תנ"ך - עד־שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ: (שיר השירים פרק א פסוק יב)

טקסט וניקוד:

עַד־שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ: (שיר השירים פרק א פסוק יב)

טקסט בלבד:

עד־שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו: (שיר השירים פרק א פסוק יב)

תיקון קוראים:

עד־שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו: (שיר השירים פרק א פסוק יב)

תרגום מגילות:
וְעַד דַּהֲוָה מֹשֶׁה רִבְּהוֹן בִּרקִיעָא לְקַבָּלָא יָת תְּרֵין לוּחֵי אַבנַיָא וְאוֹרָיתָא וְיָת תַּפקֵידתָּא קָמוּ רַשִׁיעֵי הַהוּא דָרָא וְעַרבּוֹבִין דְּבֵינֵיהוֹן וַעֲבַדוּ עֵיגַל דִּדהַב וְאַסרִיוּ עוֹבָדֵיהוֹן וּנפַק לְהוֹן שׁוּם בִּישׁ בְּעָלְמָא דְּמִן קִדמַת דְּנָא הֲוָה רֵיחֲהוֹן נָדֵיף בְּכָל עָלְמָא וּבָתַר כֵּין סְרִיאוּ כְנִרדָּא דְּרֵיחֵיהּ בִּישׁ לַחדָּא וּנחַת מַכתָּשׁ סְגִירוּ עַל בִּסרְהוֹן :

מסורה קטנה:
שהמלך - ל'; במסבו - [ל']; נרדי - [ל'].

רש"י:
עד שהמלך במסיבו - משיבה כנסת ישראל ואומרת: כל זה אמת גמלתני ואני גמלתי רעה , כי בעוד המלך על מסבת חופתו , נרדי נתן ריחו - חילוף ל'הבאיש': בעוד השכינה בסיני , קילקלתי בעגל (ראה שמ' לב). ולשון חיבה כתב הכתוב נתן ריחו ולא כתב 'הבאיש' או 'הסריח' [לפי שדבר הכתוב בלשון נקיה].

רשב"ם:
עד שהמלך - בעוד שהמלך אוהבי במסיבו , בהסיבת אכילת המשתה , בושם נרד אשר לי עזב את ריחו , ועל כן הדין עליו , שעזבני יחידה יושבת בדד (ע"פ איכה א , א). ודמיון לכנסת ישראל , המצדקת עליה את הדין על שיעבודה בגולה ועל עון העגל אשר פשעה בו (ראה שמ' לב). (ביאור לשוני:) נתן - עזב , כמו "ולא נתן סיחון" (במ' כא , כג).

ר' יוסף קרא:
עד שהמלך במסיבו - מוסב למעלה: הדין על המלך לעשות לי תכשיטין , שעד אותו זמן שהמלך מוסב במסיבו , כל אותו זמן נרדי , בגדי המוגמרים בבשמים , נותנים ריח טוב ואינם משנים ריחם.

ראב"ע פירוש א הפעם הראשונה - דקדוק:
במסבו - כמו "ובמסבי (בנוסחנו: ומסבי) ירושלם" (מ"ב כג , ה) - הבנין העגול היקר. נרדי - בושם ידמה לכרכום.

ראב"ע פירוש א הפעם השלישית - דרש:
אמרה כנסת ישראל: זכור לי ברית אברהם , שהלך שמעו בכל העולם כמו נרד , והיה שם כצרור המור (ראה שה"ר א , יג). ושדי הם התורות והמצות שהיה מלמד לאנשי דורו עד הודו כי אין כמו השם , כאשר לא ימצא כדמות אשכל הכופר בעין גדי; שהיה מגיד שבחו לשם.

ראב"ע פירוש א הפעם השניה - פשט:
ענתה: אע"פ שיש לי ריח טוב , כי גם המלך היה מתאוה להריח נרדי , יותר ריח טוב יש לך; והייתי מתאוה שילין בין שדי , ואחבק הדומה לאשכול הכופר שהוא בעין גדי.

ראב"ע פירוש ב הפעם הראשונה - דקדוק:
במסבו - כמו מקום מעולה ונכבד; כמו "במסיבי (בנוסחנו: ומסבי) ירושלם" (מ"ב כג , ה). והקרוב אלי , שהוא המקום שהוא בו מסיבה לשתות , כמנהג שותי יין. נרדי - בושם כמין כרכום.

ראב"ע פירוש ב הפעם השניה - פשט:
ענתה היא ואמרה: אע"פ שריחי נודף , ואפילו המלך כשהוא במסיבו יתאוה להריח נרדי , יותר ריח נודף יש לדודי , שהוא צרור המור; והייתי מתאוה שילין בין שדי , והייתי חושבת שאני מחבקת אשכל הכופר.

ראב"ע פירוש ב הפעם השלישית - דרש:
וענתה כנסת ישראל: עד שהמלך - כשהיה המלך במסיבו; והעניין: כשיביאני האלהים אל הר סיני , אז יתן נרדי ריחו , והוא ריח הקטרת.

רלב"ג:
עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו - בעבור שכבר קדם (ראה פירושו לעיל , יא) שזה השלמות יצטרך בהגעתו אל עזר אחר , זולת השכל הפועל , והוא החוש והדמיון והכח הזוכר; והיתה הכונה בזה הספר להעיר על דרך הגעת זה השלמות לנו , ומה הדבר אשר יחוייב הגעתו תחלה , ואיך יגיע , עד שיכלה הענין בסוף אל הגעת השלמות התכליתיי לנו - דָרך הנה בזכירת המדרגה הראשונה בסדר מהמדרגות אשר יגיעונו אל ההצלחה כאשר נחשוק אליה , והיא שלמות המדות. וזה כל פרי (ע"פ יש' כז , ט) זאת הפרשה עד אמרו "קול דודי הנה זה בא" וגו' (שה"ש ב , ח). ושָׂם הכח הנפשי , אשר ילך במדרגת ההיולי אל השכל ההיולאני , במדרגת הנקבה החושקת , והשכל ההיולאני במדרגת החשוק. וזה דבר נמשך בכל מה שיבא מזה הספר. והנה זה הכח הולך במדרגת ההיולי באופן מה לשכל ההיולאני , ובאופן מה במדרגת הפועל , כמו שנזכר ב'ספר הנפש'. ואמר זה הכח הנפשי המעיר השכל ההיולאני לדרוך אל השלמות בהשלמו: עד שיהיה המלך במסבו , והוא השכל ההיולאני , הבושם שלי יתן ריחו ויעירהו על הגעת המושכלות. ואמנם היה זה כן , לפי שאלו הצורות הדמיוניות בהשנותם יעירו השכל על עשיית ההקדמות הכוללות ונתינת המשפט הבלתי תכליתיי. ואולם אמרו במסבו - ירצה בו: הדברים אשר ישיגם השכל , כי הם עגולה סובבת. וזה , שהדברים הנמצאים הם על מדרגות , והם קצתם בדרך הצורה והשלמות לקצת , וקצתם בדרך ההיולי לקצת. ולפי שהשכל יחקור במהות הדברים המוחשים , אשר הוא החמר והצורה , הנה יקרה לו כשיחקור מההיולי , שיעתק מהנכבד אל השפל עד שיגיע להיולי אין היולי אחר קודם לו , כאלו תאמר: ההיולי הרחוק. וכשיחקור מהצורה יקרה לו הפך זה , רוצה לומר , שיעתק מהשפל אל הנכבד עד אשר יגיע אל הצורה אשר היא הצורה הראשונה לכל הנמצאות , כאלו תאמר: השם יתעלה , וישוב הדבר כאלו הוא סובב. וגם כן הנה ברוב אלו הדברים הטבעיים תהיה ההשגה בסבוב , וזה שאנחנו ברוב נלך מהם מן המאוחר אל הקודם , עוד נשוב ונביא מהקודם אל המשיגים המאוחרים ממנו. וזה מבואר למי שיעיין בחכמה הטבעית , כי בהרבה מהדברים תהיה השגתינו בה על זה האופן. או ירצה באמרו במסבו - במקומו , וירצה בזה , שיתחיל להשתדל במושכלות. והענין אחד , איך שיפורש מאלו הפירושים. והנה לפי זה הפירוש יהיה החשוק , במה שקדם מזה המשל , השכל הפועל , והחושקת - השכל ההיולאני. ומזה הפסוק עד סוף הספר יהיה החשוק השכל ההיולאני , והחושקת - הכח הנפשי אשר ילך מהשכל ההיולאני במדרגת ההיולי , כאלו תאמר: הכח המדמה , או הצורות הדמיוניות אשר נרשמו בו מהדברים המוחשים באמצעות החוש והכח הזוכר. וזה זר מעט מצד הלשון , ואולם הוא נאות מאד מצד הענין , רצוני: היות זה המשל אשר ימשיל בחשוק וחושקת ירצה בו פעם בחשוק השכל ההיולאני ופעם השכל הפועל , וכן הענין בחושקת , שהוא ירצה בה פעם השכל ההיולאני ופעם הכח הנפשיי ההולך ממנה במדרגת ההיולי. ואפשר שנאמר , כי החשוק באמרו "לסוסתי ברכבי פרעה" (לעיל , ט) הוא השכל ההיולאני , והחושקת הוא הכח הנפשי אשר ילך ממנו במדרגת ההיולי. ואמר - מספֵּר הפלגת חשקה - שהוא מדמה אותה לסוסיא אשר ברכבי פרעה , לקלות מרוצה. ואמר שיצטרך אליה קודם זה הקשוט במדות החשובות , ושהיא מוכנת מאד אל זה הקשוט. ואולם אמרו "תורי זהב נעשה לך" (לעיל , יא) הוא לפי שאין זה הקשוט מיוחס אל השכל לבד , אם לא בעזר הרועים שקדם זכרם ובעזר שאר כחות הנפש שיסכימו ויכנעו לעבודת השכל. וזה נאות מאד לפי הלשון , ובזה יהיה בכל זה המשל אשר בזה הספר מורה על חשוק אחד וחושקת אחת. ואולם פרשת "שחורה אני ונאוה" (לעיל , ה - ח) אינה משל לחושק וחושקת , ולזה איננו זר אם ישוב המאמר אל השכל ההיולאני. ועם זה , הנה אפשר שיפורש גם כן כשישוב המאמר אל זה הכח הנפשי אשר ילך במדרגת ההיולי מהשכל. ויהיה שחרות זה הכח - היותו משולל בתחלת ענינו מאלו הצורות אשר יביאו השכל ההיולאני אל שלמותו; והיותו נאוֶה הוא מצד היותו מוכן לקבלם. ואמר , שהמונעים אשר לו , אשר יבדילוהו משלמותו , והם בעצמם מונעים השכל משלמותו , הם מביאים חשך כמו "אהלי קדר" (לעיל , ה). ולזה קראם "יריעות שלמה" (שם) , לפי שהם מסך מבדיל השכל ההיולאני משלמותו. ואמר , ששאר כחות הנפש נחרו בו (לעיל , ו) ושמוהו משתדל במה שיאות להם , וזה הפועל המיוחס לו אשר ילך ממנו מדרגת השלמות לא הניחוהו להשתדל בעשייתו. ואמר אל השכל ההיולאני (לעיל , ז): "הגידה לי" מהו הדבר שחשקה אליו נפשי , כדי שיוכל להתיישר בהמצאת הצורות הדמיוניות המצטרכות בהגעתו , ו"איכה תרעה" נפשי , רוצה לומר: מהו הסדר אשר תלך בו בחקירתה בדבר - דבר מהדברים הנמצאים , ואיכה תנוח לגורלה. ובכלל הנה יפורש הנמשך לזה לפי האופן הקודם בביאור הקודם , אין הבדל בזה; אלא שהמדבר בכאן הוא זה הכח הנפשי והמשיב לו הוא השכל ההיולאני , ובביאור הקודם היה המדבר השכל ההיולאני והמשיב לו הוא השכל הפועל. וזה נאות מאד מצד הלשון , ואולם הביאור הקודם נאות יותר מצד הענין.

ר' יוסף קמחי:
עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו - מלמד שעד ששכן כבוד יי' במשכן , שהוא מסבה של הקדוש ברוך הוא במשל , היו ישראל עסוקין בתורה , שנאמר: נרדי נתן ריחו.

ר' ישעיה מטראני:
עד שהמלך במסבו - האהובה אומרת כך , ומשבחת עצמה ואומרת: נרדי נתן ריחו , וכל כך היה גדול ריח נרדי , שהלך עד המלך שיושב במסיבו עם חביריו; ואעפ"כ ריח דודי הוא יותר גדול , שהוא דומה לצרור המור , שריחו גדול מן הנרד , ומי יתן שבין שני שדי ילין אהובי.
ריכוז קישורים