תנ"ך - אני
לדודי
ודודי
לי
הרעה
בשושנים:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אֲנִ֤י
לְדוֹדִי֙
וְדוֹדִ֣י
לִ֔י
הָרֹעֶ֖ה
בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים:
ס
(שיר השירים פרק ו פסוק ג)
אֲנִי
לְדוֹדִי
וְדוֹדִי
לִי
הָרֹעֶה
בַּשּׁוֹשַׁנִּים:
ס
(שיר השירים פרק ו פסוק ג)
אני
לדודי
ודודי
לי
הרעה
בשושנים:
ס
(שיר השירים פרק ו פסוק ג)
אני
לדודי
ודודי
לי
הרעה
בשושנים:
ס
(שיר השירים פרק ו פסוק ג)
תרגום מגילות:
וּבהַהוּא
יוֹמָא
אֲנָא
פָלְחָא
לְמָרִי
חַבִּיבִי
וּרחִימִי
דְּאַשׁרִי
שְׁכִינַת
קוּדשֵׁיהּ
בֵּינִי
וְזָן
יָתִי
בְּתַפנוּקִין
:
רש"י:
דודי
ירד
לגנו
-
צוה
לנו
לבנות
היכלו
ויהיה
שם
עמנו.
לערוגת
(בנוסחנו:
לערגות)
הבשם
-
[מקום]
מִקטר
הקטרת.
לרעות
בגנים
-
ועוד
ירד
לרעות
צאנו
בגנים
אשר
נפוצו
שם
(ע"פ
יח'
לד
,
יב);
אותם
שלא
עלו
מן
הגולה
,
משרה
שכינתו
עליהם
בבתי
כנסיות
ובתי
מדרשות.
וללקוט
שושנים
-
שומע
ומקשיב
נדברים
בתורתו
,
ללקוט
זכיותיהם
לכותבם
בספר
זכרון
לפניו
,
כעניין
שנאמר
"אז
נדברו"
וגו'
(מל'
ג
,
טז).
ומה
שאתם
אומרין
לבקשו
עמנו
ולבנות
עמנו
-
אני
לדודי
ולא
אתם
לו
,
ולא
תבנו
עמנו;
כעניין
שנאמר
"לא
לכם
ולנו
לבנות
בית
לאלהינו"
(עז'
ד
,
ג)
,
ואומר
"ולכם
אין
חלק
וצדקה
וזכרון
בירושלם"
(נחמ'
ב
,
כ).
הרועה
בשושנים
-
הרועה
צאנו
במרעה
נוח
וטוב.
רשב"ם:
והן
משיבות
לה
אחרי
אשר
שמעו
את
שמע
שבחו:
אנה
הלך
ופנה
ונבקשנו
עמך
להשיבו
אלייך?
והיא
משיבתן:
דרכו
ומנהגו
לרדת
לגנו
ופרדיסו
אצל
ערוגת
(בנוסחנו:
ערגות)
הבושם
,
לרעות
צאנו
בגנים
וללקוט
שושנים
משם.
ועל
כל
זאת
אשר
נתרחק
דודי
מעלי
,
הנני
ידידתו
והוא
ידידי
,
הרועה
בשושנים
את
צאנו
,
ובאחרית
הימים
ישוב
עוד
אלי.
דימיון
לכנסת
ישראל
המעונה
ומשועבדת
בעול
גלות
,
ואומרת
לאומות
העולם:
העידו
בי
ליום
הדין
והמשפט
בצרותי
ואנחותי
,
אשר
לקיתי
וסבלתי
בשביל
אהבתו
של
הקדוש
ברוך
הוא.
והן
משיבות
לה:
מה
יש
ליך
עוד
על
אוהבך
,
הסירי
את
לבך
מעליו
ותהי
כמונו
והידבקי
ביראתינו
,
ומדוע
את
סובלת
עול
קשה
בעבורו
,
ומה
ראית
ומצאת
בו?
והיא
משיבתן:
מימי
קדם
הפליא
לי
את
נפלאותיו
וחסדו
עמדי
,
ועל
כן
לא
אשכחהו.
כי
כאשר
הוציאני
ממצרים
ונראה
על
הים
בעבורי
גיבור
ואיש
מלחמה
(ראה
מכיל'
בשלח
שירה
ד)
,
ללחום
את
מלחמתי
,
דגול
וניכר
היה
בצבאות
חיילותיו
אשר
ירדו
עמו
לכבודו.
ואחריכן
קירבני
אליו
למען
אהיה
לו
לעם
והוא
יהיה
לי
לאלהים
(ע"פ
וי'
כו
,
יב);
ונתן
לי
תורתו
המשולה
למים
ודבש
וחלב
(ראה
דב"ר
ז
,
ג)
,
וציוני
חוקים
נעימים
כבשמים
עם
עשרת
הדברות
באהבתו
ובחמלתו
,
בשמחה
ובטוב
לבב
(ע"פ
דב'
כח
,
מז)
,
ונתן
לי
הלוחות
כתובות
מכתב
גלילי
ידיו;
ונראה
אף
בשעת
מתן
תורה
בכבודו
,
ותחת
רגליו
ראיתי
מעשה
לבנת
הספיר
,
שנאמר
"ויראו
את
אלהי
ישראל"
וגו'
(שמ'
כד
,
י)
,
והוא
רם
ותלול
,
גבוה
ונישא
על
כל
הרמים
ועל
כל
הנישאים
,
על
מלחמת
סיחון
ועוג
ושלשים
ואחד
מלכים
,
עד
אשר
שמעו
לקצוי
ארץ
ונודע
שמו
בגוים
,
ואמרו
לבטוח
בו
ולישב
בצילו
,
כי
רבים
מעמי
הארץ
מתייהדים
(ע"פ
אס'
ח
,
יז)
,
להשתחוות
לפניו
בהר
הקודש
בירושלים.
ועל
אלה
וכאלה
אשר
הראני
את
כבודו
ואת
גודלו
-
לא
אסיר
תומתי
ממני
ללכת
אחרי
אלהים
אחרים
לעובדם.
ואומות
העולם
משיבות:
אחרי
אשר
נודעה
גבורתו
בגוים
,
הגידי
נא
לנו
איפה
הלך
ונבקשנו
עמך
,
וגם
אנחנו
נהיה
לו
לעם
ונדרוש
ככם
אליו;
כעיניין
שמפורש
בעזרא
,
שרצו
האומות
לסייע
עם
ישראל
בביניין
הבית
,
וישראל
השיבום:
לא
לכם
ולנו
לבנות
הבית
ביחד
,
כי
אנחנו
עמו
וצאן
מרעיתו
,
ועל
כן
לבדנו
נבנה
הבית.
הכל
מפורש
בספר
עזרא
(ד
,
א
-
ג).
(ביאור
לשוני
לשה"ש
ה
,
יד
-
שה"ש
ו
,
ג:)
"גלילי
זהב"
(שה"ש
ה
,
יד)
-
עיניין
אופַן
המה
(ראה
מחברת:
'גל').
"כתם"
(שה"ש
ה
,
יא)
-
כמו
"וחלי
כתם"
(מש'
כה
,
יב);
קבוצת
זהב
הניתך
ביחד.
"פז"
(שה"ש
ה
,
יא)
-
"זהב
מופז"
(מ"א
י
,
יח);
ועל
שם
שמראהו
כמרגלית
של
פז
קרוי
'פז'.
"שחורות
כעורב"
(שה"ש
ה
,
יא)
-
אין
לך
שיער
יפה
לבָחוּר
כתלתלי
שיער
שחור.
"ממולאים"
(שה"ש
ה
,
יד)
-
על
שם
שיש
לאדם
גומות
במקצת
בראשי
אצבעות
במקום
שיש
ציפורנים.
"בתרשיש"
(שם)
-
אבן
טובה
לבנה.
"עשת"
(שם)
-
'משיש'
בלעז.
"תרשיש"
-
'קרישטל'
בלעז.
"עשת"
-
כמו
"ברזל
עשות"
(יח'
כז
,
יט);
"שמנו
עשתו"
(יר'
ה
,
כח).
"שן"
(שה"ש
ה
,
יד)
-
כמו
"כסא
שן"
(מ"א
י
,
יח);
"על
מטות
שן"
(עמ'
ו
,
ד).
ר' יוסף קרא:
ומשיבה
להם:
דודי
ירד
לגנו
-
לטייל
ולרעות
בגנים
וללקוט
שושנים
,
ואני
אלך
לדודי
ואבקשנו
,
ולא
אתם.
ודודי
לי
-
לא
יחפץ
לטייל
עמכם.
רלב"ג:
אני
לדודי
ודודי
לי
הרועה
בשושנים
-
כבר
קדם
(ראה
שה"ש
ה
,
ב
,
ו)
שקודם
זה
היה
לשכל
מונע
באלו
ההשגות
מפני
שני
דברים:
האחד
,
מפני
קושי
היות
חשוקתו
לו
,
רוצה
לומר:
קושי
הכנתה
לו
מה
שיצטרך
אליו
בהשגתו;
והשני
,
מפני
קושי
היותו
לה
,
אבל
יעלימו
הטבעים
הגופיים
ממנו
האמת
אחר
שהתחיל
להשקיף
בו
,
להיות
בהתבודדות
אשר
יצטרך
אל
השכל
באלו
ההשגות
משאר
כחות
הנפש
מהקושי
העצום.
ומפני
זה
זכרה
עתה
,
שכבר
הוסרו
כל
אלו
המונעים
אשר
ימנעו
היותה
לו
והיותו
לה
,
לפי
שסבתם
היתה
,
כמו
שקדם
,
בלתי
הכנע
כחות
הנפש
אל
השכל
בשלמות
לפי
מה
שיצטרך
בזאת
ההשגה.
ואולם
קראה
אותו
'רועה
בשושנים'
,
כי
מצד
רעותו
בשושנים
יצטרך
אליה.
והנה
אופן
המשל
בזה
מבואר
ממה
שקדם
(לעיל
,
ב).
ר' יוסף קמחי:
אני
לדודי
ודודי
לי
הרועה
בשושנים
-
אני
הייתי
עמו
והוא
עמי
,
וראיתיו
רועה
בשושנים;
שנאמר
"והקימו
כהנים
(לפנינו:
כהניא)
בפלוגתהון
ולואי
(בנוסחנו:
:
ולויא)
במחלקתהון
על
עבידת
אלהא
די
בירושלם
ככתב
ספר
משה"
(עז'
ו
,
יח).
ר' ישעיה מטראני:
אני
לדודי
ודודי
לי
-
ואל
תהיו
סבורות
שיתחבר
עמכם
דודי.
הרועה
בשושנים
-
ריחו
נודף
כאילו
היה
רועה
בשושנים.