תנ"ך - כי מי־יודע מה־טוב לאדם בחיים מספר ימי־חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי־יגיד לאדם מה־יהיה אחריו תחת השמש:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י מִֽי־יוֹדֵעַ֩ מַה־טּ֨וֹב לָאָדָ֜ם בַּחַיִּ֗ים מִסְפַּ֛ר יְמֵי־חַיֵּ֥י הֶבְל֖וֹ וְיַעֲשֵׂ֣ם כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁר֙ מִֽי־יַגִּ֣יד לָאָדָ֔ם מַה־יִּהְיֶ֥ה אַחֲרָ֖יו תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ: (קהלת פרק ו פסוק יב)

טקסט וניקוד:

כִּי מִי־יוֹדֵעַ מַה־טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי־חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי־יַגִּיד לָאָדָם מַה־יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת פרק ו פסוק יב)

טקסט בלבד:

כי מי־יודע מה־טוב לאדם בחיים מספר ימי־חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי־יגיד לאדם מה־יהיה אחריו תחת השמש: (קהלת פרק ו פסוק יב)

תיקון קוראים:

כי מי־יודע מה־טוב לאדם בחיים מספר ימי־חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי־יגיד לאדם מה־יהיה אחריו תחת השמש: (קהלת פרק ו פסוק יב)

תרגום מגילות:
אֲרוּם מַן הוּא דְיִנדַּע מָא יוֹטֵיב לֶאֱנָשׁ בְּעָלְמָא הָדֵין אֱלָהֵין לְמִעסַק בְּאוֹרָיתָא דְאִינוּן חַיֵי עָלְמָא וְכָל מִניַן יוֹמֵי חַיֵי הַבלֵיהּ דִּי יְהֵי בְעִידָּן מוֹתֵיהּ אִינוּן חֲשִׁיבִין בְּעֵינוֹי כְּטוּלָא דְּמַן הוּא דִי יְחַוֵי לֶאֱנָשׁ מָא דַעֲתִיד לְמִהוֵי בְסוֹפוֹהִי בְעָלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמשָׁא :

עין המסורה:
כצל - ה' דגשין: איוב יד , ב; יז , ז; *קה' ו , יב; ח , יג; דה"א כט , טו.

מסורה גדולה:
כצל ה' דגשין וסימנהון כצל ימינו ויברח כצל ולא יעמוד ויצרי כצל כלם ולא יאריך ימים כצל ויעשם כצל.

מסורה קטנה:
כצל - ה'.

רש"י:
כי מי אשר יודע מעשים טובים , מה טוב לאדם לעשות בחייו , שיהו טובים לו לעולם הארוך. מספר ימי חיי הבלו - שהם מעט מספר. ויעשם - לאותם מעשים בשעה מועטת שהוא חי , שהוא זמן קצר כצל עוף העובר. שאעפ"י שאמר שלמה כצל סתם , ולא פירש אם צל דקל או כותל שהם קבועים , כבר פירשו דוד אביו: "ימיו כצל עובר" (תה' קמד , ד) - זהו צלו של עוף הפורח; כך נדרש במדרש (קה"ר ו , יג). כי מי יגיד לאדם - כמה יתקיים הון , שקיבץ מעושק , לבניו אחריו תחת השמש.

רשב"ם:
כי מי יודע - שהרי מי הוא אשר יודע איזה דבר טוב לו לאדם לעשות בעולם הזה? שאילו היה יודע לבחור מעשה הטוב , היה לו לעשות. והם אינם עושים כך , שהם עושים ימי חיי הבלם כצל עובר (ע"פ תה' קמד , ד) , שאינם רוצים לילך בדרך הטוב , ועל כן הם מתים קודם זמנם. ומעשים טובים יש לו לעשות. אשר מי הוא שיגיד מה שיהיה אחרי מותו בעולם ולבניו אשר יהיו אחריו. ועל כן יש לו לעשות מעשים טובים , למען אשר ימצאו בניו אחריו ברכה.

ר' יוסף קרא:
כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים [ - מקרא זה מוסב למעלה , ופתרונו: מה יתרון לאדם להרבות נכסים ואינו נהנה מהם? אלא מי שרוצה לידע מה טוב לאדם בחיים] מספר ימי חיי הבלו - זהו מעשה הטוב שבכולם: יעשם כצל - יחשב ימיו ושנותיו כאילו הם כצל עובר (ע"פ תה' קמד , ד) , שיחשב בעצמו ויאמר: הואיל וימי ושנותי בורחים כצל עובר , אם לא עכשיו אהנה מנכסיי - מחר אותו האיש מת , ואחרים אוכלים את נכסיו; כי מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש - כי מי יגיד לאדם מה יהיה סופו שלאותו ממון אחרי מותו?

ראב"ע:
כי מי - גם זה ישוב לעניין העני היודע; כי לא ידע האדם מה טוב לו בחיים , אם העושר ואם העוני. וימי חיי הבלו הם במספר , ראוי שיעשה אותם כצל עובר (ע"פ תה' קמד , ד) , ולא יבקש הליכת הנפש (ראה לעיל , ט) עד שיעזוב ממון , כי לא יועיל כל מה שיעזוב; אפילו לא ידע מה יֵעשה אחריו בממונו. ועניין יעשם כצל - שיחשוב במחשבתו: כמו שהצל איננו עומד רגע אחד , כן ימיו ילכו ויעברו , שהם העיקר; אף כי כל מה שיקרה בהם מטוב ורע ועושר ועוני. ופירוש אחר בפסוק , והסכל ירבה דברים (ע"פ קה' י , יד).

רלב"ג:
ואולם בענין שלמות הקנין אין השארות לאדם , כי אעפ"י שיהיה לאדם דברים הרבה מאלו הקנינים מרבים הבל , מה ישאר לאדם מזה? כי מי יודע מה טוב ימָצא לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו , והנה הוא יעשה ימיו כצל אשר אין לו מציאות. ולזה אין טוב לו בשמחת קניניו , כי הוא אינו יודע מה יאכל מהם , כי אולי המות יפריד , וגם אחריו לא ידע מה יהיה , עד שיתכן שתשיגהו שמחה במה שיוריש מזה ליורשיו. והכלל העולה מהדברים הוא , כי השגת החכמה , ואם היא טובה , יצטרכו לה תנאים. האחד , שיבאו בה בהדרגה ובסדר ראוי בזולת הריסה , כי המהירות והבהלה בה ירחיק האדם מהשלמות. והשנית , שלא יהיה המתעסק בה רֵק מהשגת ההכרחי לו בשלמות הקנין , כי מה שיחשב בעבורו היות ההתעסקות בחכמה - בלתי מועיל הוא , כשהיה חסר לחם לאכול ובגד ללבוש; וזהו מצד שלא חובר אליו משלמות הקנין ההכרחי לו. ולזה הוא מבואר , שקנין החכמה יעזור בשלמות הקנין , והוא המכוון ביאורו בזה המקום. והנה התיר עם זה ספק חזק יִקרֶה בענין החכמה , והוא , שכבר יחשב שיהיה רדיפת החכמה דבר בלתי מושג; כי כל מה שהשיג האדם ממנה ימָצא נכסף ללמֹד יותר , ולזה יהיה האדם תמיד חסר השלמות. ויחשב מפני זה שיהיה האדם שהוא דורש החכמה בלתי משיג תכליתה , ותהיה אם כן יגיעתו לריק ולבטלה כמו שאנחנו רואים בכל הענינים שהם לפני התכלית , שאם לא הגיע התכלית היו כלם לריק ולבטלה. ויאמר שלמה בהתר זה הספק , שאין הענין בזה כמו הענין בשאר הדברים , אשר הם כלם בעבור תכלית אחד; וזה , כי בזאת ההשגה ימָצא תכלית מיוחד בכל חלק מחלקיה , והוא 'שֵׂכל נקנה' נצחי. ואם יהיה שימנע השגת התכלית שיגיע בידיעת כל המושכלות , אשר הוא ממה שלא יושג כי אם לשם יתעלה לבדו , כמו שביארנו ב'ספר מלחמות יי'' , אין ראוי שיְקצֵר האדם מפני זה מהגעת השלמות האפשרי לו. והנה התבאר עם זה בזאת הפרשה , שאין בשלמות הקנין לבדו שום תועלת והשארות , אבל אולי הוא לרע לקונה אותו , כמו שזכר בארוכה , עם מה שבארנו אנחנו בו.

ר' ישעיה מטראני:
כי מי יודע מה טוב יהיה לו לאדם בחייו במספר ימי חיי הבלו מאותו עמל שעמל בו? ויעשם כצל - כלומר: יעביר ימי חיי הבלו באותו הטוב שיהיה לו מעמלו. אשר מי יגיד - כלומר: ומי יגיד לאדם מה יהיה אחרי מותו? שמא גם בנו לא יראה טובה ממנו.
ריכוז קישורים