ראב"ע:
הבל
-
אמר
על
דברי
הבלי
העולם.
וסמך
הֲבֵל
אל
הבלים
,
ואם
לא
ימָצא
מהשמות
שהם
על
משקל
'ארץ'
שישתנה
,
חוץ
מ"חֲדַר
משכבך"
(שמ'
ז
,
כח);
"וסגור
דלתך"
(יש'
כו
,
כ);
"מספח
חמתך"
(חב'
ב
,
טו);
גם
אלה
בפתח
וזה
בצרי.
וסמיכת
היחיד
לרבים
בעניין
אחד
-
על
שני
דרכים:
לגדוּלה
,
כמו
"מלך
מלכים"
(יח'
כו
,
ז)
,
ולהפך
,
כמו
"עבד
עבדים"
(בר'
ט
,
כה);
והבל
הבלים
-
כמוהו
,
כעניין
"אך
הבל
בני
אדם
כזב
בני
איש
במאזנים
לעלות
המה
מהבל
יחד"
(תה'
סב
,
י)
,
והמ"ם
-
תחת
'יותר'
,
כמ"ם
"מכל
שהיו
לפני
בירושלם"
(קה'
ב
,
ז)
ומ"ם
"מכל
מלמדי
השכלתי"
(תה'
קיט
,
צט);
והעניין:
אם
יעלו
בני
אדם
במאזנים
עם
ההבל
,
יהיו
יותר
כזב
מן
ההבל.
וכפל
הבל
הבלים
-
להורות
על
כל
זמן
,
כעניין
"נשאו
נהרות
יי'
נשאו
נהרות
קולם"
(תה'
צג
,
ג);
וכן
"סבוני
גם
סבבוני"
(תה'
קיח
,
יא)
-
פעמים
רבות.
ושלא
יאמר
אדם
בלבו
שיש
בדברי
העולם
הבל
ויש
בו
שורש
עומד
,
חתם:
הכל
הבל.
ר' יוסף כספי:
דברי
קהלת
בן
דוד
מלך
בירושלם.
הבל
הבלים
אמר
קהלת
הבל
הבלים
הכל
הבל
,
מה
יתרון
לאדם
בכל
עמלו
שיעמול
תחת
השמש
-
אמר
יוסף
אבן
כספי:
הנה
שלמה
השלם
הניח
בראש
ספרו
שֵם
מחברו
,
כי
הודיענו
שהוא
,
עליו
השלום
,
חבר
זה
הספר;
וכונה
ממנו
ב'קהלת'
-
לטעם
שאמרו
חכמינו
ז"ל
(ראה
קה"ר
א
,
ב
וראב"ע
כאן)
,
שנקהלה
בו
חכמה;
וכן
כנה
שמו
"אגור
בן
יקא"
(בנוסחנו:
יקה;
מש'
ל
,
א)
מטעם
"אוגר
בקיץ"
(מש'
י
,
ה).
ואחר
שהודיע
שם
מחבר
הספר
כמנהג
הפילוסופים
,
הודיענו
כונת
ספרו
כלו
,
והוא
אמרו:
הבל
הבלים
וכו'.
וכן
אמר
בסוף
הספר:
"הבל
הבלים
אמר
קהלת"
(ראה
קה'
יב
,
ח)
,
כאלו
הודיענו
כי
כונת
הספר
הזה
,
מראשו
ועד
סופו
,
אינו
,
רק
להודיענו
כי
הכל
הבל;
כאלו
אמר:
כונתי
בספרי
להודיע
לכל
ולאַמֵּת
שהכל
הבל.
ואין
רצונו
,
עליו
השלום
,
שכל
העולם
הבל
-
כי
אין
דבר
בעולם
האמצעי
שהוא
הבל
,
אף
כי
בעולם
העליון
,
וגם
בעולמנו
השפל
אינו
הבל
הטבעים
שהמציא
האל
בו
,
וחלילה!
לכן
ביאר
אחר
זה
דעתו
ואמר:
מה
יתרון
לאדם
בכל
עמלו
וכו'
,
כאלו
פירש
ואמר
,
שאמרוֹ
הכל
הבל
-
רצונו:
בפעולות
האדם
בעולם
הזה;
ואין
זה
בהשתדלותו
בעיון
בחכמות
העיוניות
עד
שיַשלים
נפשו
המדברת
ותדבק
בשכל
הפועל
,
כי
כל
עמלו
בזה
אינו
הבל
,
וחלילה!
ובזה
אין
ספק
וחקירה
אף
לפני
שלמה
ימים
ושנים.
אמנם
כוָנתו
לאַמֵּת
לנו
דרוש
אחד
,
והוא
,
כי
כשיעמול
האדם
בפעולתו
והשתדלותו
בעניני
העולם
הוא
הבל;
לכן
אמר:
תחת
השמש
,
כי
הקודם
הוא
למעלה
מן
השמש
וגם
למעלה
מן
הגלגל
היומי
המקיף.
סוף
דבר
,
כי
כל
כונת
זה
הספר
להוליד
,
שהפלגת
עמל
האדם
בעולם
הזה
הוא
הבל
,
עד
שיהיה
הפְּסָק
(המסקנה)
שהטוב
הוא
לאכל
ולשתות
,
כלומר:
ההשתדלות
בהכרחי
,
ובזה
יהנה
וישמח.
ולכן
שלמה
אִמֵּת
זאת
התולדה
,
רצוני
,
שהקצה
הראשון
הוא
הבל
-
בעשרים
ואחד
מופתים
,
כמו
שנבאר
,
והניח
הפסק
,
והוא:
שהאמצעי
טוב.
ונזכר
בְּזה
הספר
עשרה
פעמים
,
ובכל
פעם
יקדים
הקדמות
מולידות
התולדה
שקדם
זכרה
,
רצוני
,
שהקצה
הראשון
הוא
רע
,
ויעשה
הפסָק
שהאמצעי
טוב
,
כמו
שנבאר.
והענין
בזה
,
כי
ראה
שלמה
שכל
ענין
האדם
בפעולותיו
בעולם
הזה
יש
בזה
שתי
קצוות
ואמצעי
ביניהם:
הקצה
הראשון
הוא
ההתחכמות
המופלג
לבקשת
חשבונות
רבים
(ראה
להלן
,
יב
ואי')
והגדלת
המעשים
בבניית
בתים
רבים
ונטיעת
כרמים
(ראה
קה'
ב
,
ד)
,
וכן
כל
יתר
הגוזמות
שזכר
שלמה
שעשה
הוא
(ראה
שם
,
ה
-
ח)
,
וזולתם
רבות
ורבות
עד
שאין
להם
תכלית.
והנה
יקרֵא
זה
בהמון
'חכם
מופלג
שלם'
,
וזאת
התכונה
תקרא
'חכמה'
בלשון
בני
אדם.
וזה
כונת
שלמה
בכל
שמוש
'חכמה'
ו'חכם'
ו'חכמים'
ו'צדק'
ו'צדיק'
ו'צדיקים'
שיזכור
בזה
הספר
כלו
,
זולת
הפסוק
האומר
"הגדלתי
והוספתי
חכמה"
וכו'
(להלן
,
טז)
,
וכן
"ויותר
שהיה
קהלת
חכם"
(קה'
יב
,
ט)
,
וכן
"דברי
חכמים
כדרבונות"
וכו'
(שם
,
יא).
והנה
זה
הקצה
אין
לו
שֵם
בלשון
העברי
מיוחד
-
כי
האמצעי
שמו
המיוחד
לו
הוא
'חכמה'
,
כי
זה
באמת
הוא
חכמה
אצל
השלֵמים
-
אבל
ידובר
על
הקצה
הראשון
כשילקח
שם
האמצעי
ויחובר
לו
'יותר'.
ובעבור
שהיה
זכירת
'יותר'
בכל
מקום
ומקום
קשה
,
יחליט
שלמה
'חכמה'
בסתם
ובמוחלט
ברוב
המקומות
על
זה
היָתר
,
כלומר:
הפלגת
החכמה
,
שכך
שמה
בהמון.
ופעמים
יבאר
זה
,
באמרו:
"ברוב
חכמה
רב
כעס
ויוסיף
דעת
יוסיף
מכאוב"
(להלן
,
יח);
"חכמתי
אני
אז
יותר"
(קה'
ב
,
טו);
"צדיק
הרבה";
"תתחכם
יותר"
(קה'
ז
,
טז).
וזהו
הקצה
הראשון.
והקצה
האחרון
הוא
עזיבת
כל
פועַל
ומעשה
,
ויצורף
לזה
שהוא
בטלן
-
ליצן
וכל
ימיו
בחגים
בצחוק
וקלות
ראש
,
אכֹל
ושתֹה
כי
מחר
נמות
(ע"פ
יש'
כב
,
יג)
,
וכל
ענינו
בסובאי
יין
וזוללי
בשר
(ע"פ
מש'
כג
,
כ)
ולהוציא
מה
שישיג
יום
יום
,
ואינו
מתחכם
כלל
לעצמו
במה
יתפרנס
מחר
או
מחרתו
,
כל
שכן
לבניו
ולביתו
,
כל
שכן
וכל
שכן
שלא
יבנה
בית
ולא
יטע
כרם
וזולת
זה
משום
עסק
בעולם
,
תמיד
שואף
רוח
ורועה
קדים
(ע"פ
הו'
יב
,
ב).
וזה
כונת
שלמה
בכל
שמוש
'הוללות'
ו'סכלות'
ו'מהולל'
ו'סכל'
ו'כסיל'
ו'רשע'
ו'רשעים'
שיזכור
בזה
הספר
כלו.
ואולם
האמצעי
בין
שני
אלה
הוא
המתחכם
מעט
בפעולות
העולם
הזה
,
עד
שיעלה
בידו
מהתחכמותו
ועמלו
די
ספקו
ולחם
חקו
,
עם
היותו
שמח
בחלקו
ונהנה
מיגיעו
,
ומסדר
הוצאותיו
לחם
לאכול
ובגד
ללבוש
(ע"פ
בר'
כח
,
כ)
,
וקובץ
על
יד
(ע"פ
מש'
יג
,
יא)
ולא
יוציא
הוצאות
לשחוק
וקלות
ראש
,
וישתדל
בהכרחי
לבד
לו
ולביתו
בחייו
ואחר
מותו
,
כאלו
נאמר:
בית
אחד
נאה
,
לא
בית
מדות
ועליות
מרווחים
(ע"פ
יר'
כב
,
יד)
,
וכן
כרם
קטן
לכדי
צרכו.
וכן
"ויהי
לי
שור
וחמור
צאן
ועבד
ושפחה"
(בר'
לב
,
ה)
-
לא
בקר
וצאן
הרבה
ולא
עבדים
ושפחות;
וכן
השאר.
וזהו
מתחכם
להשיג
ההכרחי
לו
ולביתו
,
ויעמוד
בשמחה
ובסבר
פנים
יפות
עם
אשתו
ובני
ביתו
,
לא
דרך
שחוק
וקלות
ראש
והתהוללות
והשתגעות.
וזה
המין
בלשון
הקדש
יקרֵא
אצל
שלומי
הדעת
'חכמה'
בסתם
,
רצוני:
בלתי
ההפלגה
בה.
לכן
(אבל)
שלמה
פעם
יבאר
ויאמר
"רב
חכמה"
(ראה
קה'
א
,
יח)
ו"תתחכם
יותר"
ו"צדיק
הרבה"
(קה'
ז
,
טז)
,
ופעם
יחליט
'חכמה'
בסתם
וכן
'צדיק'
בסתם
,
על
דרך
שלומי
הדעת
מבני
אדם
,
כמו
שנבאר
עוד.
ואיך
שיהיה
,
הנה
הקצה
הראשון
והאמצעי
ידובר
עליהם
פעמים
רבות
בשם
אחד
,
והוא
'חכמה';
וזה
ראוי
,
כי
האמצעי
הוא
חכמה
באמת
,
רצוני:
לפי
עניני
העולם
הזה;
והקצה
הראשון
הוא
תחת
סוג
החכמה
,
רק
שהוא
תוספת
חכמה.
וזה
כמו
הנדיבות
עם
הפזור
,
שהפזור
הוא
תוספת
הנדיבות
,
אבל
אין
לנדיבות
יחס
עם
הכילות
,
כמו
שאין
לחכמה
יחס
עם
הסכלות.
הנה
אלו
שלשה
ענינים
אשר
בתכונה
זו
,
רצוני:
שתי
הקצוות
והאמצעי
המזוג
משניהם;
וכיון
עליהם
שלמה
בזה
הספר
,
ועל
זה
בנה
אותו
כלו.
ודי
בזה
הכרח
להודיענו
,
כי
שתי
הקצוות
רעים.
ולא
האריך
בביאור
זה
הקצה
האחרון
,
כי
כל
בני
אדם
מודים
בזה.
אמנם
הביאו
ההכרח
לבאר
שהקצה
הראשון
הוא
רע
,
לפי
שכל
המון
בני
אדם
,
זולת
שרידים
(ע"פ
יואל
ג
,
ה)
,
מודים
ומסכימים
שהיא
חכמה
מפוארה
,
ושלמה
אִמת
לנו
שהוא
טעות
גמורה;
ואע"פ
שעל
כל
פנים
בקצת
המקומות
ומצד
-
מה
יש
לזה
הקצה
-
רצוני:
לענין
החכמה
-
יתרון
על
הקצה
האחרון
,
כמו
שיזכור:
"וראיתי
אני
שיש
יתרון
לחכמה
מן
הסכלות"
וכו'
(קה'
ב
,
יג)
,
הנה
על
דרך
כלל
יִתְאַמת
שזה
הקצה
הראשון
-
רצוני:
רוב
ההפלגה
בו
-
גם
כן
שטות;
ועל
זה
אמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
רמב"ם
הקדמה
למשנה
ח):
לולי
המשתגעים
היה
העולם
חרב.
ולבאר
זה
ולהודיע
זיוף
דעת
בני
אדם
בנה
כל
ספרו
זה
,
ומי
יתן
אם
אחרי
כל
זה
נתוכח
(נקבל
תוכחה)
בדבריו!
ולכן
מה
שיזכור
שלמה
מענינים
אחרים
מעורבים
בזה
הספר
,
אינו
,
רק
להצעה
לזה
התכלית
בענינים
מתיחסים
נוגעים
לאַמֵת
זה
הדרוש
,
רצוני:
שהפלגת
ההתחכמות
והגדלת
המעשים
בעולם
הזה
הוא
שטות
גמורה;
וזהו
אמרו
בתחלת
ספרו:
הבל
הבלים
וכו'
,
מה
יתרון
לאדם
בכל
עמלו
שיעמול
תחת
השמש
וגו'.