תנ"ך - כי מה־הוה לאדם בכל־עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֠י מֶֽה־הֹוֶ֤ה לָאָדָם֙ בְּכָל־עֲמָל֔וֹ וּבְרַעְי֖וֹן לִבּ֑וֹ שְׁה֥וּא עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ: (קהלת פרק ב פסוק כב)

טקסט וניקוד:

כִּי מֶה־הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ שְׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת פרק ב פסוק כב)

טקסט בלבד:

כי מה־הוה לאדם בכל־עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש: (קהלת פרק ב פסוק כב)

תיקון קוראים:

כי מה־הוה לאדם בכל־עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש: (קהלת פרק ב פסוק כב)

תרגום מגילות:
אֲרוּם מָא הֲנָאָה אִית לֵיהּ לִגבַר בְּכָל טַרחוּתֵיהּ וּבִתבִירוּת לִבֵּיהּ דְּהוּא טָרַח תְּחוֹת שִׁמשָׁא בְּעָלְמָא הָדֵין :

עין המסורה:
מה - כ"ד בסגול (בלישנא): ראה איכה ה , א. הוה - ב': קה' ב , כב; נחמ' ו , ו. עמל - ה' בסיפרא: ראה לעיל , יח.

מסורה קטנה:
הוה - ב'; שהוא - ל'; עמל - ה' בסיפ'.

רש"י:
כי מה הוה וגו' - כי מה מוֹתר הוה לאדם בכל עמלו ושברון לבו בעמל ודאגה , שהוא עמל - ומניח לאחרים.

רשב"ם:
כי מה הווה לאדם - שהרי איזה ריווח הווה ויש לו לאדם שהוא טורח בו , שהרי כל ימיו מכאובים וכל מנהגו בכעס , מחמת שהוא מחשב ומחזר לקנות ממון. וגם בלילה , כשהוא שוכב על משכבו , לבו אינו שוכב , כי תמיד לבו חושב שלא יברח ולא יסתלק הממון מידו. וזהו שנאמר למטה "והשבע לעשיר אינינו מניח" וגו' (קה' ה , יא).

ר' יוסף קרא:
כי מה הוה - פתרונו: מה הנאה יש לו לאדם בכל עמלו? וברעיון לבו - פתרונו: ובחפץ לבו; ודומה שגם זה "רעות רוח" (לעיל , יז): תאות רוח , תאות שטות. שרעיון - לשון רצון ולשון תאוה , כמו "רעיונך על משכבך סליקו" (דנ' ב , כט). כי כל ימיו מכאובים וגו'.

ראב"ע:
כי מה יהיה לו מיתרון בכל עמלו ורוב מחשבותיו? כי ידוע שהעשיר בפחד ומחשבות רבות.

רלב"ג:
כי מה הוה לאדם בכל עמלו שיעמול בקנין החכמה וביתר הקנינים , ובמה שתשוטט מחשבתו לחקור בדבר - דבר מהדברים הנמצאים? כי כל ימיו יהיו מכאובים , לרוב תשוקתו להגיע אל האמת בדרושים , וימצאהו קושי נפלא בהגעתם , ואולי לא יגיעו לו , עם רוב העמל. ולזה יכעס תמיד ולא ישכב לבו בלילה , לרוב שוטט מחשבתו בדרוש אשר יחקור בו , עד שימצא הדרך אשר יוליכהו אל הדרוש. והנה תמצא רבים השתדלו לחקור בדרוש - מה וחברו בו ולא הגיעו אליו , ונשאר עמלם להבל ולבטלה.

ר' יוסף כספי:
ועוד טענה אחרת: ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי. ומי יודע החכם יהיה או סכל וכו' - והנה טבע כל אדם שיעמול לבניו. ועוד טענה אחרת: וסבותי אני ליאש את לבי וכו' , ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו וגו' - וזה האדם לא יהיה הבן , לא חכם ולא כסיל , אבל יהיה איש זר , ואולי אחד מן השונאים הגמורים. ובכלל , מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש , אשר בזה כל ימיו מכאובים וכעס עניינו גם בלילה לא שכב לבו. אם כן מבואר , כי זה הענין שהוא הקצה הראשון , רצוני: המפליג בהתחכמות ובהתחשבות בהגדלת המעשים ובעסקי העולם הזה , הנה הבל הוא; וזה הדרוש אשר כוונו ביאורו. והיתה התולדה שזאת החכמה היא הבל , רצוני: זה המין היָתר מסוגה. ונשאר לנו מין השוה , האמצעי , המזוג משני הקצוות , רצוני: האוחז מהמעשים מיעוטם וההכרחי , אשר עקר ההכרחי הוא הזנת הגוף באכילה ושתיה ההכרחית , ויחובר אל זה שמחה וסבר פנים יפות , וזהו אמרו: אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו - כלומר: משיאכל ושתה; כמו שיאמר עוד: "כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו" (קה' ג , כב). [ואף בלי המ"ם מובן זה , כשלעז טוב: 'מליור' , כאילו כתוב 'יותר טוב' , ] כי אותיות השמוש נכון לחסרם , לא כמו שיאמרו המפרשים (ראה ראב"ע) שחסר 'רק' , וחלילה. וטעם אמרו: כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני - כמו שהודעתיך , כי שלמה דרך מליצה שירית מיחס הדברים לעצמו. והעולה מזה , להודיענו כי המנהג הראוי לַשָּׁלֵם , אף בהכרחי בצרכי הגוף , שלא ישב בם בישוב ושקידה דרך הנאתן , כמנהג הגבורים לשתות יין מאחרי בנשף (ע"פ יש' ה , יא) , מאריכין על שלחנם , רק ואכלתם בחפזון (ע"פ שמ' יב , יא) , כמו שיסרונו רבותינו ז"ל (עירובין נד , א): חטוף אכול , חטוף שתי. וכן אמר הפילוסוף: העולם הזה כגשר - עברו עליו ואל תשבו בו. לכן שבח שלמה עצמו , כי הוא מעביר דרך העברה בכל ענייניו ושמושיו בעולם הזה , ואף בהשתמשו בהכרחי , ואם בביתו לפניו נמצאים כל הענינים , והוא מלך שלם , שלום ושקט היה בימיו (ראה דה"א כב , ט).
ריכוז קישורים