תנ"ך - כי־יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל־בו יתננו חלקו גם־זה הבל ורעה רבה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּי־יֵ֣שׁ אָדָ֗ם שֶׁעֲמָל֛וֹ בְּחָכְמָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכִשְׁר֑וֹן וּלְאָדָ֞ם שֶׁלֹּ֤א עָֽמַל־בּוֹ֙ יִתְּנֶ֣נּוּ חֶלְק֔וֹ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרָעָ֥ה רַבָּֽה: (קהלת פרק ב פסוק כא)

טקסט וניקוד:

כִּי־יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל־בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ גַּם־זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה: (קהלת פרק ב פסוק כא)

טקסט בלבד:

כי־יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל־בו יתננו חלקו גם־זה הבל ורעה רבה: (קהלת פרק ב פסוק כא)

תיקון קוראים:

כי־יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל־בו יתננו חלקו גם־זה הבל ורעה רבה: (קהלת פרק ב פסוק כא)

תרגום מגילות:
אֲרוּם אִית גְּבַר דְּטַרחוּתֵיהּ בְּחָכמְתָא וּבסֻכלְתָנוּ וּבצִידקוּ וִימוּת בְּלָא וְלַד וְלִגבַר דְּלָא טְרַח בֵּיהּ יִתְּנִינֵיהּ לְמִהוֵי חוּלָקֵיהּ אַף דֵּין הַבלוּ וּבִשׁתָּא רַבְּתָא :

עין המסורה:
ובדעת - ה': שמ' לא , ג; לה , לא; מש' יא , ט; כד , ד; קה' ב , כא. ולְאדם - ג': בר' ב , כ; ג , יז; קה' ב , כא. ולְאדם - ב' רפין בסיפרא (בלישנא): *קה' ב , כא , כו. ושארא: לָאדם. שלא - ד': תה' קכד , ו; קכט , ז; קה' ב , כא; ז , יד. ושארא: 'אשר לא'. יתננו - ב': וי' ה , כד; קה' ב , כא. ורעה - ט': *דב' טו , ט; ש"א כה , כח; ש"ב יט , ח; יר' מד , יז; נ , יט; יח' לד , כג; מי' ה , ג; תה' כח , ג; קה' ב , כא.

מסורה גדולה:
לאדם כל סיפרא קמצ' ב' מ' ב' כי לאדם שטוב ולאדם שלא עמל בו.

מסורה קטנה:
בחכמה - ל' בסיפ'; ולאדם - ג'; יתננו - ב' ביום אשמתו; ורעה - ט'.

רש"י:
כי יש אדם - כמשמעו , כפשוטו. ומדרש אגדה בתנחומא (ראה תנ"ב בראשית לד) מכנהו כלפי הקדוש ברוך הוא , שנאמר בו "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם" (יח' א , כו); שעמלו בחכמה - "בחכמה יסד ארץ"; "בדעתו תהומות נבקעו" (מש' ג , יט - כ). ולבריות שלא עמלו בו נתן בו חלק; וגם זה הבל ורעה רבה - והם נעשו דור של הבל , ו"רבה רעת האדם בארץ" (בר' ו , ה) - בדור המבול.

רשב"ם:
וסבותי אני - ועל כן סבותי ונתייאשתי בלבי על כל עמלי; שהרי יש לך אדם בעולם כמותי , שטרח בחכמה ובדעת ובכשרון לקנות ממון , ולאדם שלא טרח בו , הקדוש ברוך הוא יתננו. גם זה הבל - ועל הבל טרח בו הראשון.

ר' יוסף קרא:
סבותי אני לייאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש - שלא לשמוח בו , לפי שסוף אניחנו לאחרים (ראה לעיל , יח) , כמו שמפרש: כי יש אדם שעמלו בחכמה וגו'.

ראב"ע:
כי יש שעמל בדברי העולם ברוב חכמתו , והשיג אל תאות לבו שרדף אחריה , ויש אחר שלא עמל בו , יתננו לו חלקו. וזה העניין הוא שלמעלה , שאמר: "שאני עמלתי ושחכמתי תחת השמש" (צירוף של פס' יח - יט) ― ודע שמלת 'חכמתי' - מהפעלים העומדים , ופירושו: שעמלתי בחכמה ― והיורש אותי יקח הכל בלא עמל. ויתכן היות מלת יתננו כמו 'יתן לו' , כי הוא פועל יוצא לשני פעולים; וכמוהו "כי ארץ הנגב נתתני" (יהו' טו , יט). ועניין חלקו - החלק שיצא בגורלו מן השמים; כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראה מו"ק כח , א): בני חיי ומזוני וגו'.

רלב"ג:
ואפילו בעניני החכמה; כי כבר ימצא אדם שעמלו בקנין החכמה והדעת וכשרון המעשים , רוצה לומר , שהוא יחקור איך ראוי שיתנהג האדם במדותיו כדי שיִשלם בזה תקון הקבוץ המדיני ושלמות הנפש , והספרים שיחבר בזה בעמל רב - יתנם לאדם שלא עמל בהם , ויבא לו בלא עמל ויגיעה מה שבא לממציא אלו הספרים בעמל רב ויגיעה רבה. והנה אם הראשון לא השלים החקירה באופן שלם , יעזר האחרון המצאת החכמה ההיא או הנימוס המדיני. וזה גם כן ממה שיביא לחשֹב שראוי לאדם להרחיק היגיעה בקנין החכמה , לפי שהוא אפשר שלא תִשלַם לו המצאתה , ולא תִשלַם בזה נפשו; גם לא ייוחס המצאת החכמה ההיא אליו , אבל ייוחס אל מי שישלימה. ובכלל , זה הענין הוא הבל ורעה רבה , תקרה בענין החכמה ושלמות המדות.

ר' יוסף כספי:
ועוד טענה אחרת: ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי. ומי יודע החכם יהיה או סכל וכו' - והנה טבע כל אדם שיעמול לבניו. ועוד טענה אחרת: וסבותי אני ליאש את לבי וכו' , ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו וגו' - וזה האדם לא יהיה הבן , לא חכם ולא כסיל , אבל יהיה איש זר , ואולי אחד מן השונאים הגמורים. ובכלל , מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש , אשר בזה כל ימיו מכאובים וכעס עניינו גם בלילה לא שכב לבו. אם כן מבואר , כי זה הענין שהוא הקצה הראשון , רצוני: המפליג בהתחכמות ובהתחשבות בהגדלת המעשים ובעסקי העולם הזה , הנה הבל הוא; וזה הדרוש אשר כוונו ביאורו. והיתה התולדה שזאת החכמה היא הבל , רצוני: זה המין היָתר מסוגה. ונשאר לנו מין השוה , האמצעי , המזוג משני הקצוות , רצוני: האוחז מהמעשים מיעוטם וההכרחי , אשר עקר ההכרחי הוא הזנת הגוף באכילה ושתיה ההכרחית , ויחובר אל זה שמחה וסבר פנים יפות , וזהו אמרו: אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו - כלומר: משיאכל ושתה; כמו שיאמר עוד: "כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו" (קה' ג , כב). [ואף בלי המ"ם מובן זה , כשלעז טוב: 'מליור' , כאילו כתוב 'יותר טוב' , ] כי אותיות השמוש נכון לחסרם , לא כמו שיאמרו המפרשים (ראה ראב"ע) שחסר 'רק' , וחלילה. וטעם אמרו: כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני - כמו שהודעתיך , כי שלמה דרך מליצה שירית מיחס הדברים לעצמו. והעולה מזה , להודיענו כי המנהג הראוי לַשָּׁלֵם , אף בהכרחי בצרכי הגוף , שלא ישב בם בישוב ושקידה דרך הנאתן , כמנהג הגבורים לשתות יין מאחרי בנשף (ע"פ יש' ה , יא) , מאריכין על שלחנם , רק ואכלתם בחפזון (ע"פ שמ' יב , יא) , כמו שיסרונו רבותינו ז"ל (עירובין נד , א): חטוף אכול , חטוף שתי. וכן אמר הפילוסוף: העולם הזה כגשר - עברו עליו ואל תשבו בו. לכן שבח שלמה עצמו , כי הוא מעביר דרך העברה בכל ענייניו ושמושיו בעולם הזה , ואף בהשתמשו בהכרחי , ואם בביתו לפניו נמצאים כל הענינים , והוא מלך שלם , שלום ושקט היה בימיו (ראה דה"א כב , ט).

ר' ישעיה מטראני:
ובכשרון - בכשרות ובאמונה.
ריכוז קישורים