תנ"ך - אין־טוב באדם שיאכל ושתה והראה את־נפשו טוב בעמלו גם־זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֵֽין־ט֤וֹב בָּאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְהֶרְאָ֧ה אֶת־נַפְשׁ֛וֹ ט֖וֹב בַּעֲמָל֑וֹ גַּם־זֹה֙ רָאִ֣יתִי אָ֔נִי כִּ֛י מִיַּ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים הִֽיא: (קהלת פרק ב פסוק כד)

טקסט וניקוד:

אֵין־טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת־נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ גַּם־זֹה רָאִיתִי אָנִי כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא: (קהלת פרק ב פסוק כד)

טקסט בלבד:

אין־טוב באדם שיאכל ושתה והראה את־נפשו טוב בעמלו גם־זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא: (קהלת פרק ב פסוק כד)

תיקון קוראים:

אין־טוב באדם שיאכל ושתה והראה את־נפשו טוב בעמלו גם־זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא: (קהלת פרק ב פסוק כד)

תרגום מגילות:
לֵית דְּשַׁפִּיר בִּבנֵי אֱנָשָׁא אֱלָהֵין דְּיֵיכוֹל וְיִשׁתֵּי וְיִחזֵי יָת נַפשֵׁיהּ טָב קֳדָם בְּנֵי אֱנָשָׁא לְמֶעֱבַד יָת פִּקוֹדַיָא דַייָ לִמהָך בְּאוֹרחָן דְּתָקְנָן קֳדָמוֹהִי בְּגֵין דְּיוֹטֵיב לֵיהּ מִן טוּרחֵיהּ אַף דֵּין חֲזֵית אֲנָא דִּגבַר דְּמַצלַח בְּעָלְמָא הָדֵין מִן יְדָא דַייָ הוּא דְּאִתגְּזַר לְמִהוֵי עֲלוֹהִי :

עין המסורה:
שיאכל - ב': קה' ב , כד; ג , יג. זה - י' (שניים בו"ו ושמונה בה"א): ראה לעיל , ב. אני - ו' בקמץ (בסיפרא): ראה לעיל , יג. מיד האלהים - ד' בלישנא: ש"א ד , ח; ה , יא; כל קהלת (קה' ב , כד; ט , א - נמנים כאחד); דה"ב ל , יב. (ניסוח אחר של ההערה ראה ש"א ד , ח).

מסורה גדולה:
אני ו' בסיפ' וסימנהון וראיתי אני וידעתי גם אני גם זה ראיתי הנה אשר ראיתי אשר חטא ואמרתי אני.

מסורה קטנה:
שיאכל - ב'; זה - י'; אני - ו'; מיד האלהים - ד' בלשנ'.

רש"י:
אין טוב באדם - בתמיה. שיאכל ושתה והראה [את] נפשו טוב - כלומר: יתן לבו לעשות משפט וצדקה עם המאכל והמשתה. וכן נאמר ליהויקים: "אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו" (יר' כב , טו).

רשב"ם:
אין טוב... שיאכל - אין דבר טוב בעיסקי האדם אלא שיאכל ושתה , להראות לעצמו טובה בעמל ממונו אשר טרח בו. כי מן השמים הוא דבר זה שאין בו הבל. אבל כל הדברים הללו אשר סיפרתי למעלה , כולן דברי הבל הם.

ר' יוסף קרא:
אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זו (בנוסחנו: זֹה) ראיתי אני כי מיד האלהים היא - אדם שהראה את נפשו טוב בעמלו , אומר אני שמיד האלהים בא לו ממון זה ליהנות ממנו , ורוח המקום נוחה הימנו (ראה משנה אבות ג , י) , והביא לידו עושר ונכסים (ע"פ קה' ה , יח) ליהנות מהם.

ראב"ע:
אין - לא מצא זה העמל בכל יגיעתו חוץ מהמאכל והמשתה; ויחסר מקום 'רק' או הדומה לו , וכן הוא: אין טוב באדם , רק שיאכל ושתה; וכמוהו "כי אינם יודעים לעשות רע" (קה' ד , יז). ועניין כי מיד האלהים הוא (בנוסחנו: היא) - שהמקבץ ממון הוא כמו שומר , ואין לו רשות לגעת בו עד שיתן לו האלהים רשות.

רלב"ג:
והנה זאת המחשבה תביא לחשוב , שאין ראוי שימנע האדם משמוח בעניני העולם. והנה תמצא גם כן בכאן מחשבה מקבלת לזאת המחשבה , והיא , שאין טוב באדם שירבה להתענג במאכל ובמשתה ובשאר ההנאות , כי זה ממה שיפסידהו ויפסיד קניניו. ועוד , שהאדם לא ימָצא שליט בזה , ואעפ"י שיש לו קנינים רבים , אבל ימָצא הרבה שיֵעָשר האדם ולא תשליטנו נפשו להתענג בקניניו. ולזה , מי שיעשר וישלוט בקניניו להתענג בהם , הנה השלטנות הזה הוא לו מיד האלהים , לא מבחירתו לבדה; שאם היה נשלם זה מצד הבחירה , היה כל אדם שליט בעמלו להתענג בו כאשר ירצה. ואם היה כל אדם שליט בזה , היה מתענג בקניניו ולא ימנע נפשו טוב מהם , כי מי יאכל ומי ירגיש בתענוג ההוא חוץ ממני , עד שאמָנע מהתענוג ההוא בעבור שיתענג בו האחר? האם אאהב האחר יותר ממני?! זה בתכלית הבטול! ולזה הוא מבואר , שהתענג האדם בקניניו הוא מיד האלהים , והוא ימנע הרבה מבעלי הקנינים מהתענג בקניניהם.

ר' יוסף כספי:
ועוד טענה אחרת: ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי. ומי יודע החכם יהיה או סכל וכו' - והנה טבע כל אדם שיעמול לבניו. ועוד טענה אחרת: וסבותי אני ליאש את לבי וכו' , ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו וגו' - וזה האדם לא יהיה הבן , לא חכם ולא כסיל , אבל יהיה איש זר , ואולי אחד מן השונאים הגמורים. ובכלל , מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש , אשר בזה כל ימיו מכאובים וכעס עניינו גם בלילה לא שכב לבו. אם כן מבואר , כי זה הענין שהוא הקצה הראשון , רצוני: המפליג בהתחכמות ובהתחשבות בהגדלת המעשים ובעסקי העולם הזה , הנה הבל הוא; וזה הדרוש אשר כוונו ביאורו. והיתה התולדה שזאת החכמה היא הבל , רצוני: זה המין היָתר מסוגה. ונשאר לנו מין השוה , האמצעי , המזוג משני הקצוות , רצוני: האוחז מהמעשים מיעוטם וההכרחי , אשר עקר ההכרחי הוא הזנת הגוף באכילה ושתיה ההכרחית , ויחובר אל זה שמחה וסבר פנים יפות , וזהו אמרו: אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו - כלומר: משיאכל ושתה; כמו שיאמר עוד: "כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו" (קה' ג , כב). [ואף בלי המ"ם מובן זה , כשלעז טוב: 'מליור' , כאילו כתוב 'יותר טוב' , ] כי אותיות השמוש נכון לחסרם , לא כמו שיאמרו המפרשים (ראה ראב"ע) שחסר 'רק' , וחלילה. וטעם אמרו: כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני - כמו שהודעתיך , כי שלמה דרך מליצה שירית מיחס הדברים לעצמו. והעולה מזה , להודיענו כי המנהג הראוי לַשָּׁלֵם , אף בהכרחי בצרכי הגוף , שלא ישב בם בישוב ושקידה דרך הנאתן , כמנהג הגבורים לשתות יין מאחרי בנשף (ע"פ יש' ה , יא) , מאריכין על שלחנם , רק ואכלתם בחפזון (ע"פ שמ' יב , יא) , כמו שיסרונו רבותינו ז"ל (עירובין נד , א): חטוף אכול , חטוף שתי. וכן אמר הפילוסוף: העולם הזה כגשר - עברו עליו ואל תשבו בו. לכן שבח שלמה עצמו , כי הוא מעביר דרך העברה בכל ענייניו ושמושיו בעולם הזה , ואף בהשתמשו בהכרחי , ואם בביתו לפניו נמצאים כל הענינים , והוא מלך שלם , שלום ושקט היה בימיו (ראה דה"א כב , ט).

ר' ישעיה מטראני:
אין טוב באדם בעולם הזה כי אם שיאכל ושתה. מיד האלהים הוא (בנוסחנו: היא) - שתמצא בני אדם שהם צרי עין אפילו על עצמם , ואין מספיקין בידן מן השמים לשמוח בעמלם.
ריכוז קישורים