תנ"ך - כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י מִ֥י יֹאכַ֛ל וּמִ֥י יָח֖וּשׁ ח֥וּץ מִמֶּֽנִּי: (קהלת פרק ב פסוק כה)

טקסט וניקוד:

כִּי מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמֶּנִּי: (קהלת פרק ב פסוק כה)

טקסט בלבד:

כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני: (קהלת פרק ב פסוק כה)

תיקון קוראים:

כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני: (קהלת פרק ב פסוק כה)

תרגום מגילות:
אֲרוּם מַן הוּא דְיִעסוֹק בְּפִתגָמֵי אוֹרָיתָא וּמַן הוּא גְבַר דְּלֵית לֵיהּ חֲשָׁשָׁא מִן יוֹמָא דִינָא רַבָּא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי בָּר מִנִי :

רש"י:
כי מי יאכל וגו' - למה לא אשמח בחלקי במאכל ובמשתה? מי ראוי לאכול את יגיעי , ומי ימהר לבולעה מבלעדי? חוץ ממני - מבלעדי; זו מדת הרשעים היא , שאוספים לצורך אחרים.

רשב"ם:
כי מי יאכל - שהרי מי הוא שראוי לאכול ולמהר לשמוח בעמלי מבלעדי? ועל כן יש לי לאכול ולשתות ולשמוח בטוב בעמלי. כי לאדם שטוב לפניו - שהרי לאדם שהוא טוב לפני הקדוש ברוך הוא כמני , נתן הקדוש ברוך הוא מזל לאסוף ממון לצורכו ולהנאתו. ולאדם חוטא נתן הקדוש ברוך הוא עיניין לאסוף ממון לצורך אחר שהוא טוב בעיניו; דוגמת "יכין רשע (לפנינו ללא 'רשע') וצדיק ילבש" (איוב כז , יז). גם זה הבל - ונמצא שעל חנם טרח בו החוטא. ועל כן יש לי לאכול ולשתות ולשמוח בעמלי.

ר' יוסף קרא:
כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני - פתרונו: מי ראוי ליהנות מנכסיי לבד ממני? אני , שעמלתי בהם , לי ראוי לאוכלם! ומי יחוש - מי ראוי למהר לאוכלם קודם שיפלו נכסיי ביד אחרים? חוץ ממני - פתרונו: לבד ממני , שעמלתי בהם.

ראב"ע:
כי. זה תמה: למה לא יחשוב העמל לקבץ ממון , ולא יאכל כל מה שיתאוה? כי מי יאכל ממוני לבד ממני? והעניין: היש מי שהוא ראוי לאכול אותו כמוני? וידוע כי האומר לבד מזה עניינו הבל , ודבר זה לבדו יצא מזה הכלל. וכן עניין חוץ; ואין כלשון הזה במקרא כי אם בדברי הקדמונים מעתיקי המצות , זכרם לחיי הבא (ראה ברכות ז , א). ויחוש - כמו למהר לכל תאותו; כמו "מהרה חושה" (ש"א כ , לח).

רלב"ג:
והנה זאת המחשבה תביא לחשוב , שאין ראוי שימנע האדם משמוח בעניני העולם. והנה תמצא גם כן בכאן מחשבה מקבלת לזאת המחשבה , והיא , שאין טוב באדם שירבה להתענג במאכל ובמשתה ובשאר ההנאות , כי זה ממה שיפסידהו ויפסיד קניניו. ועוד , שהאדם לא ימָצא שליט בזה , ואעפ"י שיש לו קנינים רבים , אבל ימָצא הרבה שיֵעָשר האדם ולא תשליטנו נפשו להתענג בקניניו. ולזה , מי שיעשר וישלוט בקניניו להתענג בהם , הנה השלטנות הזה הוא לו מיד האלהים , לא מבחירתו לבדה; שאם היה נשלם זה מצד הבחירה , היה כל אדם שליט בעמלו להתענג בו כאשר ירצה. ואם היה כל אדם שליט בזה , היה מתענג בקניניו ולא ימנע נפשו טוב מהם , כי מי יאכל ומי ירגיש בתענוג ההוא חוץ ממני , עד שאמָנע מהתענוג ההוא בעבור שיתענג בו האחר? האם אאהב האחר יותר ממני?! זה בתכלית הבטול! ולזה הוא מבואר , שהתענג האדם בקניניו הוא מיד האלהים , והוא ימנע הרבה מבעלי הקנינים מהתענג בקניניהם.

רלב"ג - ביאור המילות:
ומי יחוש - רוצה לומר: ומי ירגיש.

ר' יוסף כספי:
ועוד טענה אחרת: ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי. ומי יודע החכם יהיה או סכל וכו' - והנה טבע כל אדם שיעמול לבניו. ועוד טענה אחרת: וסבותי אני ליאש את לבי וכו' , ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו וגו' - וזה האדם לא יהיה הבן , לא חכם ולא כסיל , אבל יהיה איש זר , ואולי אחד מן השונאים הגמורים. ובכלל , מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש , אשר בזה כל ימיו מכאובים וכעס עניינו גם בלילה לא שכב לבו. אם כן מבואר , כי זה הענין שהוא הקצה הראשון , רצוני: המפליג בהתחכמות ובהתחשבות בהגדלת המעשים ובעסקי העולם הזה , הנה הבל הוא; וזה הדרוש אשר כוונו ביאורו. והיתה התולדה שזאת החכמה היא הבל , רצוני: זה המין היָתר מסוגה. ונשאר לנו מין השוה , האמצעי , המזוג משני הקצוות , רצוני: האוחז מהמעשים מיעוטם וההכרחי , אשר עקר ההכרחי הוא הזנת הגוף באכילה ושתיה ההכרחית , ויחובר אל זה שמחה וסבר פנים יפות , וזהו אמרו: אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו - כלומר: משיאכל ושתה; כמו שיאמר עוד: "כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו" (קה' ג , כב). [ואף בלי המ"ם מובן זה , כשלעז טוב: 'מליור' , כאילו כתוב 'יותר טוב' , ] כי אותיות השמוש נכון לחסרם , לא כמו שיאמרו המפרשים (ראה ראב"ע) שחסר 'רק' , וחלילה. וטעם אמרו: כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני - כמו שהודעתיך , כי שלמה דרך מליצה שירית מיחס הדברים לעצמו. והעולה מזה , להודיענו כי המנהג הראוי לַשָּׁלֵם , אף בהכרחי בצרכי הגוף , שלא ישב בם בישוב ושקידה דרך הנאתן , כמנהג הגבורים לשתות יין מאחרי בנשף (ע"פ יש' ה , יא) , מאריכין על שלחנם , רק ואכלתם בחפזון (ע"פ שמ' יב , יא) , כמו שיסרונו רבותינו ז"ל (עירובין נד , א): חטוף אכול , חטוף שתי. וכן אמר הפילוסוף: העולם הזה כגשר - עברו עליו ואל תשבו בו. לכן שבח שלמה עצמו , כי הוא מעביר דרך העברה בכל ענייניו ושמושיו בעולם הזה , ואף בהשתמשו בהכרחי , ואם בביתו לפניו נמצאים כל הענינים , והוא מלך שלם , שלום ושקט היה בימיו (ראה דה"א כב , ט).

ר' ישעיה מטראני:
כי מי יאכל ומי יחוש לשמוח בעמלו חוץ ממני? - אין אדם בעולם שישמח בעמלו כי אם אני!
ריכוז קישורים