תנ"ך - ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללת ושכלות ידעתי שגם־זה הוא רעיון רוח:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵלֹ֖ת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ: (קהלת פרק א פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ: (קהלת פרק א פסוק יז)

טקסט בלבד:

ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללת ושכלות ידעתי שגם־זה הוא רעיון רוח: (קהלת פרק א פסוק יז)

תיקון קוראים:

ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללת ושכלות ידעתי שגם־זה הוא רעיון רוח: (קהלת פרק א פסוק יז)

תרגום מגילות:
וִיהַבִית יָת לִבִּי לְמִנדַּע חָכמְתָא וְחוּלחוּלתָּא דְמַלכוּתָא וּמַנדְּעָא וּבחַנִית לְמִידַּע דְּאַף דֵּין הוּא תְּבִירוּת רוּחָא לִגבַר דְּמִשׁתַּדַּל לְמַשׁכַּח יָתְהוֹן :

עין המסורה:
שגם - ג': קה' א , יז; ב , טו; ח , יד.

מסורה קטנה:
ואתנה לבי - ל'; ושכלות - ל' כת'.

רש"י:
ואתנה עכשיו לבי לדעת את טיב החכמה - מה סופה , ואת טיב ההוללות והסכלות (בנוסחנו: ושכלות). הוללות - שיעמום וטירוף דעת , לשון עירבוב; כמו "מהול במים" (יש' א , כב). וסכלות - שטות. ידעתי - עתה , שגם החכמה יש בה שבר רוח.

רשב"ם:
ודעת - כמו 'ולדעת'. וכן "דעת (בנוסחנו: לדעת) מה יעשה ישראל" (דה"א יב , לג) כמו 'לדעת'. הוללות - כמו "לשחוק אמרתי מהולל" (קה' ב , ב). וסכלות (בנוסחנו: ושכלות) - חכמה. וכופל לשונו על לדעת חכמה. ורעיון - לשון ריצוי , כמו "ורעות רוח" (לעיל , יד). וכאשר יאמר צִבְיוֹן מן צָבָה , אֶבְיוֹן מן אָבָה , עֶלְיוֹן מן עָלָה , הֶגְיוֹן מן הָגָה , כן יאמר רַעְיוֹן מן רָעָה , לשון ריצוי.

ר' יוסף קרא:
ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות וסכלות (בנוסחנו: ושכלות) - לדעת מה גורם לסכל סכלותו , כדי להזהר שלא אעשה דבר מתוך סכלותי שלא אוכל לתקן , ושלא אחַסֵר דבר מתוך איולתי שלא אוכל למלאותו; לפיכך בחרתי בחכמה ואתרחק מן הסכלות. ואם תאמר: לאחר שכל כך היא שבחהּ שלחכמה , שמשמרת את בעליה שלא יבא לידי עיוות ולא לידי חסרון , אם כן למה אמרת ש"ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל" (לעיל , יד)? הרי החכמה , אם יעמול אדם בה , אינה הבל!? לפיכך הוא אומר אחריו: ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח - 'מל טלנט' בלעז.

ראב"ע:
ואתנה - אחר שלמדתי החכמות והוספתי (ראה לעיל , טז) , נתתי לב לדעת עיקר ההוללות - כמו "ויתהולל בידם" (ש"א כא , יד) - ועיקר השכלות שהוא הפך ההוללות , אע"פ שזה רעיון הבל.

רלב"ג:
דברתי אני בלבי (בנוסחנו: עם לבי): אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת - ובהיות הענין כן , כבר יתכן שאדע מדרגת החכמה עם הסכלות; כי לא יוכל לשפוט אי זה יותר טוב משני מקבילים מי שלא ישיגם. ולזה נתתי לבי לדעת מדרגת החכמה ומדרגת ההוללות והסכלות (בנוסחנו: שכלות) , עד שאדע אי זה טוב מהם. ידעתי שגם זאת החקירה היא מחשבה , רוצה לומר , שהתחלתה היא מחשבה שיש לנו בזה הענין , והיא , שאנחנו נמצא שרוב ההשתדלות בחכמה מזיק , עד שברוב החכמה יהיה רוב כעס , ויוסיף דעת יוסיף מכאוב; ויתחייב מזאת המחשבה , לפי מה שיֵחָשב לפי המפורסם , שההתעסקות בחכמה הוא רע; וזה מבואר לפי המקומות הלקוחים מהפחות והיתר. וכבר נבאר זה בכאן ונאמר , שאם היה ההתעסקות בחכמה טוב , היה התוספת בְּזה ההתעסקות תוספת בטוב; אבל הענין בזה בהפך , לפי זאת המחשבה. ויחשב שיחוייב מזה , שיהיה ההתעסקות בחכמה דבר רע , ומזה יתבאר בקלות לפי זאת המחשבה , שהסכלות הוא יותר נבחר מהחכמה.

רלב"ג - ביאור המילות:
הוללות ושכלות - הוא כמו "סכלות" בסמ"ך (קה' ב , ג).

ר' יוסף כספי:
דברתי אני עם לבי לאמר אני הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני בירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת - כלומר: שבח עצמו במה שהיה האמת , והוא שהיה חכם מופלג בכל החכמות העיוניות; לכן ראוי לו לעשות חקירה זו וכל הדומה לה ולשפוט עליה משפט צדק. ולכן יציע לחקירה זו דרך ויכוח וטענות ספוק , ואמר: ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות וסכלות (בנוסחנו: ושכלות) - כלומר: נתתי לבי שאדע מה ענין זאת החכמה ההמונית ― רצוני: הסוג הכולל הקצה הראשון והאמצעי ― ומה ענין ההוללות והסכלות אשר הוא מתנגד לזאת החכמה , במשל מה שיניחו הפילוסופים שֵם 'חכמה' על השגת העיוניות , ושֵם 'סכלות' על העדר השגתם. והנה כאלו אמר: ארדה נא ואראה (ע"פ בר' יח , כא) , אם הדבר כמו שיסכימו רוב בני האדם , אם אין. ופסק תכף שגם זה רעיון רוח , ורמז במלת 'זה' על מין החכמה שהוא הקצה הראשון; והראיה בזה מה שיסמוך לו: כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב - כאלו אמר: בחנתי החכמה הזאת הסוגית , ומצאתיה שבה שווי ותוספת , והכרתי כי התוספת הוא רעיון רוח , לפי שברובה רב כעס. וזה מבואר , כי ברוב הגדלת המעשים , רבוי הכעסים וההצטערות והמכאובים לענשם בכל צד ובכל פנים , וכן יאמר עוד על זה "כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו" וגו' (קה' ב , יג). וכן אמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ב , ז): מרבה נכסים מרבה דאגה. וזה צודק אף בעת ההצלחה , כי הדאגה הוא על הפחד מהאיפשרי על העתיד , כמו שקרה לאיוב: "אולי חטאו בני" וכו' (איוב א , ה) , ולכן אמר: "כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי" (שם ג , כה).

ר' ישעיה מטראני:
ואתנה ליבי לדעת חכמה - שאין לך עסק חשוב ממנו; ולַדעת הוללות - הוא השטות , ושכלות - הוא שֵׂכל החכמה , כלומר: לראות עיקר ההוללות והשיכלות ולידע טיב שניהם ולהעמיק עד סופם. וידעתי שגם זה הוא עסק של כלום , בלי תועלת.
ריכוז קישורים