רש"י:
חכו
ממתקים
-
דבריו
עריבים.
זה
דודי
-
זה
דמות
דודי
וזה
דמות
רעי
,
ועל
כל
אלה
חליתי
לאהבתו.
והדוגמא
כלפי
הקדוש
ברוך
הוא
כך
היא:
"דודי
צח"
(לעיל
,
י)
-
לבן
,
להלבין
עוונותיי;
"צח"
ולבן
-
כשנראה
בסיני
נראה
כזקן
מורה
הוראות
,
וכן
בשבתו
במשפט
"לבושיה
כתלג
חיור
ושער
רישיה
כעמר
נקי"
(ראה
דנ'
ז
,
ט).
"ואדום"
(לעיל
,
י)
-
ליפרע
משונאיו
,
[כעניין]
שנאמר
"מדוע
אדום
ללבושיך"
(בנוסחנו:
ללבושך;
יש'
סג
,
ב).
"דגול
מרבבה"
(לעיל
,
י)
-
הרבה
חיילות
מקיפין
אותו
,
[כמה
דאת
אמר
"אלף
אלפים
ישמשוניה
וריבי
ריבוון
(בנוסחנו:
רבבן)
קדמוהי
יקומון"
(דנ'
ז
,
י)].
"ראשו
כתם
פז"
(לעיל
,
יא)
-
תחילת
דבריו
הבהיקו
כ"כתם
פז"
,
וכן
הוא
אומר
"פתח
דברך
יאיר"
(תה'
קיט
,
קל):
פתח
"אנכי
יי'
אלהיך"
(שמ'
כ
,
ב)
-
הראם
תחילה
שמשפט
מלוכה
יש
לו
עליהם
,
ואחרכך
גזר
עליהם
גזירותיו.
"קווצותיו
תלתלים"
(לעיל
,
יא)
-
על
כל
קוץ
וקוץ
תלי
תלים
של
הלכות
(ראה
עירובין
כא
,
ב).
"שחורות
כעורב"
(לעיל
,
יא)
-
על
שם
שהיתה
כתובה
לפניו
אש
שחורה
על
אש
לבנה
(ראה
עירובין
כא
,
ב).
דבר
אחר:
"קווצותיו
תלתלים
שחורות
כעורב"
-
כשנראה
על
הים
,
נראה
כבחור
נלחם
בגבורה
(ראה
מכיל'
בשלח
שירה
ד).
"עיניו
כיונים
על
אפיקי
מים"
(לעיל
,
יב)
-
כיונים
שעיניהם
צופות
אל
ארובותיהם
(ע"פ
יש'
ס
,
ח)
,
כן
"עיניו
על
אפיקי
מים"
-
על
בתי
כנסיות
ובתי
מדרשות
,
ששם
מוצאי
התורה
המשולה
למים.
"רוחצות
בחלב"
(לעיל
,
יב)
-
כשהן
צופות
במשפט
מבררות
אמת
לאמיתו
,
"להצדיק
צדיק
לתת
לו
כצדקתו"
,
ולהרשיע
רשע
"לתת
דרכו
בראשו"
(דה"ב
ו
,
כג).
"יושבות
על
מלאת"
(לעיל
,
יב)
-
על
מלאתו
של
עולם
,
"משוטטות
בכל
הארץ"
(דה"ב
טז
,
ט)
,
צופות
טובים
ורעים
(ע"פ
מש'
טו
,
ג).
דבר
אחר:
"עיניו
כיונים"
-
תלמידי
חכמים
שהקדוש
ברוך
הוא
נתנם
עינים
להאיר
לעולם
כשם
שהעינים
מאירים
לאדם;
כיונים
הנודדים
משובך
לשובך
לבקש
אכלם
,
כך
הם
הולכים
ממדרשו
של
פלוני
חכם
לבית
מדרשו
של
פלוני
חכם
,
לבקש
טעמי
תורה.
"על
אפיקי
מים"
-
על
בתי
מדרשות
,
שהם
מוצאי
מים
של
תורה.
"רוחצות
בחלב"
-
לפי
שקראן
'עינים'
,
והעין
לשון
נקבה
,
הוא
אומר
"רוחצות"
,
לשון
נקבה;
מצחצחין
עצמן
בחלבה
של
תורה
ומלבינים
סתריה
וסתומותיה.
"יושבות
על
מלאת"
-
מיישבין
הדברים
על
אופניהם.
דבר
אחר:
"עיניו"
-
ענייניו
,
פרשיות
של
תורה
והלכות
ומשניות
,
"כיונים"
שהם
נאים
בהליכתן.
"על
אפיקי
מים"
-
בבתי
מדרשות
,
"רוחצות
בחלב"
(שם)
-
מצוחצחות
בחלב
,
כמו
שפירשתי.
"לחייו"
(לעיל
,
יג)
-
דברות
הר
סיני
,
שהראה
להם
פנים
מסבירות
ושוחקות.
"שפתותיו
שושנים"
(שם)
-
דיבורים
שנדבר
באהל
מועד
,
שהם
לריצוי
ולכפרה
ולריח
טוב:
תורת
חטאת
ואשם
ומנחה
ועולה
ושלמים.
"ידיו"
(לעיל
,
יד)
-
הלוחות
שנתן
מימינו
(ראה
דב'
לג
,
ב)
,
ומעשה
ידיו
המה
(ראה
שמ'
לב
,
טז).
"גלילי
זהב"
(לעיל
,
יד)
-
אילו
הדברות
שבהן
,
"הנחמדים
מזהב
ומפז
רב"
(תה'
יט
,
יא;
ראה
שה"ר
ה
,
יב).
אמר
רבי
יהושע
בן
נחמיה
(שם):
מעשה
ניסים
הם
,
של
סנפירינון
היו
,
והיו
נגללין.
דבר
אחר
(שם):
על
שם
שמגלגלות
טובה
לעולם.
"ממולאים
בתרשיש"
(לעיל
,
יד)
-
שכלל
בעשרת
הדברות
שש
מאות
ושלש
עשרה
מצות.
"מעיו
עשת
שן"
(שם)
-
זה
תורת
כהנים
,
הנתון
באמצע
חמשה
חומשין
כמעיים
הללו
שהם
נתונים
באמצע
הגוף.
"עשת
שן
מעולפת
ספירים"
(שם)
-
נראת
חלקה
כ"עשת
שן"
,
והיא
סדורה
דיקדוקים
רבים
,
'גזירות
שוות'
ו'בניין
אב'
ו'קלים
וחמורים'.
[מעולפת
ספירים
-
מתוקנת
ומקושטת
בספירים;
לשון
"ותתעלף"
(בר'
לח
,
יד)
,
ומתרגמינן:
"ואתקנית"
(ת"א).]
"מיוסדים
על
אדני
פז"
(לעיל
,
טו)
-
אמר
רבי
אלעזר
הקפר
(ראה
תנח'
בהר
א):
העמוד
הזה
יש
לו
כותרת
מלמעלה
ובסיס
מלמטה;
אמר
רבי
שמואל
בר
גרא
(שם):
פרשיות
שבתורה
יש
להן
כותרת
למעלן
ובסיס
למטן
,
סמוכות
לפניהם
ולאחריהם;
כגון
פרשיות
של
שביעית
ויובל
,
"וכי
תמכרו
ממכר"
(וי'
כה
,
יד)
-
להודיעך
כמה
קשה
אבקה
של
שביעית
,
כדאיתה
בסוכה
(מ
,
ב)
ובמסכת
ערכין
(ל
,
ב)
,
וכגון
"יפקד
יי'...
איש
על
העדה"
(במ'
כז
,
טז)
,
"צו...
את
קרבני
לחמי"
(במ'
כח
,
ב)
-
עד
שאתה
מפקדני
על
בניי
פקד
אותם
עליי
(ראה
ספ"ב
קמב);
וכן
כמה;
לכך
נאמר
"שוקיו
עמודי
שש
מיוסדים".
"מראהו
כלבנון"
(לעיל
,
טו)
-
המסתכל
ומתבונן
בדבריו
מוצא
בהן
פרחים
ולולבין
כיער
הזה
שמלבלב
,
כך
דברי
תורה
,
ההוגה
בהן
תמיד
מחדש
בהן
טעמים.
"בחור"
(שם)
-
נבחר.
"כארזים"
(שם)
-
הנבחרים
לבניין
ולחוזק
ולגובה.
חכו
ממתקים
-
דבריו
עריבים:
"ושרט
לנפש
לא
תתנו
בבשרכם
אני
יי'"
(וי'
יט
,
כח)
-
הנאמן
לשלם
שכר;
יש
חיך
מתוק
מזה
,
אל
תחבלו
בעצמיכם
ותקבלו
שכר?!
"ובשוב
רשע
מרשעתו
ועשה
משפט
וצדקה
עליהם
חיה
יחיה"
(ראה
יח'
לג
,
יט)
-
עוונות
נחשבין
לו
לזכיות
,
יש
חיך
מתוק
מזה?!
(ראה
תנ"ב
ויצא
כב).
רלב"ג:
חכו
ממתקים
וכלו
מחמדים
זה
דודי
וזה
רעי
בנות
ירושלם
-
ראוי
שתדע
,
שההדרגה
היתה
בספורה
שבחי
דודה
מראשו
,
וירדה
בהדרגה
,
להורות
על
שהשגתו
היתה
במה
שהשיג
כבר
מהקודם
אל
המאוחר.
ולפי
שבכאן
לשכל
אופן
אחר
מההשגה
-
רוצה
לומר
,
שיֵעתק
בה
מהמאוחר
אל
הקודם
,
כמו
הענין
ברוב
החכמה
הטבעית
אשר
דרישתם
עתה
בהגעתה
-
אמרה
,
שמה
שישיג
השכל
בזה
האופן
הוא
בתכלית
המתיקות
והערבות.
והנה
המשילה
זאת
ההשגה
לחך
,
לפי
שבחך
נעתק
מהטעם
אל
ידיעת
עצם
המוטעם.
ואפשר
שנאמר
,
שהרצון
באמרה
חכו
ממתקים
-
שבחכו
ימצאו
המזונות
המתוקים
מאד
,
וזה
כי
הערבות
אשר
במושכלות
הוא
נפלא
מאד.
והנה
הביאור
הראשון
יותר
נאות.
ואמרה
כלו
מחמדים
-
הרצון
בו
,
שאין
בו
דבר
שלא
יהיה
נחמד
וחשוק
מאד
,
ולזה
ראוי
שיחמדוהו
כל
כחות
הנפש
וישתדלו
בעבודתו.