ראב"ע:
מה
יתרון.
יתרון
-
על
משקל
"זכרון"
(להלן
,
יא);
והוא
שם
מהפעלים
שהפ"ה
שלהם
איננו
שלם
,
ובניין
'הפעיל'
יורה
עליו.
והענין:
אחר
שהכל
הבל
(ראה
לעיל
,
ב)
,
מה
יועיל
לאדם
בכל
עמלו?
וענין
תחת
השמש
-
הוא
הזמן
המתהפך
,
כי
השמש
לבדו
יוליד
הזמן.
כי
היום
תלוי
בשמש
מעת
זרחו
עד
בואו
,
והלילה
הוא
מעת
בוא
השמש
עד
זרחו
,
ייראו
הכוכבים
או
הלבנה
או
לא
ייראו.
וכן
"זרע
וקציר
וקור
וחום
וקיץ
וחורף"
(בר'
ח
,
כב)
-
על
פי
נטות
השמש
לפאת
צפון
או
דרום.
אע"פ
שיש
לירח
בנהרות
ובצמחים
הלחים
ובמוח
מעשים
נראים.
וכימה
לקשר
וכסיל
לפתח
(ע"פ
איוב
לח
,
לא)
-
אין
מעשה
כולם
כנגד
מעשיו
כי
אם
חלק
מחלקים
רבים.
ואם
השמש
אחד
,
ישתנו
מעשיו
כפי
השתנות
המאה
ועשרים
מחברות
השבעה
(ראה
פירושו
הארוך
לשמ'
לג
,
כא)
,
והשתנות
תהלוכות
כולם
-
עם
נוע
גובה
גלגל
המוצק
היוצא.
על
כן
לא
תמצא
מִתכוּנת
מלאכת
השמים
נמשלת
למתכּוֹנת
אחרת
רגע
אחד
,
ועל
זה
נזכר
ב'ספר
יצירה'
(ג
,
ד):
שתי
אבנים
בונות
שנים
עד
תשע;
שאין
הפה
יכול
לדבר
,
ולא
האוזן
לשמוע.
והעמל
לבקש
חכמה
עד
שתתברר
רוחו
יש
לו
יתרון
,
כי
אין
הרוח
שלאדם
תחת
השמש.
רלב"ג:
אמר
,
להודיע
מה
שיפול
מהספק
מצד
המחשבה
בענין
התעסקות
האדם
בקנין
השלמויות
אשר
העמל
בהם
הוא
לבקשת
המועיל
,
והם:
שלמות
הקנין
,
וכשרון
המעשה
(ע"פ
קה'
ד
,
ד)
והוא
שלמות
המדות
,
ושלמות
המושכלות
-
מה
הדבר
שישאר
לאדם
,
שלא
יפָּסד
,
בכל
עמלו
שיעמול
בזה
המציאות
השפל
,
אשר
כל
דבריו
הווים
נפסדים?
ואולם
אמר
תחת
השמש
-
לפי
שהמחשבה
אשר
חייבה
שלא
יהיה
לאדם
יתרון
בזה
,
לא
חייבה
אותו
אלא
בקנינים
אשר
באלו
הדברים
ההווים
הנפסדים
,
אבל
אם
היה
לאדם
קנין
בדברים
זולת
אלו
,
לא
תחייב
זאת
המחשבה
שיהיו
הדברים
ההם
נפסדים!
וכבר
יֵחשב
בתחלת
המחשבה
,
שקנין
החכמה
יהיה
גם
כן
באלו
הדברים
ההוים
הנפסדים
,
כי
המושכלות
לנו
הם
עצמי
הדברים
אשר
בכאן
ומהויותיהם;
ולזה
חשבו
הקודמים
שלא
תהיה
בכאן
ידיעה
,
כמו
שזכר
הפילוסוף
בשני
מ'מה
שאחר
הטבע'.
ולזאת
הסבה
אמר
בכאן
,
מצד
זאת
המחשבה
,
שאין
יתרון
לאדם
בכל
עמלו
שיעמול
תחת
השמש;
אבל
אם
היה
לו
עמל
למעלה
מן
השמש
,
הנה
לא
חִייב
שלא
יהיה
לו
יתרון.
ר' יוסף כספי:
דברי
קהלת
בן
דוד
מלך
בירושלם.
הבל
הבלים
אמר
קהלת
הבל
הבלים
הכל
הבל
,
מה
יתרון
לאדם
בכל
עמלו
שיעמול
תחת
השמש
-
אמר
יוסף
אבן
כספי:
הנה
שלמה
השלם
הניח
בראש
ספרו
שֵם
מחברו
,
כי
הודיענו
שהוא
,
עליו
השלום
,
חבר
זה
הספר;
וכונה
ממנו
ב'קהלת'
-
לטעם
שאמרו
חכמינו
ז"ל
(ראה
קה"ר
א
,
ב
וראב"ע
כאן)
,
שנקהלה
בו
חכמה;
וכן
כנה
שמו
"אגור
בן
יקא"
(בנוסחנו:
יקה;
מש'
ל
,
א)
מטעם
"אוגר
בקיץ"
(מש'
י
,
ה).
ואחר
שהודיע
שם
מחבר
הספר
כמנהג
הפילוסופים
,
הודיענו
כונת
ספרו
כלו
,
והוא
אמרו:
הבל
הבלים
וכו'.
וכן
אמר
בסוף
הספר:
"הבל
הבלים
אמר
קהלת"
(ראה
קה'
יב
,
ח)
,
כאלו
הודיענו
כי
כונת
הספר
הזה
,
מראשו
ועד
סופו
,
אינו
,
רק
להודיענו
כי
הכל
הבל;
כאלו
אמר:
כונתי
בספרי
להודיע
לכל
ולאַמֵּת
שהכל
הבל.
ואין
רצונו
,
עליו
השלום
,
שכל
העולם
הבל
-
כי
אין
דבר
בעולם
האמצעי
שהוא
הבל
,
אף
כי
בעולם
העליון
,
וגם
בעולמנו
השפל
אינו
הבל
הטבעים
שהמציא
האל
בו
,
וחלילה!
לכן
ביאר
אחר
זה
דעתו
ואמר:
מה
יתרון
לאדם
בכל
עמלו
וכו'
,
כאלו
פירש
ואמר
,
שאמרוֹ
הכל
הבל
-
רצונו:
בפעולות
האדם
בעולם
הזה;
ואין
זה
בהשתדלותו
בעיון
בחכמות
העיוניות
עד
שיַשלים
נפשו
המדברת
ותדבק
בשכל
הפועל
,
כי
כל
עמלו
בזה
אינו
הבל
,
וחלילה!
ובזה
אין
ספק
וחקירה
אף
לפני
שלמה
ימים
ושנים.
אמנם
כוָנתו
לאַמֵּת
לנו
דרוש
אחד
,
והוא
,
כי
כשיעמול
האדם
בפעולתו
והשתדלותו
בעניני
העולם
הוא
הבל;
לכן
אמר:
תחת
השמש
,
כי
הקודם
הוא
למעלה
מן
השמש
וגם
למעלה
מן
הגלגל
היומי
המקיף.
סוף
דבר
,
כי
כל
כונת
זה
הספר
להוליד
,
שהפלגת
עמל
האדם
בעולם
הזה
הוא
הבל
,
עד
שיהיה
הפְּסָק
(המסקנה)
שהטוב
הוא
לאכל
ולשתות
,
כלומר:
ההשתדלות
בהכרחי
,
ובזה
יהנה
וישמח.
ולכן
שלמה
אִמֵּת
זאת
התולדה
,
רצוני
,
שהקצה
הראשון
הוא
הבל
-
בעשרים
ואחד
מופתים
,
כמו
שנבאר
,
והניח
הפסק
,
והוא:
שהאמצעי
טוב.
ונזכר
בְּזה
הספר
עשרה
פעמים
,
ובכל
פעם
יקדים
הקדמות
מולידות
התולדה
שקדם
זכרה
,
רצוני
,
שהקצה
הראשון
הוא
רע
,
ויעשה
הפסָק
שהאמצעי
טוב
,
כמו
שנבאר.
והענין
בזה
,
כי
ראה
שלמה
שכל
ענין
האדם
בפעולותיו
בעולם
הזה
יש
בזה
שתי
קצוות
ואמצעי
ביניהם:
הקצה
הראשון
הוא
ההתחכמות
המופלג
לבקשת
חשבונות
רבים
(ראה
להלן
,
יב
ואי')
והגדלת
המעשים
בבניית
בתים
רבים
ונטיעת
כרמים
(ראה
קה'
ב
,
ד)
,
וכן
כל
יתר
הגוזמות
שזכר
שלמה
שעשה
הוא
(ראה
שם
,
ה
-
ח)
,
וזולתם
רבות
ורבות
עד
שאין
להם
תכלית.
והנה
יקרֵא
זה
בהמון
'חכם
מופלג
שלם'
,
וזאת
התכונה
תקרא
'חכמה'
בלשון
בני
אדם.
וזה
כונת
שלמה
בכל
שמוש
'חכמה'
ו'חכם'
ו'חכמים'
ו'צדק'
ו'צדיק'
ו'צדיקים'
שיזכור
בזה
הספר
כלו
,
זולת
הפסוק
האומר
"הגדלתי
והוספתי
חכמה"
וכו'
(להלן
,
טז)
,
וכן
"ויותר
שהיה
קהלת
חכם"
(קה'
יב
,
ט)
,
וכן
"דברי
חכמים
כדרבונות"
וכו'
(שם
,
יא).
והנה
זה
הקצה
אין
לו
שֵם
בלשון
העברי
מיוחד
-
כי
האמצעי
שמו
המיוחד
לו
הוא
'חכמה'
,
כי
זה
באמת
הוא
חכמה
אצל
השלֵמים
-
אבל
ידובר
על
הקצה
הראשון
כשילקח
שם
האמצעי
ויחובר
לו
'יותר'.
ובעבור
שהיה
זכירת
'יותר'
בכל
מקום
ומקום
קשה
,
יחליט
שלמה
'חכמה'
בסתם
ובמוחלט
ברוב
המקומות
על
זה
היָתר
,
כלומר:
הפלגת
החכמה
,
שכך
שמה
בהמון.
ופעמים
יבאר
זה
,
באמרו:
"ברוב
חכמה
רב
כעס
ויוסיף
דעת
יוסיף
מכאוב"
(להלן
,
יח);
"חכמתי
אני
אז
יותר"
(קה'
ב
,
טו);
"צדיק
הרבה";
"תתחכם
יותר"
(קה'
ז
,
טז).
וזהו
הקצה
הראשון.
והקצה
האחרון
הוא
עזיבת
כל
פועַל
ומעשה
,
ויצורף
לזה
שהוא
בטלן
-
ליצן
וכל
ימיו
בחגים
בצחוק
וקלות
ראש
,
אכֹל
ושתֹה
כי
מחר
נמות
(ע"פ
יש'
כב
,
יג)
,
וכל
ענינו
בסובאי
יין
וזוללי
בשר
(ע"פ
מש'
כג
,
כ)
ולהוציא
מה
שישיג
יום
יום
,
ואינו
מתחכם
כלל
לעצמו
במה
יתפרנס
מחר
או
מחרתו
,
כל
שכן
לבניו
ולביתו
,
כל
שכן
וכל
שכן
שלא
יבנה
בית
ולא
יטע
כרם
וזולת
זה
משום
עסק
בעולם
,
תמיד
שואף
רוח
ורועה
קדים
(ע"פ
הו'
יב
,
ב).
וזה
כונת
שלמה
בכל
שמוש
'הוללות'
ו'סכלות'
ו'מהולל'
ו'סכל'
ו'כסיל'
ו'רשע'
ו'רשעים'
שיזכור
בזה
הספר
כלו.
ואולם
האמצעי
בין
שני
אלה
הוא
המתחכם
מעט
בפעולות
העולם
הזה
,
עד
שיעלה
בידו
מהתחכמותו
ועמלו
די
ספקו
ולחם
חקו
,
עם
היותו
שמח
בחלקו
ונהנה
מיגיעו
,
ומסדר
הוצאותיו
לחם
לאכול
ובגד
ללבוש
(ע"פ
בר'
כח
,
כ)
,
וקובץ
על
יד
(ע"פ
מש'
יג
,
יא)
ולא
יוציא
הוצאות
לשחוק
וקלות
ראש
,
וישתדל
בהכרחי
לבד
לו
ולביתו
בחייו
ואחר
מותו
,
כאלו
נאמר:
בית
אחד
נאה
,
לא
בית
מדות
ועליות
מרווחים
(ע"פ
יר'
כב
,
יד)
,
וכן
כרם
קטן
לכדי
צרכו.
וכן
"ויהי
לי
שור
וחמור
צאן
ועבד
ושפחה"
(בר'
לב
,
ה)
-
לא
בקר
וצאן
הרבה
ולא
עבדים
ושפחות;
וכן
השאר.
וזהו
מתחכם
להשיג
ההכרחי
לו
ולביתו
,
ויעמוד
בשמחה
ובסבר
פנים
יפות
עם
אשתו
ובני
ביתו
,
לא
דרך
שחוק
וקלות
ראש
והתהוללות
והשתגעות.
וזה
המין
בלשון
הקדש
יקרֵא
אצל
שלומי
הדעת
'חכמה'
בסתם
,
רצוני:
בלתי
ההפלגה
בה.
לכן
(אבל)
שלמה
פעם
יבאר
ויאמר
"רב
חכמה"
(ראה
קה'
א
,
יח)
ו"תתחכם
יותר"
ו"צדיק
הרבה"
(קה'
ז
,
טז)
,
ופעם
יחליט
'חכמה'
בסתם
וכן
'צדיק'
בסתם
,
על
דרך
שלומי
הדעת
מבני
אדם
,
כמו
שנבאר
עוד.
ואיך
שיהיה
,
הנה
הקצה
הראשון
והאמצעי
ידובר
עליהם
פעמים
רבות
בשם
אחד
,
והוא
'חכמה';
וזה
ראוי
,
כי
האמצעי
הוא
חכמה
באמת
,
רצוני:
לפי
עניני
העולם
הזה;
והקצה
הראשון
הוא
תחת
סוג
החכמה
,
רק
שהוא
תוספת
חכמה.
וזה
כמו
הנדיבות
עם
הפזור
,
שהפזור
הוא
תוספת
הנדיבות
,
אבל
אין
לנדיבות
יחס
עם
הכילות
,
כמו
שאין
לחכמה
יחס
עם
הסכלות.
הנה
אלו
שלשה
ענינים
אשר
בתכונה
זו
,
רצוני:
שתי
הקצוות
והאמצעי
המזוג
משניהם;
וכיון
עליהם
שלמה
בזה
הספר
,
ועל
זה
בנה
אותו
כלו.
ודי
בזה
הכרח
להודיענו
,
כי
שתי
הקצוות
רעים.
ולא
האריך
בביאור
זה
הקצה
האחרון
,
כי
כל
בני
אדם
מודים
בזה.
אמנם
הביאו
ההכרח
לבאר
שהקצה
הראשון
הוא
רע
,
לפי
שכל
המון
בני
אדם
,
זולת
שרידים
(ע"פ
יואל
ג
,
ה)
,
מודים
ומסכימים
שהיא
חכמה
מפוארה
,
ושלמה
אִמת
לנו
שהוא
טעות
גמורה;
ואע"פ
שעל
כל
פנים
בקצת
המקומות
ומצד
-
מה
יש
לזה
הקצה
-
רצוני:
לענין
החכמה
-
יתרון
על
הקצה
האחרון
,
כמו
שיזכור:
"וראיתי
אני
שיש
יתרון
לחכמה
מן
הסכלות"
וכו'
(קה'
ב
,
יג)
,
הנה
על
דרך
כלל
יִתְאַמת
שזה
הקצה
הראשון
-
רצוני:
רוב
ההפלגה
בו
-
גם
כן
שטות;
ועל
זה
אמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
רמב"ם
הקדמה
למשנה
ח):
לולי
המשתגעים
היה
העולם
חרב.
ולבאר
זה
ולהודיע
זיוף
דעת
בני
אדם
בנה
כל
ספרו
זה
,
ומי
יתן
אם
אחרי
כל
זה
נתוכח
(נקבל
תוכחה)
בדבריו!
ולכן
מה
שיזכור
שלמה
מענינים
אחרים
מעורבים
בזה
הספר
,
אינו
,
רק
להצעה
לזה
התכלית
בענינים
מתיחסים
נוגעים
לאַמֵת
זה
הדרוש
,
רצוני:
שהפלגת
ההתחכמות
והגדלת
המעשים
בעולם
הזה
הוא
שטות
גמורה;
וזהו
אמרו
בתחלת
ספרו:
הבל
הבלים
וכו'
,
מה
יתרון
לאדם
בכל
עמלו
שיעמול
תחת
השמש
וגו'.