תנ"ך - כי ברב חכמה רב־כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב: (קהלת פרק א פסוק יח)

טקסט וניקוד:

כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב־כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב: (קהלת פרק א פסוק יח)

טקסט בלבד:

כי ברב חכמה רב־כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב: (קהלת פרק א פסוק יח)

תיקון קוראים:

כי ברב חכמה רב־כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב: (קהלת פרק א פסוק יח)

תרגום מגילות:
אֲרוּם גְּבַר דְּמַסגֵּי חָכמְתָא כַּד יְחוּב וְלָא יְתוּב בִּתיוּבתָּא מַסגֵּי רְגַז קֳדָם יְיָ וּמוֹסֵיף מַנדְּעָא וִימוּת בְּטַליוּתֵיהּ מוֹסֵיף כְּאֵיב לִיבָּא לְקָרִיבוֹהִי :

עין המסורה:
רב - ל"ג (בקמץ , בנוסף לאתנחתא או סוף פסוק): *בר' יג , ו; לו , ז; במ' כא , ו; דב' לג , ז; יהו' יא , ד; יז , יד; שו' ז , ד; יא , כה; ש"א כה , לט; ש"ב ג , כב; מ"א ג , ח; יש' ל , כה; לא , א; מה , ט; יר' נא , לו; יח' יז , ט , יז; לח , ד; תה' יח , טו; מ , י; קיט , קסה; מש' יג , כג; טו , טז; כ , ו; קה' א , יח; אס' א , ז; דנ' יא , יא; עז' י , יג; דה"ב יג , ח; כ , ב; כח , ח; ל , יג; לב , ד.

מסורה קטנה:
רב - ל"ג.

רש"י:
כי ברוב חכמה - אדם סומך על רוב חכמתו ואינו מתרחק מן האיסור , ובא רוב כעס להקדוש ברוך הוא: אני אמרתי: ארבה סוסים ולא אשיב את העם מצרימה (ראה דב' יז , טז) , וסוף השיבותי (ראה מ"א י , כח - כט); אני ארבה נשים ולא יסור לבי (ראה דב' יז , יז) , והרי נכתב עלי "נשיו הטו את לבו" (ראה מ"א יא , ד). וכן הוא אומר שעל רוב חכמתו סמך ועשה , שנאמר "נאם הגבר לאיתיאל איתיאל ואוכל" (ראה מש' ל , א; תנח' וארא ה).

רשב"ם:
כי ברוב חכמה - שהרי ברוב חכמתו מחשב ומעמיק על ראות עיניו , ומתוך כך כועס ברוב כעס. ויוסיף - כופל מלה: שמתוך שהוא מוסיף חכמה יתירה ודעת הרבה , מחשב ומעמיק במעשיו של הקדוש ברוך הוא שהוא עושה בעולם על מה הוא עושה אותם , שאינו יכול לעמוד עליהם , ומתוך רוב מחשבותיו כועס ומוסיף מכאוב.

ר' יוסף קרא:
כי ברוב חכמה רוב כעס - כיצד? אדם כונס מתוך חכמתו מלא ביתו כסף וזהב (ע"פ במ' כב , יח) , וכשמחשב מתוך חכמתו שמחר אחרים יורשים את ממונו ואת נכסיו , כועס על עצמו שאספוֹ , ושונא את כל עמלו שעמל תחת השמש.

ראב"ע:
כי. כאשר ביקש לדעת השכלות (ראה לעיל , יז) , ראה כי המשכיל המכיר דברי העולם ברוב חכמתו תמיד יהי לו כעס ומכאוב; ולא ישמח בבנים , בעבור דעתו שאחריתם למות בחייו או אחריו; ולא בעושר , כי עוף יעוף , וגם לא יועיל ויושיע ביום האיד; ויום המות נתון בין שתי עיניו.

רלב"ג:
דברתי אני בלבי (בנוסחנו: עם לבי): אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת - ובהיות הענין כן , כבר יתכן שאדע מדרגת החכמה עם הסכלות; כי לא יוכל לשפוט אי זה יותר טוב משני מקבילים מי שלא ישיגם. ולזה נתתי לבי לדעת מדרגת החכמה ומדרגת ההוללות והסכלות (בנוסחנו: שכלות) , עד שאדע אי זה טוב מהם. ידעתי שגם זאת החקירה היא מחשבה , רוצה לומר , שהתחלתה היא מחשבה שיש לנו בזה הענין , והיא , שאנחנו נמצא שרוב ההשתדלות בחכמה מזיק , עד שברוב החכמה יהיה רוב כעס , ויוסיף דעת יוסיף מכאוב; ויתחייב מזאת המחשבה , לפי מה שיֵחָשב לפי המפורסם , שההתעסקות בחכמה הוא רע; וזה מבואר לפי המקומות הלקוחים מהפחות והיתר. וכבר נבאר זה בכאן ונאמר , שאם היה ההתעסקות בחכמה טוב , היה התוספת בְּזה ההתעסקות תוספת בטוב; אבל הענין בזה בהפך , לפי זאת המחשבה. ויחשב שיחוייב מזה , שיהיה ההתעסקות בחכמה דבר רע , ומזה יתבאר בקלות לפי זאת המחשבה , שהסכלות הוא יותר נבחר מהחכמה.

ר' יוסף כספי:
דברתי אני עם לבי לאמר אני הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני בירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת - כלומר: שבח עצמו במה שהיה האמת , והוא שהיה חכם מופלג בכל החכמות העיוניות; לכן ראוי לו לעשות חקירה זו וכל הדומה לה ולשפוט עליה משפט צדק. ולכן יציע לחקירה זו דרך ויכוח וטענות ספוק , ואמר: ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות וסכלות (בנוסחנו: ושכלות) - כלומר: נתתי לבי שאדע מה ענין זאת החכמה ההמונית ― רצוני: הסוג הכולל הקצה הראשון והאמצעי ― ומה ענין ההוללות והסכלות אשר הוא מתנגד לזאת החכמה , במשל מה שיניחו הפילוסופים שֵם 'חכמה' על השגת העיוניות , ושֵם 'סכלות' על העדר השגתם. והנה כאלו אמר: ארדה נא ואראה (ע"פ בר' יח , כא) , אם הדבר כמו שיסכימו רוב בני האדם , אם אין. ופסק תכף שגם זה רעיון רוח , ורמז במלת 'זה' על מין החכמה שהוא הקצה הראשון; והראיה בזה מה שיסמוך לו: כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב - כאלו אמר: בחנתי החכמה הזאת הסוגית , ומצאתיה שבה שווי ותוספת , והכרתי כי התוספת הוא רעיון רוח , לפי שברובה רב כעס. וזה מבואר , כי ברוב הגדלת המעשים , רבוי הכעסים וההצטערות והמכאובים לענשם בכל צד ובכל פנים , וכן יאמר עוד על זה "כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו" וגו' (קה' ב , יג). וכן אמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ב , ז): מרבה נכסים מרבה דאגה. וזה צודק אף בעת ההצלחה , כי הדאגה הוא על הפחד מהאיפשרי על העתיד , כמו שקרה לאיוב: "אולי חטאו בני" וכו' (איוב א , ה) , ולכן אמר: "כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי" (שם ג , כה).

ר' ישעיה מטראני:
כי ברוב חכמה אבין , שאין בעולם הזה יתרון , וירבה צערי וכעסי. וכל 'חכמה' האמורה בספר זה אינה חכמת התורה אלא חכמת הדעת.
ריכוז קישורים