באבן - שם המין , כמו "ויהי לי שור וחמור" (בר' לב , ו). גם דברי הקבלה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י , ד) נכונים , והם אמת.

ר' יוסף בכור שור:
פני - פנים של זעם. למען טמא את מקדשי - קדושתי , דומיה דלחלל את שם קדשי. כי לפי שהוא יהודי , וסבורין העולם שמה שיהודי עושה - סבורים בני אדם שאני צויתי , והרי הוא מחלל שם קודשי; שסבורים שציויתי דבר מכוער כזה. ולפיכך אשמיד אותו ואכרית אותו אם לא ירגמוהו ― שברח מידם או עשה שלא בעדים ― כי בזאת העבירה - יש לה קול. ותרתי אית בה: רוצח ועובד עבודה זרה , ודבר משוקץ ואכזריות.

רמב"ן:
למען טמא את מקדשי - לשון רבנו שלמה: את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי. וכבר רמזתי זה (וי' יח , כא) , איך תִטמָא כנסת ישראל שהיא מקודשת לשמו הגדול באיש אחד אשר יחטא. וכבר רמזו זה במדרשם , שאמרו (ראה ברכות לה , ב): כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל , שנאמר "גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית" (מש' כח , כד) - אין "אביו" אלא הקדוש ברוך הוא , ואין "אמו" אלא כנסת ישראל; "חבר הוא לאיש משחית" - חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים. כי החֵפץ ביצירה - שיברכו עליה לשמו הגדול , ומשם יהיה קיום העולם; ואם לאו , יתעלה בשמו הגדול ותסתלק השכינה מישראל; וכל שכן כשיקריב הפרי למולך , שהוא מתאב את גאון יעקב (ע"פ עמ' ו , ח) ומשכנו. [וזה טעם "עם הארץ ירגמוהו באבן" (לעיל , ב) , כי לא אמר 'מות יומת באבן ירגמו אותו' כאשר אמר בכולם , אלא הזכיר "(עם) הארץ" - לומר שכל אנשי הארץ , כל ישראל , חייבין להקדים ולסקלו , כי לכולם יזיק , שגורם לשכינה שתסתלק מישראל; ולכך תרגם אנקלוס: "עמא בית ישראל" , כי "הארץ" ירמוז לכל ארץ ישראל , לא לארץ אשר העובד יושב בה. וכענין "כי לי... הארץ" (שמ' יט , ה).] ועוד תוכל להבין סודו ממה שהזכיר בכרת המולך: ואני אתן את פני , וכן "ושמתי אני את פני" (להלן , ה) - כי שמו הגדול הגבור והנורא יכרית אותו; ולא הזכיר (ראה להלן , ו) בכרת אוב וידעוני מלת 'אני' ולא בשום כרת אחר; וכבר הודעתי (וי' יח , כא) טעם זה לכל מבין.

רלב"ג:
ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אותו מקרב עמו - הנה כבר התבאר במה שקדם (שמ' יב , טו) עניין הכרת. למען טמא את מקדשי - כבר זכרנו במה שקדם (וי' יט , ב) , כי הקדש הוא מצד הצורה , וכל מה שהיתה יותר נקיה מחומר תהיה בו הקדושה יותר. ולזאת הסבה היתה מה שיעיר על הצורות הנבדלות נקרא 'קדש הקדשים'. ואין ספק כי מי שעושה מהאש אלוה לא יאמין שתהיה בכאן צורה , אבל תהיינה הפעולות הנמצאות לדברים הטבעיים מצד מה שבהם מהאש , והוא החום היסודי אשר בהם. והנה יְטַמא מקדש השם יתעלה בהשיבו כחות הצורות האנושיות כולם מיוחסים על החומר , ויחלל בזה שם קדשו יתעלה , רוצה לומר , שישיבהו חול , כי הוא לא יאמין שתהיה בכאן התחלה זולת החומר.
ריכוז קישורים