תנ"ך - השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ׀ ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ: ס (שיר השירים פרק ב פסוק ז)

טקסט וניקוד:

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם־תָּעִירוּ ׀ וְאִם־תְּעוֹרֲרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: ס (שיר השירים פרק ב פסוק ז)

טקסט בלבד:

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ׀ ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ: ס (שיר השירים פרק ב פסוק ז)

תיקון קוראים:

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו ׀ ואם־תעוררו את־האהבה עד שתחפץ: ס (שיר השירים פרק ב פסוק ז)

תרגום מגילות:
בָּתַר כֵּין אִתאֲמַר לְמֹשֶׁה בִנבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ לְמִשׁלַח אִזגַדִּין לְאַלָלָא יָת אַרעָא דִכנַעַן וְכַד תָּבוּ מִלְאַלָלָא וְאַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁ עַל אַרעָא דְיִשׂרָאֵל וְאִתעַכַּבוּ אַרבְּעִין שְׁנִין בְּמַדבְּרָא פְּתַח פּוּמֵיהּ מֹשֶׁה רִבְּהוֹן וְכֵן אֲמַר אַשׁבֵּיעִית יָתְכוֹן כְּנִשׁתָּא דְיִשׂרָאֵל בַּייָ צְבָאוֹת וּבתַקִיפֵי אַרעָא דְיִשׂרָאֵל דְּלָא תְזִידוּן לְמִיסַק לְאַרעָא דִכנַעַן עַד דִּיהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ וִיסוּפוּן כָּל אֱנָשֵׁי קְרָבָא לִממָת מִגּוֹ מַשׁרְיָתָא הֵיכְמָא דְזָדַן אֲחֵיכוֹן בְּנֵי אֶפרַיִם דִּנפַקוּ קֳדָם תְּלָתִין שְׁנִין מִמִצרַיִם עַד דְּלָא מְטָא קִצָא וּנפַלוּ בְיַד פְּלִשׁתָּאֵי דְיָתְבִין בְּגַת וּקטַלוּ יָתְהוֹן אֱלָהֵין אוֹרִיכוּ עַד זְמָן אַרבְּעִין שְׁנִין וּבָתַר כֵּין יֵיעֲלוּן בְּנֵיכוֹן וְיַחסְנוּן יָתַהּ :

עין המסורה:
עד - י"א בטעמא (מרכא הסמוכה לסוף פסוק , בלישנא): *בר' לח , יז; דב' כ , כ; כח , כב , לה; יהו' ה , ח; שו' ו , יח; איוב ב , ז; שה"ש ב , ז; ג , ה; ח , ד; *עז' ט , ו. שתחפץ - ג': שה"ש ב , ז; ג , ה; ח , ד.

מסורה קטנה:
עד - י"א בטע'; שתחפץ - ג'.

רש"י:
השבעתי אתכם - אתם , האומות. בצבאות או באיילות השדה - שתהיו הפקר ומאכל כצביים ואיילים. אם תעירו ואם תעוררו את האהבה שביני לדודי לשנותה ולהחליפה , לבקש ממני להתפתות אחריכם. עד שתחפץ - בכל עוד שהיא תקועה בלבי והיא חֵפץ לי. עד שתחפץ - כמו "עד שהמלך במסיבו" (שה"ש א , יב) , בעוד שהמלך במסיבו. לשון אם תעירו - אם תשניאו , כמו "ויהי עָרֶךָ" (ש"א כח , טז); "ופשריה לערך" (דנ' ד , טז). ואם תעוררו - כמו 'העורר על השדה' (כתובות קט , א) , בלעז 'קלונייר'. יש מדרשי אגדה רבים , ואינם מתיישבין על סדר הדברים (ראה כתובות קי , ב - קיא , א; שה"ר ב , יח); כי רואה אני שנתנבא שלמה ודבר על יציאת מצרים ומתן תורה והמשכן וביאת הארץ ובית הבחירה וגלות בבל ובית שיני וחורבנו.

רשב"ם:
השבעתי אתכם - חברותיה משיבות לה לנחמה: אל תחשובי ואל תתני את לבך עליו , כי לא ישוב עוד , והידבקי והתחבבי לאחד מאוהבינו; והיא משיבתן: השבעתי אתכם חברותיי הבתולות בנות ירושלים , שתהיו הפקר כצבאות או כאיילות השדה , אם תעירו ותסירו אהבת ידידי מלבי בעוד כל זמן שתרצה האהבה להיות בי. דימיון לאומות העולם , האומרים לכנסת ישראל: הניחי אהבת הקדוש ברוך הוא והדבקי ביראתינו , כי לא ישוב הקדוש ברוך הוא לרחם ולחמול עליך כבתחילה; וכנסת ישראל מקללתן ומשביעתן אם יוסיפו לדבר אליה עוד בכך. (ביאור לשוני:) צבאות - לשון 'צבי'. או באיילות - כופל מילתו: בצבאות - בהפקר צבאות או בהפקר איילות השדה. אם תעירו ואם תעוררו - כופל מילתו.

ר' יוסף קרא:
השבעתי אתכם בנות ירושלם - נשי שלמה ושאר בנות ירושלם. בצבאות - אשר תשמרו לשחק בהן וחביבים לכם. אם תעירו ואם תעוררו - שתעירו ושתעוררו את האהבה עד שתחפץ - עד שתתרצה האהבה מאליה. אם תעירו. אם - כמו 'שלא'; כמו "אם אתה לא תעבור אלי" וגו' (בר' לא , נב) , שפתרונו: שלא תעבור אתה. בצבאות או באילות - על בעלים; והיא משבעת אותם בבעליהן.

ראב"ע פירוש א הפעם הראשונה - דקדוק:
בצבאות - מן "איל וצבי" (דב' יד , ה); ורבים זכרים: "וכצבאים על ההרים" (דה"א יב , ח). תעירו - מן "ויעירני" (זכ' ד , א).

ראב"ע פירוש א הפעם השלישית - דרש:
אמר הנביא לכנסת ישראל: השבעתי אתכם... בצבאות - שהן מותרות לשחיטה - שלא תתעוררו עד שיגיע הקץ. כאשר העתיקו קדמונינו ז"ל (ראה סנה' צב , ב) , שיצאו בני אפרים קודם הקץ ונהרגו; ועליהם נאמר בדברי הימים "ויתאבל אפרים אביהם" (דה"א ז , כב).

ראב"ע פירוש א הפעם השניה - פשט:
והייתי משבּעת העלמות שלא יעירוני מן השינה. וענין בצבאות - כי הנשים דומות להן; הלא תראה "אילת אהבים ויעלת חן" וגו' (מש' ה , יט) - דמה ל'אילת' ול'יעלה'. וזה הענין: השבעתי אתכם בדומות לכם; כאלו השבעתי אתכם בכם.

ראב"ע פירוש ב הפעם הראשונה - דקדוק:
לשון זכרים 'צבי' - 'צבאים': "וכצבאים על ההרים" (דה"א יב , ט); ולנקבות - צבאות. מקפץ - תרגום "לנתר בהם" (וי' יא , כא): "לקפצא בהון" (ת"א).

ראב"ע פירוש ב הפעם השניה - פשט:
אמרה: כתפוח. אילו הפסוקים דבקים עם מלת חמדתי: שהייתי חומדת שאשב בצלו , ויביאני אל בית היין , וישים דגלו עלי; והעניין: בפרהסיא; ויראה אהבתו , וישים שמאלו תחת ראשי , ואשביע בנות ירושלם שלא יעירוני עד שיגיע עת חפץ אהבה. וזאת השבועה , בעבור שידמה חשוקתו לצבייה; וכן "איילת אהבים ויעלת חן" (מש' ה , יט) - בעבור יופים ונקיותם ושחרות עיניהם. כאלו אומרת: השבעתי אתכם בדומות לכם ביופי. נשלמה זאת הפרשה.

ראב"ע פירוש ב הפעם השלישית - דרש:
השבעתי אתכם - זה שאמרו רבותינו ז"ל (סנה' צב , ב) , כי בני אפרים יצאו ממצרים קודם שיגיע הקץ ― וזה עניין עד שתחפץ ― ונהרגו , ועליהם כתוב "ויתאבל אפרים אביהם" (דה"א ז , כב). ועניין בצבאות - כמו שדמיהם מותרין לשפוך (ראה דב' יב , טו - טז) , כך יהיו דמיכם אם תתעוררו קודם הקץ.

רלב"ג:
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ - השבועה הזאת היא , כי לחוזק החשק להגיע אל התכלית אולי יֶהרסו (ע"פ שמ' יט , כא) ולא ידרכו אל זה השלמות בדרך הראוי. ולזה היתה הצוָאה שלא יעירו ויעוררו האהבה עד שתחפץ. ואולם זכר צבאות ואילות השדה , להיותם קלי המרוץ; כאלו יאמר שהם - עם חשקם קלות המרוצה אל התכלית - ראוי שימָנעו מזה , אך ילכו בסדור הראוי מדרגה אחר מדרגה עד שיגיע התכלית. (חלק שלישי: מראש הפרשה החמישית עד ראש הפרשה השמינית; ב , ח - יז).

ר' יוסף קמחי:
השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ - נמשלו ישראל לצבאות או לאילות השדה , שהן בזמן אהבתם ובחידוש חיבתם הולכות בלי לב מרוב האהבה המעוררת אותם , ואז יוכלו הציידים לצודד אותן יותר , והן לכל אדם שיוכל לצוד אותם וכל הקודם בהם זכה. לפיכך הקדוש ברוך הוא מזהיר אותם ומשביעם לבלתי עשות כמעשה הבהמות שיעוררו אהבתם בלא דעת ובלי השכל , ואם לאו - יקרה להם מקרה הבהמות הנזכר. ובזו יש מוסר , שכל זמן שיפרד הקדוש ברוך הוא מהם במעללם ובמעשיהם , שלא יעוררו אהבתו עד שתגיע שעתו בתשובה ובמעשים טובים , עד שירצה הוא ויחפוץ. ושלא יארע להם כמו שארע במצרים , כי אמרו רבותינו ז"ל (ראה סנה' צב , ב) , שרצו לצאת קודם זמנם וישיבום המצרים ויהרגום. וכל זמן שהיו רוצים לצאת , לעורר האהבה בלא זמן ובלא שעה כבהמות באהבתם , לא היה לטובתם , ככתוב "לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם" (דב' א , מב); ונאמר "ויעפילו לעלות אל ראש ההר" , כתיב בתריה "ויכום ויכתום עד החרמה" (במ' יד , מד - מה); וכן "באנשי בית שמש כי ראו בארון יי'" (ש"א ו , יט). וכן יסר אותם ירמיהו הנביא עליו השלום: "בנו בתים ושבו" (יר' כט , ה). וכל זו - לבלתי העיר לאהבה קודם עִתה , אלא שיחילו עד שתחפץ , כמו שנאמר "אני יי' בעתה אחשנה" (יש' ס , כב).

ר' ישעיה מטראני:
השבעתי אתכם בנות ירושלם - אומרת האהובה לחברותיה: אני משביעה אתכם בחי עצמיכם , שעצמיכם דומות לצבאות או לאיילות השדה , אם תעירו - כלומר: שלא תעירו ולא תעוררו האהבה שביני לבין אהובי עד שתחפץ האהבה להתעורר היא מעצמה; כי מיד שאני זוכרת האהבה אני מתעלפת.
ריכוז קישורים