תנ"ך - כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם־זה הבל ורעות רוח:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֤י לְאָדָם֙ שֶׁטּ֣וֹב לְפָנָ֔יו נָתַ֛ן חָכְמָ֥ה וְדַ֖עַת וְשִׂמְחָ֑ה וְלַחוֹטֶא֩ נָתַ֨ן עִנְיָ֜ן לֶאֱסֹ֣ף וְלִכְנ֗וֹס לָתֵת֙ לְטוֹב֙ לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ: (קהלת פרק ב פסוק כו)

טקסט וניקוד:

כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ: (קהלת פרק ב פסוק כו)

טקסט בלבד:

כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם־זה הבל ורעות רוח: (קהלת פרק ב פסוק כו)

תיקון קוראים:

כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם־זה הבל ורעות רוח: (קהלת פרק ב פסוק כו)

תרגום מגילות:
אֲרוּם לֶאֱנָשׁ דְּתָקְנָן עוּבָדוֹהִי קֳדָם יְיָ יְהַב חָכמְתָא וּמַנדְּעָא בְעָלְמָא הָדֵין וְחֶדוָה לְצַדִּיקַיָא לְעָלְמָא דְאָתֵי וּלגֻברָא חַיָיבָא יְהַב גְּוָון בִּישׁ לְמִכנַשׁ מָמוֹן וּלמִצבַּר קִניָן סַגִּי לְמִהוֵי מִתנְסֵיב מִנֵיהּ וּלמִהוֵי מִתיְהֵיב לִגבַר דְּשַׁפִּיר קֳדָם יְיָ אַף דֵּין הַבלוּ הוּא לְחַיָיבָא וּתבִירוּת רוּחָא :

עין המסורה:
לְאדם - ב' רפין בסיפרא (בלישנא): *קה' ב , כא , כו. ושארא: לָאדם. לפני האלהים - ו': בר' ו , יא; שמ' יח , יב; יהו' כד , א; שו' כא , ב; דה"א יג , ח; טז , א. וכל קהלת דכותיה. לפני האלהים - ז': בר' ו , יא; שמ' יח , יב; יהו' כד , א; שו' כא , ב; כל קהלת (קה' ב , כו; ה , א; ז , כו - נמנים כאחד בניסוח זה); דה"א יג , ח; טז , א. זה הבל ורעות רוח - ג' בסופי פסוקים: *קה' ב , כו; ד , ד; ו , ט.

מסורה גדולה:
זה הבל ורעות רוח ג' בסופ' פס' כי לאדם שטוב לפניו כי היא קנאת טוב מראה עינים מהלך נפש.

מסורה קטנה:
לְאדם - ל' בסיפ'; זה הבל (ורעות רוח) - ג' בסופ' פסוק'.

רש"י:
כי לאדם שטוב - לפני האלהים הנזכר למעלה , "כי מיד האלהים הוא" (פס' כד). נתן חכמה ודעת ושמחה - לב לעסוק בתורה ובמצות , ולשמוח בחלקו במאכל ומשתה וכסות נקייה. ולחוטא נתן עניין - מנהג ודאגה לאסוף ולכנוס ולתת לטוב לפני האלהים - כעיניין שנאמר "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן" (אס' ח , ב). גם זה אחד מן ההבלים שנתנו לבריות , שהם עמלים ואחר נוטל.

רשב"ם:
כי מי יאכל - שהרי מי הוא שראוי לאכול ולמהר לשמוח בעמלי מבלעדי? ועל כן יש לי לאכול ולשתות ולשמוח בטוב בעמלי. כי לאדם שטוב לפניו - שהרי לאדם שהוא טוב לפני הקדוש ברוך הוא כמני , נתן הקדוש ברוך הוא מזל לאסוף ממון לצורכו ולהנאתו. ולאדם חוטא נתן הקדוש ברוך הוא עיניין לאסוף ממון לצורך אחר שהוא טוב בעיניו; דוגמת "יכין רשע (לפנינו ללא 'רשע') וצדיק ילבש" (איוב כז , יז). גם זה הבל - ונמצא שעל חנם טרח בו החוטא. ועל כן יש לי לאכול ולשתות ולשמוח בעמלי.

ר' יוסף קרא:
כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת - לאסוף ממון , ושמחה - ליהנות ממנו ולשמוח בחלקו. ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס - ולא ליהנות מהם; אלא לפיכך הביאו הקדוש ברוך הוא לידו , שעתיד הקדוש ברוך הוא לתת אותו לטוב לפני האלהים.

ראב"ע:
כי לאדם - יש אדם שהוא טוב לפני האלהים , ולא נתן לו עמל , רק נתן לו חכמה ודעת ושמחה בממון אחֵר שיָגע בו; כעניין "יכין וצדיק ילבש" (איוב כז , יז). או יהיה פירוש ושמחה - שמחתו בחלקו , אם רב אם מעט. ולחוטא נתן עסק להתעסק לאסוף ממון , ויתננו בסוף לאדם שהוא טוב לפני האלהים לתתו לו. והנה נמצא המתעסק בקיבוץ הממון התעסק בהבל ורעות רוח.

רלב"ג:
והנה לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה , רוצה לומר , שיֵעזֵר בחכמתו מקודמים עמלו בה , ותגיע לו בלא יגיעה; וכן הענין בקנינים. ולחוטא נתן ענין לעמֹל באסיפת הקנינים , לתת למי שייטב לפני האלהים. וגם זה הבל ומחשבה לבד ודבר שאין לו בעצמו מציאות , רוצה לומר: אסִיפת הקנינים מזולת שיאכל מהם. כי האדם יאסוף ויכנוס לתכלית שימָצאו לו צרכיו , במאכל ומשתה ולבוש ודירה ושאר מה שיצטרך לו.

ר' יוסף כספי:
ועוד הרחיב ביאור זה ואמר: כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם זה הבל ורעות רוח - כלומר , שידוע שהאל יתברך הוא הפועל הראשון לכל , לכן הוא יתברך הנה לאדם שטוב לפניו נתן לו זה האמצעי בתכונתו , רצוני: חכמה ודעת המעשים אשר בעולם הזה , על שמחת ההתחכמות וההתחשבות בהכרחי לו ולביתו , לא דרך אסיפה וכניסה לצבור כעפר כסף (ע"פ איוב כז , טז); אבל לחוטא נתן ענין שיפליג להתעמל יומם ולילה לאסוף אלף אלפין (ע"פ דנ' ז , י); ויכוין האל שיירשהו איש טוב לפניו יתברך , כטעם "וצפון לצדיק חיל חוטא" (מש' יג , כב) , וזה נראה פעמים רבות. ובזה נגמר הפְּסָק פעם ראשונה , רצוני: הַחְזקה באמצעי , והוא אמרו: "אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו" (לעיל , כד). וזה הלשון או הדומה לו בעניין נזכר עשרה פעמים בזה הספר , כמו שנבאר , ובזה היה הפּסק הפעם הראשונה.

ר' ישעיה מטראני:
שטוב לפניו - לפני הבורא. נתן חכמה - נתן לו דעת לשמוח בעמלו. לתת לטוב - כעיניין "יכין רשע (לפנינו ללא 'רשע') וצדיק ילבש" (איוב כז , יז). גם זה הבל - גם זה הוא אחד מהבלי העולם; שדין היה שמי שטורח בעמלו הוא ישמח בו , בין צדיק יהיה בין רשע יהיה.
ריכוז קישורים