תנ"ך - זכר־עניי
ומרודי
לענה
וראש:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
זְכָר־עָנְיִ֥י
וּמְרוּדִ֖י
לַעֲנָ֥ה
וָרֹֽאשׁ:
ס
(איכה פרק ג פסוק יט)
זְכָר־עָנְיִי
וּמְרוּדִי
לַעֲנָה
וָרֹאשׁ:
ס
(איכה פרק ג פסוק יט)
זכר־עניי
ומרודי
לענה
וראש:
ס
(איכה פרק ג פסוק יט)
זכר־עניי
ומרודי
לענה
וראש:
ס
(איכה פרק ג פסוק יט)
תרגום מגילות:
אִדְּכַר
עַניֵי
נַפשִׁי
וּמָא
דְמָרִידוּ
בִי
סָנְאָי
וְאַשׁקִיאוּ
יָתִי
גִידִּין
:
עין המסורה:
זכר
-
ב'
בקמץ:
תה'
כה
,
ז;
איכה
ג
,
יט.
(וכל
אז"ן
,
כלומר:
כל
המקרים
,
בהם
אחרי
'זכר'
בא
מקף
ואחת
המלים:
אלה
,
אני
,
זאת
,
נא).
וראש
-
ב'
בקמץ
(בשני
לשונות):
*בר'
מו
,
כא;
איכה
ג
,
יט.
רש"י:
ומרודי
-
'קונפליינט'
בלעז.
ר' יוסף קרא - נוסח שני:
ואומר
אבד
נצחי
ותוחלתי
מיי'.
זכור
עניי
ומרודי
לענה
ורוש
(בנוסחנו:
וראש)
-
שני
מקראות
הללו
מליצה
אחת
ופתרון
אחד
,
וכה
פתרונם:
אע"פ
שהייתי
יכול
לומר:
אבדה
תקוותי
ותוחלתי
מיי'
―
כי
מה
תקוה
לאדם
שכלוא
במקום
חשך
(ראה
לעיל
,
ו)
,
ובית
הכלא
בנוי
באבני
גזית
וגודר
בעדו
(ראה
לעיל
,
ז
,
ט)
,
והוא
אסור
בנחושתים
כבדים
(ראה
לעיל
,
ז)
ובית
הכלא
סגור
מכל
עבריו
מסביב
(ראה
לעיל
,
ה)
שלא
ישָמע
קולו
מבחוץ
כשיצעק
,
ונתיבותיו
עיוה
מחוץ
לבית
הכלא
(ראה
לעיל
,
ט)
,
שאפילו
אם
מקרקר
קיר
בית
הכלא
אי
איפשר
לו
לשוב
דרך
שהלך
,
ולא
עוד
אלא
ש"דוב
אורב
הוא
לי"
(לעיל
,
י)
,
ומעתה
אבדה
תקותי
לצאת
ועל
חנם
אצעק
ואשוע
שהרי
סתם
תפלתי
(ראה
לעיל
,
ח)
―
אע"פ
כן
לא
אחריש
מלצעוק
ולהתחנן
לו
ולבקש
מלפניו
ולומר
לו:
זכר
עוניי
ומרודי
לענה
ורוש.
ואומר:
אבד
נצחי
ותוחלתי
מיי'
-
(בלעז
,
מה
שפירש
קודם:)
'פורטנט
קייא
פודרייא
אורא
דירא
צישטא
אשפרנצא
אישט
מא
פרדוטא
קייא
דצישטא
יירקלא
(אולי
צ"ל:
צירקלא)
דייו
מייש
(אולי
צ"ל:
מייט)
איישיר
פורטנט
טזיריי
ייו
קייו
נרייאה
פרייאיר
אדיו':
זכר
עניי
ומרודי
שהוא
דומה
ללענה
ורוש.
ומרודי
-
ירידתי
,
כמו
"ועניים
מרודים
תביא
בית"
(יש'
נח
,
ז).
ראב"ע איכה הפירוש:
ז':
כי
תמיד
יזכר
עניו
שיְענה
אותו
הצר;
הלענה
והרוש
(בנוסחנו:
ראש)
והם
"המרורים"
(לעיל
,
טו)
-
מקום
לחם.