ראב"ע דניאל פירוש א:
בשנת.
מצאנו
כתוב
,
כי
עשתי
עשרה
שנה
מלך
יהויקים
(ראה
מ"ב
כג
,
לו)
,
אם
כן
מה
טעם
בשנת
שלש
(בנוסחנו:
שלוש)
למלכותו?
ועתה
דברי
אלה
בני
יאשיהו:
כתוב
כי
ארבעה
בנים
הניח:
"הבכור
יוחנן
השני
יהויקים
השלישי
צדקיהו
הרביעי
שלוּם"
(דה"א
ג
,
טו).
ומצאנו
,
כי
במות
יאשיהו
מלך
בנו
(ראה
מ"ב
כג
,
ל)
,
ומקצת
חכמינו
ז"ל
אמרו
(ראה
הוריות
יא
,
ב)
,
כי
זה
יהואחז
הוא
יוחנן;
והנה
לא
מלך
,
רק
שלשה
חדשים
,
וימלוך
תחתיו
יהויקים
אחיו
(ראה
מ"ב
כג
,
לג)
,
והוא
"בן
עשרים
ושלש"
(ראה
שם
,
לא).
והנה
הוא
קטן
מיהויקים
(ראה
שם
,
לו)
,
ואיך
קראוֹ
הכתוב
"בכור"?!
על
כן
אמרו
(ראה
הוריות
יא
,
ב):
שבִּכֵר
במלכות.
והוצרכו
לומר
(ראה
שם)
כי
שלוּם
הוא
צדקיהו
,
בעבור
שמצאו
נבואת
ירמיהו
על
שלוּם
דבקה
עם
נבואתו
על
צדקיהו
(ראה
יר'
כא
-
כב);
ועוד:
כי
לא
מלך
על
ישראל
אחר
צדקיהו!
ולספור
הכתוב
"רביעי"
(דה"א
ג
,
טו)
בעבור
שֵם
בלא
גוף
-
דרך
זרה.
ועתה
התבונן
,
כי
יהואחז
הוא
שלוּם
,
ויהוחנן
לא
מָלך.
ואל
תִשוֹם
בעבור
שנקרא
שלום
בשני
שמות
,
כי
הנה
שלמה
הוא
"קהלת"
(קה'
א
,
א);
ובני
שמואל
ושני
ואביה"
(דה"א
ו
,
יג)
,
ושם
כתוב
כי
הוא
"יואל"
(ש"א
ח
,
ב);
ו"עמינדב"
(דה"א
ו
,
ז);
הוא
"יצהר"
(במ'
טז
,
א);
ו"אוריאל"
(דה"א
ו
,
ט)
הוא
"צפניה"
(שם
,
כא
-
כב);
ורבים
ככה.
ובתורה
"זרח"
(דה"א
ד
,
כד)
הוא
"צחר"
(בר'
מו
,
י).
והעד
ששלוּם
הוא
יהואחז:
כאשר
מת
האב
היה
יהויקים
בן
עשרים
וחמש
שנה
,
וצדקיהו
,
שהוא
השלישי
-
בן
עשרים
וארבע
(ראה
להלן)
,
ושלום
-
בן
עשרים
ושלש
,
וככה
כתוב
שיהואחז
הוא
שלום:
"ויקחו
עם
הארץ
את
יהואחז
בן
יאשיהו
וימשחוהו
וימליכו
אותו
תחת
יאשיהו
אביו"
(ראה
מ"ב
כג
,
ל).
ועֵד
שני
כי
שלום
-
יהואחז:
כי
כתוב
,
כי
פרעה
נכה
לקחוֹ
אחר
שלשה
חדשים
שמלך
ויביאהו
"מצרים
וימת
שם"
(מ"ב
כג
,
לד)
,
וכתוב
בירמיהו
על
שלום
"אשר
יצא
מן
המקום
הזה
לא
ישוב
שם
עוד.
כי
במקום
אשר
הגלו
אותו
שם
ימות"
(כב
,
יא
-
יב).
ואל
תתמה
בעבור
הכתוב
למעלה
"הדבר
אשר
היה
אל
ירמיהו
מאת
יי'
בשלוח
אליו
המלך
צדקיהו"
(יר'
כא
,
א).
כי
תחילת
הפרשה
הוא
"כי
כה
אמר
יי'
על
בית
מלך
יהודה"
(יר'
כב
,
ו)
-
יספר
על
מה
שאמר
לו
השם
לפני
מלוך
צדקיהו;
והנה
יספר
מה
התנבא
אל
יהואחז
,
שהוא
שלוּם
,
אחר
שהוליכוהו
אל
מצרים
(שם
,
יא
-
יב).
והָחל
מן
"הוי
בונה
ביתו
בלא
צדק"
(שם
,
יג)
-
על
יהויקים
,
ושם
כתוב
(שם
,
יח).
ואחרי
כן
התנבא
על
יהויכין
,
כי
כן
כתוב
שם
(שם
,
כד
-
ל).
וכל
אלה
שלשתן
מלכו
לפני
צדקיהו.
ובספר
יחזקאל:
"שא
קינה
על
(בנוסחנו:
אל)
נשיאי
ישראל"
(יט
,
א)
-
שמתו
ולא
נשאר
מבניהם
מלך;
והחל
מן
יהואחז
,
הוא
שלוּם
,
ואומר:
"ויביאוהו
בחחים
אל
מלך
מצרים"
(ראה
שם
,
ד);
וה"כפיר"
(שם
,
ה)
הוא
יהויקים
שהמליכו
מלך
מצרים
,
"ויתנֻהו
בסוגר
בחחים
ויביאהו
אל
מלך
בבל"
(שם
,
ט)
,
וככה
כתוב
בדברי
הימים
"ויאסרוהו
בנחושתים
להוליכו
בבלה"
(ראה
דה"ב
לו
,
ו);
ואחרי
כן
מקונן
על
יהויכין:
"מטה
עֻזה
אש
אכלתהו"
(יח'
יט
,
יב);
ואחרי
כן
מקונן
על
צדקיהו:
"ותצא
אש
ממטה
בדיה
ופריה
(לפנינו:
פריה)
אכלה
ולא
היה
בה
מטה
עז
שבט
למשל"
(בנוסחנו:
למשול;
שם
,
יד).
והנה
התברר
,
כי
יהויקים
הוליכוהו
אל
בבל;
ואל
יקשה
בעיניך
בעבור
שאמר
"להוליכו
בבלה"
(דה"ב
לו
,
ו)
ולא
אמר
"ויוליכהו"
(דה"ב
לג
,
יא)
,
כי
הנה
כתוב
על
צדקיהו
בירמיהו
"ויאסרהו
בנחשתים
להביא
(בנוסחנו:
לביא)
אותו
בבלה"
(יר'
לט
,
ז)
,
וכתוב
אחר
"ויאסרהו
בנחשתים
ויביאהו...
בבלה"
(יר'
נב
,
יא).
והנה
כתוב
בדניאל
בשנת
שלש
למלכות
יהויקים
מלך
יהודה
בא
נבוכדנצר
(בנוסחנו:
נבוכדנאצר)...
אל
(בנוסחנו
ללא
'אל')
ירושלם
ויצר
עליה.
ויתן
יי'
בידו
את
יהויקים
מלך
יהודה
ומקצת
כלי
בית
יי'
ויביאם
ארץ
שנער
,
והנה
הטעם
-
יהויקים
והכלים;
והביאום
בית
אלהיו
-
להשתחוות
לו
,
ואחריכן
אמר:
ואת
הכלים
הביא
בית
אוצר
אלהיו.
ולא
יתכן
בדרך
הלשון
לפרש
ויביאם
-
כי
הכלים
לבדם
הביא
,
בעבור
הכתוב:
ואת
הכלים
הביא.
וכתוב
בדברי
הימים
"ויאסרהו
בנחשתים
להוליכו
בבלה.
ומכלי
בית
יי'
הביא
נבוכדנצר
(בנוסחנו:
נבוכדנאצר)
לבבל
ויתנם
להיכלו
בבל"
(בנוסחנו:
בהיכלו
בבבל;
דה"ב
לו
,
ו
-
ז).
וירמיהו
מתנבא
על
יהויקים
כי
"קבורת
חמור
יקבר
סחוב
והשלך
מהלאה
לשערי
ירושלם"
(יר'
כב
,
יט)
,
ועל
כן
טעה
האומר
כי
בשנת
שלש
למלכות
יהויקים
שהמליכוֹ
,
היא
שנה
שלישית
למרדו
(ראה
מ"ב
כד
,
א).
ועל
כן
הוצרכתי
לפרש
,
כי
בשנת
שלש
למלכות
יהויקים
-
שהמליכו
פרעה
(ראה
מ"ב
כג
,
לד)
,
בא
נבוכדנצר
עליו
ויצר
על
ירושלם
,
ולקחהּ
בתחלת
ה"שנה
הרביעית
ליהויקים"
ו"היא
השנה
הראשונית
לנבוכדנצר"
(בנוסחנו:
לנבוכדראצר;
יר'
כה
,
א)
,
כי
כן
כתוב.
והנה
הוליכו
אל
בבל
ועמד
בנחושתים
(ע"פ
דה"ב
לו
,
ו)
כמו
שנה
,
וצוה
נבוכדנצר
ושב
יהויקים
למלכותו
,
"ויהי
לו
יהויקים
עבד
שלש
שנים
וישב
וימרד
בו"
(מ"ב
כד
,
א);
ובא
נבוכדנצר
או
גדודיו
אל
ירושלם
והרגוּ
יהויקים
וסחבו
אותו
"מהלאה
לשערי
ירושלם"
,
ותהי
נבלתו
מושלכת
ולא
נקבר
,
כי
כן
התנבא
ירמיה
(יר'
כב
,
יט).
ואל
תתמה
בעבור
"וישכב
יהויקים
עם
אבותיו"
(מ"ב
כד
,
ו)
,
כי
הנה
כתוב
"הנך
שכב
עם
אבותיך"
(דב'
לא
,
טז)
-
ובמצרים
מתו!
והנה
מלך
יהויכין
בנו
שלשה
חדשים
ותפשו
נבוכדנצר
בשנת
שמנה
למלכו
,
והוא
שנת
עשתי
עשרי
ליהויקים;
ומלך
צדקיהו
עשתי
עשרה
שנה
למלך
נבוכדנצר
(ראה
דה"ב
לו
,
ט
-
יא)
,
והנה
בשלשה
חודשים
נהרג
יהויקים
וגלה
יהויכין
בנו.
ואל
תתמה
בעבור
שתמצא
כתוב
"בשנת
שבע"
לנבוכדנצר
(יר'
נב
,
כח)
,
וככה
על
צדקיהו
היא
"שנת
שמנה
עשרה"
(שם
,
כט)
,
כי
במספר
המלכים
כאלה
וכאלה.
והלא
ידענו
כי
ירבעם
ורחבעם
בחדש
אחד
מלכו
(ראה
מ"א
יב
,
כ
-
כא)
,
והנה
כתוב
כי
רחבעם
מלך
"שבע
עשרה
שנה"
(מ"א
יד
,
כא)
וימלך
אביה
בנו
תחתיו
בשנת
שמנה
עשרה
לירבעם
(ראה
מ"א
יד
,
לא
-
טו
,
א).
והנה
אבאר
לך
זה:
מחשב
אחד
יחשוב
מיציאת
מצרים
מניסן
,
או
לבריאת
עולם
מתשרי
,
ויום
אחד
בשנה
חשוב
שנה
,
יספור
מיום
מלוך
המלך
עד
תקופת
שנתו
,
על
כן
תהיה
שנת
שמונה
עשרה
-
תשע
עשרה;
והמשל
בנולד
יום
ששי
לפני
שקוע
השמש
בעיר
הזאת
,
שהיא
רדוס
,
בתקופת
תמוז
,
והיום
ארוך
שש
עשרה
שלמות
,
והנה
יומל
הבן
בקר
יום
ששי
,
שהוא
יום
שמיני
כפי
חשבון
התורה
,
והוא
יום
שביעי
,
ואיננו
שלם
,
רק
יחסרו
שש
עשרה
שעות.
ואל
תתמה
בעבור
שתמצא
ביחזקאל
"יביאהו
במצדות
למען
לא
ישמע
קולו"
(יט
,
ט)
,
כי
כן
חשבו
עבדי
נבוכדנצר.
וטעם
"התמלוך"
(יר'
כב
,
טו)
שאמר
ירמיהו
ליהויקים
,
כי
הנבואה
עליו:
התחשוב
כי
מלכותך
תתקיים
לך
בעבור
היותך
"מתחרה
בארז"?
(שם).
והנה
נשארה
השאלה
הקשה:
כבר
הזכרתי
כי
צדקיהו
היה
במות
אביו
בן
עשרים
וארבע
שנה
,
והנה
יהיה
במות
יהויקים
וגלות
יהויכין
בן
שלשים
וחמש
שנה;
והנה
כתוב
"בן
עשרים
ואחת
שנה
צדקיהו
במלכו"
(מ"ב
כד
,
יח)!
וזה
החשבון
הוא
,
שנקרא
'מלך'
שלש
שנים
לפני
מות
יאשיהו;
כי
נודע
זה
בכל
הגוים
שהומלך
צדקיהו
,
והעד
הכתוב
בירמיה:
"בראשית
ממלכת
יהויקים
בן
יאשיהו
מלך
יהודה"
(כז
,
א)
דבר
השם
לירמיהו
שיעשה
מוסרות
,
וישלחם
אל
מלכי
אדום
ומואב
ועמון
וצור
"ביד
מלאכים
הבאים
ירושלם
אל
צדקיהו
מלך
יהודה"
(שם
,
ג);
כי
אלה
המלכים
שמעו
שנהרג
יאשיהו
,
וחשבו
כי
צדקיהו
,
שהמליכוֹ
כשהיה
בן
עשרים
ואחת
שנה
,
הוא
ימלוך
תחתיו;
ואין
טענה
ממלכות
יהואחז
,
כי
עם
הארץ
המליכוהו
,
ולא
שמעו
דבריו
כי
לא
מלך
,
רק
שלשה
חדשים.
ונשאר
בפרשה
דבר
לפרש
,
והוא:
"ואל
צדקיהו
מלך
יהודה
דברתי"
(ראה
שם
,
יב)
,
והנה
ירמיה
מספר
זה
הדבר
של
המוטות
אל
צדקיהו
בעת
מלכו
אחר
גלות
יהויכין
,
ואמר
לו
"הביאו
(בנוסחנו
נוסף
'את')
צואריכם
בעול
מלך
בבל"
(שם);
ושם
כתוב
"ויהי
בשנה
ההיא
בראשית
ממלכת
צדקיה
מלך
יהודה"
(יר'
כח
,
א)
,
וטעם
"בשנה
הרביעית"
(שם)
-
שמרד
יהויקים
במלך
בבל.
ויש
תקון
אחד
,
שהמוטות
תקנם
ירמיה
בראשית
ממלכת
יהויקים
,
ושלחם
בשנה
ראשונה
למלכות
צדקיהו;
רק
אין
טעם
לתקון
הזה.
ומפרש
גדול
היה
בספרד
והוא
פירש
ספרים
בדקדוק
,
ופירש
ואמר
(ראה
הרקמה
,
ע'
שז
-
שטו)
כי
'צדקיהו'
תחת
'יהויקים';
וככה
אמר
"ואחרי
אבשלום
לא
נטה"
(מ"א
ב
,
כח)
כי
הוא
'שלמה'
,
"ויהי
ביום
השביעי"
(שמ'
טז
,
כז)
שהוא
'הרביעי'
,
"הגבל
את
ההר"
(שמ'
יט
,
כג)
שהוא
'העם'
,
וככה
מלות
רבות
כמו
מאתים
-
ואת
כולם
ישא
רוח!
כי
איך
יתכן
בלשון
,
שאדם
ידבר
מלה
או
יכתוב
מלה
,
ורצונו
מלה
אחרת?!
והאומר
כזה
-
מהמשוגעים
הוא
נחשב.
וכבר
פירשתים
כולם;
וטוב
לו
שיאמר
'לא
ידעתי'
,
ולא
יהפך
דברי
אלהים
חיים
(ע"פ
יר'
כג
,
לו).
ויתן.
כתוב
ומקצת
כלי
בית
אלהים
(בנוסחנו:
האלהים)
-
כי
בגלות
יהויכין
הובאו
אל
בבל
כלי
חמדת
בית
יי'
,
כי
כן
כתוב:
"ואוצרות
בית
(בנוסחנו
ללא
'בית')
יי'
ואוצרות
בית
המלך"
(דה"ב
לו
,
יח).
תועלות לרלב"ג:
(שלושים
ושלוש
תועלות
לדנ'
א
,
א
-
ד
,
לד)
ואולם
התועלות
המגיעות
ממנו
הם
רבים:
הנה
התועלת
הראשון
הוא
במדות;
והוא
להודיע
,
שראוי
למלך
שיהיו
לו
חכמים
בכל
חכמה
,
מדברים
בלשונו
להועץ
עמהם
תמיד
בעסקיו.
וצריך
עם
זה
שיהיו
מורגלים
בטכסיסי
המלכות
,
ויהיו
נאותים
בצורתם
ובמראיהם
,
כי
בזה
יגיע
למלך
מהם
התועלת
המבוקש.
והמשל
,
שאם
היו
פחותים
בצורתם
או
בתכונתם
המדינית
,
לא
יהיה
כבוד
למלך
שיעמדו
בהיכלו
,
ויבצר
ממנו
מפני
זה
התועלת
שיהיה
ראוי
שיגיע
לו
מהם.
כי
בהַגְלות
המלך
את
יהויקים
מלך
יהודה
,
אמר
להגלות
עמו
מבני
ישראל
ומזרע
המלוכה
ומן
הפרתמים
,
ילדים
שלמים
בצורתם
ובמראיהם
,
ועמהם
כל
חכמה
והבנת
סודות
נכתבים
בספר
,
ושיהיה
להם
כח
עם
זה
לעמוד
בהיכל
מלך
,
וללמדם
ספר
ולשון
כשדים
,
כדי
שיוכלו
לדבר
עם
המלך
בלשונו.
ורצה
ללקחם
ילדים
,
כי
הם
אשר
יתכן
יותר
לחנך
אותם
באלו
המנהגים;
ולזה
רצה
לגדלם
תחלה
באלו
המנהגים
,
קודם
שיעמדו
לפניו.
ולזה
רצה
שמקצתם
יעמדו
לפני
המלך
,
והם
אשר
נראו
שלמים
בכל
אלו
הענינים.
התועלת
השני
הוא
,
להודיע
כי
במזונות
הדקים
מבוא
לחדות
השכל
,
ולזה
היה
רוצה
המלך
באלו
הילדים
,
שיזונו
במזונות
המלך
,
וישתו
מיין
משתיו
,
עם
שזה
ישימם
יותר
יפים
ויותר
בריאים.
וכבר
בארנו
שהעניין
הוא
כן
בספר
בעלי
חיים
,
ובבאורנו
בפרשת
'ויהי
ביום
השמיני'
(וי'
ט).
התועלת
השלישי
הוא
,
להודיע
שיש
לאדם
מצד
המשער
קצת
השגה
במה
שעתיד.
הלא
תראה
כי
דניאל
,
שהיה
גדול
המעלה
אצל
המלך
על
כל
החכמים
,
קראוֹ
שר
הסריסים
בשם
אלהי
נבוכדנצאר
,
כאלו
הודה
בזה
שהוא
יהיה
לו
לאלהים.
ולזאת
הסיבה
,
תמצא
בהגא
סריס
המלך
אחשורוש
,
ששם
אסתר
לטוב
בית
הנשים
(ראה
אס'
ב
,
ט)
,
לשערו
שהיא
תהיה
לו
האהובה
אצל
המלך.
ולזאת
הסיבה
גם
כן
זכר
בזה
המקום
שהשם
יתברך
נתן
את
דניאל
לחסד
ולרחמים
לפני
שר
הסריסים.
התועלת
הרביעית
הוא
,
להודיע
שראוי
לחכמים
ולשלמים
להשמר
ממה
שיביא
זולתם
לפרוץ
פרצות
,
לעבור
על
דברי
תורה.
ולזה
תמצא
שסיפר
,
שדניאל
שם
אל
לבו
שלא
יתגאל
בפת
בג
המלך
וביין
משתיו
,
מפני
שזה
הדבר
יביא
להתחתן
ישראל
עם
הגוים
,
ויביאם
זה
לעבוד
עבודה
זרה.
וכאילו
השתדל
בזה
מפני
היותו
יודע
ברוח
האלהים
אשר
בו
,
שעתידין
ישראל
שבאותו
הדור
להתחתן
עם
הגוים;
ולזה
רצה
להרחיק
הדברים
המביאים
להתחתן
בהם.
והנה
בסוף
הענין
כשגלו
ישראל
שם
,
פשטה
תקנתו
בהם
זולתי
בפת
,
שלא
הסכימו
בו
כלם;
ולזה
התירוהו
רז"ל
(ראה
ע"ז
לה
,
ב).
אמנם
היין
נאסר
אף
על
פי
שלא
נתנסך
לעבודה
זרה
,
כי
המתנסך
לעבודה
זרה
נאסר
מן
התורה
,
כמו
שנתבאר
מֵאמרוֹ
"אשר
חלב
זבחימו
יאכלו
ישתו
יין
נסיכם"
(דב'
לב
,
לח).
התועלת
החמישית
הוא
,
להודיע
שאין
ראוי
שיסכן
האדם
עצמו
מפני
מה
שידמה
לאלו
התקנות
והסייגים
,
כי
גם
בהרבה
מהמצות
והאזהרות
אין
ראוי
זה
,
כמו
שנתבאר
בביאורנו
לדברי
התורה.
ולזה
תמצא
שסיפר
שכבר
נתן
האלהים
את
דניאל
לחסד
ולרחמים
לפני
שר
הסריסים
שלא
יתגאל
באלו
המזונות.
כאילו
ביאר
כי
מצד
בטחונו
,
מהיותו
נשוא
חן
בעיני
שר
הסריסים
,
התיר
לו
לבקש
ממנו
זאת
הבקשה;
כי
לולי
זה
היה
ירא
פן
יגלה
סודו
אל
המלך
וימיתהו.
התועלת
השישי
הוא
,
להודיע
כי
גם
בסתר
ראוי
שיירא
האדם
מהמלך
,
כשאפשר
שיודע
סודו
למלך
,
כי
כל
דבר
לא
יכחד
מן
המלך;
ואף
על
פי
שאינו
עושה
בזה
רע
זולת
עברו
על
מצות
המלך.
ולזה
אמר
שכבר
סיפר
שר
הסריסים
לדניאל
שהוא
ירא
מהמלך
,
פן
יראה
אותם
זועפים
מן
הילדים
אשר
כגילם
,
ויחשוב
שהוא
חטא
בהנהגתם
,
ויביא
עליו
משפט
מות
על
מרותו
פי
המלך.
ולזה
גם
כן
תמצא
,
שסיפר
שכאשר
סר
זה
הפחד
מהמלצר
,
היה
נושא
תמיד
פת
בגם
ויין
משתם
,
כדי
שלא
ירגיש
המלך
בזה.
התועלת
השביעי
הוא
,
להודיע
כי
המזונות
הרעים
נעדרי
המזון
-
יוכר
היזקם
לימים
עשרה:
רוצה
לומר
,
כי
לא
יתכן
שיעמוד
אדם
בזולת
מזון
ראוי
ימים
עשרה
,
שלא
יוכר
בו
היזק
מהרזון
ושנוי
המראה.
ולזה
אמר
דניאל
למלצר
שינסה
אותם
ימים
עשרה
,
ואז
יראה
מראיהם
עם
מראה
הילדים
אשר
בגילם
,
האוכלים
מפת
בג
המלך
ושותים
מיין
משתיו.
ואולם
זה
השיעור
מהזמן
נתבאר
בנסיון
שכבר
תשלם
בו
הבחינה
בהזון
הראוי.
התועלת
השמיני
הוא
,
להודיע
כי
אוהבי
השם
יתברך
נעזרים
בו
,
כל
שכן
במה
שיעשוהו
לכבודו.
הלא
תראה
כי
האדם
-
יצר
לו
מאד
,
בעמדו
זמן
מועט
בלא
לחם
ויין;
ואף
על
פי
שיהיו
לו
מזונות
ערבים
,
יקוץ
בהם
במעט
זמן.
ואלו
עמדו
שלש
שנים
בזולת
לחם
ויין
,
וסיבב
השם
שהיו
יותר
בריאי
בשר
וטובי
מראה
מהילדים
אשר
כגילם
,
שהיו
אוכלים
מזונות
המלך.
התועלת
התשיעי
הוא
,
להודיע
שאשר
לו
כח
להבין
בכל
חזון
החלומות
,
רוצה
לומר:
לפתור
אותם
,
שהוא
רוח
נבואי
,
בצד
מה
יחוייב
בו
שיהיה
חכם;
שלא
יהיה
רוח
אלהים
בסָכָל.
ולזה
סיפר
שדניאל
וחביריו
-
נתן
להם
השם
מדע
והשכל
בכל
ספר
וחכמה.
ואחר
זה
סיפר
שדניאל
הבין
בכל
חזון
וחלומות;
כאילו
יאמר
,
שכבר
נמשך
לו
מזה
השלימות
-
שלימות
אחר
,
והוא
,
שהבין
בכל
חזון
וחלומות
מפני
שפע
אלהי
שבו.
הנה
כמו
שהנבואה
לא
תהיה
למי
שאינו
חכם
,
כן
העניין
בזה
הכח;
ולזה
יהיה
גם
כן
מתנאי
הפותר
,
שיהיה
חכם.
התועלת
העשירי
הוא
,
להודיע
כי
השם
יתברך
יתן
לאוהביו
ויריאיו
עושר
וכבוד
ואורך
ימים
,
מלבד
הגמול
הנפשיי
שיתן
להם.
ולזה
תמצא
,
שסיפר
עוצם
מעלת
דניאל
וכבודו
מאת
המלך;
ושכבר
נתן
לו
עם
זה
אורך
חיים
,
עד
שכבר
היה
לו
עוצם
המעלה
והכבוד
כמו
שבעים
שנה
או
יותר.
כי
מהשנה
השנית
למלך
נבוכדנצאר
עד
תום
זמן
מלכותו
-
כמו
ששים
ותשע
שנים.
ואחר
זה
היתה
לו
הגדולה
בימי
דריוש
המדי
עד
שנה
אחת
לכורש.
התועלת
האחד
עשר
הוא
,
לפרסם
עוצם
החכמה
שהיתה
נמצאת
באומתנו
,
עד
שאלו
,
שהיו
ילדים
,
נמצאו
יותר
חכמים
לאין
שיעור
מכל
חכמי
הגוים
,
כמו
שיעדה
התורה
,
באמרה:
"רק
עם
חכם
ונבון
הגוי
הגדול
הזה"
(דב'
ד
,
ו).
והיה
זה
כן
,
מפני
הישרת
התורה
לקנין
החכמה
כמו
שביארנו
,
ומפני
שהיא
תרחיק
המזונות
המעבים
החומר
ומחשיכים
אור
השכל
,
כמו
שבארנו
ב'פרשת
שמיני'.
התועלת
השנים
עשר
הוא
,
להודיע
שכבר
ימשך
מחלומות
הצודקים
התפעמות
הרוח
,
כאלו
ירגיש
מקבל
השפע
שהוא
ענין
צודק;
ולזה
יתעורר
מאד
לעמוד
על
אמתת
מה
שכבר
ראהו.
ולזה
סיפר
שכבר
חלם
נבוכדנצאר
חלומות
,
ותתפעם
רוחו
לדעת
החלום
ופתרונו.
ובזה
תמצא
שזכר
בתורה
התפעמות
הרוח
על
חלומות
פרעה
(ראה
בר'
מא
,
ח).
התועלת
השלשה
עשר
הוא
,
להודיע
שהחלומות
הצודקים
יהיו
אחר
השינה
השקועה
,
שהיא
בתחלת
הלילה;
כי
לא
יתכן
שיהיו
לו
בעת
השינה
השקועה
,
מפני
רוב
האדים
העבים
העולים
אל
המוח.
ולזה
ידמה
שכוון
באמרו
"ושנתו
נהייתה
עליו"
(דנ'
ב
,
א);
רצה
לומר
,
שכבר
נשברה
שינתו
הראשונה
עליו
,
בעת
היותו
חולם
זה
החלום.
התועלת
הארבעה
עשר
הוא
,
להודיע
כי
למזגים
רושם
בדברי
החלומות
והמחשבות;
ולזה
קרא
נבוכדנצאר
לחרטומים
הבקיאים
בחכמת
הטבע
,
ואחריהם
קרא
לאשפים
הבקיאים
בחכמת
הכוכבים
,
כי
המזגים
ישפעו
גם
כן
משפע
ניצוצי
הכוכבים
,
כמו
שיסד
בוראם
ביום
הבראם.
התועלת
החמשה
עשר
הוא
,
להודיע
מעלת
אלו
ההודעות
קצתם
על
קצת.
ולזה
הקדים
נבוכדנצר
חכמי
הטבע
,
כי
הודעתם
במה
שיודיעהו
יותר
שלימה
מהודעת
האשפים
,
כי
ידיעתנו
בחכמת
הטבע
יותר
שלמה
מידיעתנו
בשפע
הכוכבים
,
לסיבות
רבות
יארך
ספורם.
אך
בזה
המקום
נבאר
אחת
מאלו
הסיבות
,
והוא
,
כי
המתחייב
לפי
חכמת
הטבע
הם
דברים
עצמיים
,
מתייחסים
למה
שיתחייבו
ממנו
,
כהִמָשך
הכעס
מהשחורה
או
האדומה
,
או
שיחלום
האדומי
שהוא
מעופף
,
ומה
שדומה
לזה
ממזג
מזג.
ואמנם
משפע
הכוכבים
לא
יהיה
המתחייב
מתייחס
להם
,
כי
הם
משוללים
מכל
האיכות
אשר
ישפעו
מהם.
ואולם
המכשפים
והכשדים
,
הנה
הודעותיהם
יותר
חלושות
מהודעות
הראשונים
,
ולזה
איחר
זכרונם;
ואף
על
פי
שידמה
שיהיה
לכשדים
מבוא
יותר
בזאת
השאלה
מהאחרים
,
כי
הם
מתפארים
בכמו
זאת
ההודעה
,
כמו
שזכרנו
במה
שקדם.
ולזה
תמצא
שהם
השיבו
למלך
,
לא
זולתם
משאר
החכמים;
ועם
כל
זה
למדנו
מהסדור
ההוא
מום
זאת
ההודעה
וחולשתה.
וכמה
אנשים
ראינו
חכמים
בעיניהם
,
ועם
כל
זה
יטעו
בזה
,
ויחשבו
שיש
במלאכת
הגורלות
האלו
רושם
בהודעת
הדברים.
התועלת
הששה
עשר
הוא
,
להודיע
שהבא
לפני
המלך
,
ראוי
שיברכהו
תחלה
,
ואחר
ידבר
אליו
הצריך
בדברים
ובמלות
היותר
מעוטות
שיוכל.
כי
ראוי
שיהיו
דברי
האדם
מעטים
עם
הגבוה
ממנו
,
כאמרו
"כי
האלהים
בשמים
ואתה
על
הארץ
על
כן
יהיו
דבריך
מעטים"
(קה'
ה
,
א).
ולזה
תמצא
במענה
הכשדים
,
שאי
אפשר
היותו
במאמר
יותר
קצר
ממה
שהוא
,
והוא
אמרם:
"אמר
חילמא
לעבדך
ופשריה
נחוה"
(דנ'
ב
,
ד).
התועלת
השבעה
עשר
הוא
,
להודיע
ביד
מי
נמסרו
ישראל
מפני
עונותיהם:
הם
מאסו
לעבוד
השם
אשר
גמלם
הטוב
תמיד
,
ונמסרו
ביד
מי
שלא
היה
חומל
על
הריגת
אנשים
,
עד
שבזולת
שום
חטא
היה
מצוה
להרוג
חכמים
בבל
אשר
היו
היותר
אהובים
אצלו
,
עם
הפלגת
מה
שאמרו
לו
מהנכוחות
,
להראות
לו
שאין
להם
אשם
על
זה.
כי
כזאת
השאלה
לא
נסה
לשאול
זולתו
משום
חכם.
ולחלוק
לו
כבוד
לפי
מה
שאפשר
,
הפליגו
לשבח
שאלתו
,
כאמרם
שהדבר
שהוא
שואל
הוא
יקר.
כי
כל
זה
היה
ראוי
שימנעהו
מהרע
להם.
וידמה
שהשם
יתעלה
הקדים
רפואה
למכה
,
ולזה
הגלה
דניאל
תחילה
עם
חביריו
שדבקה
בהם
אהבת
המלך.
וזה
היה
סיבה
על
שלא
השחית
ישראל.
התועלת
השמונה
עשר
הוא
,
להודיע
שראוי
לאדם
,
כשתעלה
עליו
חמת
המלך
או
השליט
,
ולא
יוכל
לכבות
אפו
,
שישתדל
להאריך
הזמן
כפי
היכולת
,
אולי
תשקוט
חמתו
,
או
יתחדשו
עניינים
יעמדו
כנגד
רצון
השליט
ההוא.
וזה
למדנו
מאמרו:
"מן
יציב
ידע
אנא
די
עדנא
אתון
זבנין"
(ראה
דנ'
ב
,
ח).
ואמר
זה
,
לפי
שזו
אחת
מהתחבולות
הנאותות
בכמו
זה.
למדנו
גם
כן
ממה
ששאל
דניאל
מהמלך
שיתן
לו
זמן
ויגיד
לו
מבוקשו
,
כי
על
כל
פנים
ימשך
מזה
הארכת
הזמן
,
מצורף
אל
זה
מה
שבטח
בשם
שיגלה
לו
סודו
,
עם
התפלה
והתחנונים.
התועלת
התשעה
עשר
הוא
,
להודיע
שאפילו
בעת
הגעת
הרע
,
באופן
שיחשוב
שאין
המלט
ממנו
,
אין
ראוי
שיתרשל
האדם
מלקיחת
עצה
עליו
,
וזה
ישלם
לו
בעמדו
על
סיבת
הגזרה
ההיא
,
כי
משם
תתישר
לו
הצלה
ממנה
לפי
מה
שאיפשר.
ולזה
תמצא
שכאשר
ראה
דניאל
שנדרשו
הוא
וחביריו
להריגה
,
השתדל
לקחת
עצה
כפי
היכולת
,
ולא
רפו
ידיו.
כי
בראותו
הגזרה
נתרצה
מאת
המלך
,
אז
שאל
למה
היה
זה
,
כדי
שיפתח
לו
השער
להשתדל
בהצלה;
ונשלמה
לו
עם
התפלה
לשם
יתברך.
התועלת
העשרים
הוא
,
להודיע
כי
הבוטח
ביי'
חסד
יסובבנהו
(ע"פ
תה'
לב
,
י).
הלא
תראה
כי
דניאל
בטח
בשם
שיגלה
לו
זה
הסוד
אשר
נתן
לו
המלך
זמן
עליו
,
ונתן
לו
השם
בקשתו.
התועלת
האחד
ועשרים
הוא
,
להודיע
שהחכמה
והידיעה
הוא
במוחלט
לשם
,
ומאתו
תשפע
לכל
מי
שיש
לו
חלק
בה.
וכן
העניין
בגבורה
והיכולת;
כי
היכולת
והגבורה
במוחלט
הוא
לשם
,
ומאתו
תשפע
לכל
בעל
יכולת.
וזה
כולו
כבר
ביארנוהו
באופן
שלם
בחמישי
ממלחמות
יי'.
ולזה
אמר
"די
חכמתא
וגבורתא
דיליה
הוא
,
יהב
חכמתא
לחכימין
ומנדעה
לידעי
בינה"
(ראה
דנ'
ב
,
כ
-
כא);
עד
שאפילו
באלה
הדברים
השפלים
תתפשט
ידיעתו
בשלימות
,
אמר:
"ידע
מה
ונהורא
עמיה
שריה"
(ראה
שם
,
כב).
ובעניין
הגבורה
והיכולת
אמר
"והוא
מהשנא
עדנייא
וזמנייא
מהעדי
מלכין
ומהקים
מלכין"
(ראה
שם
,
כא).
התועלת
השנים
ועשרים
הוא
,
להודיע
למי
שהטיב
לו
יי'
,
שיברכהו
ויתן
לו
תודה
בעד
כל
אשר
גמלהו
רב
טוב
(ע"פ
יש'
סג
,
ז).
ולזה
זכר
שדניאל
ברך
לאלהי
השמים
,
והודה
ושיבח
לו
על
אשר
הטיבו
זאת
הטובה
הנפלאה
,
להודיע
לו
חלום
המלך.
התועלת
השלשה
ועשרים
הוא
,
להודיע
עניין
המלכיות
שהיו
מעת
נבוכדנצאר
ומספר
סוגיהם
,
ושכבר
תקום
אחריהם
מלכות
לא
תסור.
ויתבאר
מדברי
זה
הספר
כולם
בענין
זאת
ההודעה
,
כי
המלכות
החמישית
תהיה
מלכות
מלך
המשיח
,
אשר
אנחנו
מקוים
שיצא
מגזע
ישי
ויפרח
שרשיו
(ע"פ
יש'
יא
,
א).
וכבר
גלה
הזמן
החולף
דבר
אלו
הארבע
מלכיות
באופן
הנזכר
בזה
המקום:
והנה
היתה
הראשונה
מלכות
נבוכדנצאר
,
ועבדו
אותו
כל
הגוים
ובנו
ובן
בנו
כמו
שאמר
ירמיה
(כז
,
ז);
והשנית
היא
מלכות
מדי
ופרס
,
והשלישית
היא
מלכות
יון.
והרביעית
היא
מלכות
הרומנים
,
והיתה
תחלה
כוללת
כל
העולם
,
ואחר
זה
נחלקו
לשתי
מלכיות
באופן
הנזכר
בזה
המקום;
ועד
היום
נמשכין
אלו
המלכיות
,
עד
קום
המלכות
החמישית
אשר
לא
יסור.
והנה
בסוף
הספר
יספר
משני
אלו
המלכיות
אשר
הם
מושלים
בכל
אלו
המלכים
,
אשר
האחד
הוא
מלך
הצפון
והאחר
הוא
מלך
הנגב
(ראה
דנ'
יא
,
ד
-
ו).
וזה
כלו
ממה
שיעיד
על
אמתת
החלום
הזה
ופתרונו.
התועלת
הארבעה
ועשרים
הוא
,
להודיע
שראוי
לכל
אדם
,
שלא
יתפאר
בטובה
שהטיב
לו
השם
,
אבל
יפרסם
כי
מאת
יי'
היתה
לו
,
להיישיר
לעבודתו
האנשים;
עם
שזה
הגמול
הראוי
למטיב
,
שיכירו
מקבלי
הטובה
כי
מאתו
הוא.
ולזה
תמצא
שדניאל
לא
ייחס
לעצמו
הכבוד
בזאת
ההודעה
,
אך
ביאר
כי
אלהי
השמים
הוא
מגלה
הרזים
,
ומאתו
נתחדשה
לו
זאת
ההודעה
(ראה
דנ'
ב
,
כח).
והנה
חטא
בזה
חזקיהו
כמו
שביארנו
בספר
מלכים
(מ"ב
כ
,
יג)
,
רוצה
לומר
,
שלא
ייחס
הכבוד
לשם
במה
שבאו
אליו
מליצי
שרי
בבל
לדרוש
את
המופת
אשר
היה
בארץ
(ראה
דה"ב
לב
,
לא).
התועלת
החמשה
ועשרים
הוא
,
להודיע
שראוי
לכל
אדם
להתנהג
במדת
הענוה
,
כי
בהי
נחל
כבוד
וגדולה.
הלא
תראה
מה
שאמר
דניאל
על
דרך
הענוה
,
כי
לא
הודיע
השם
זה
לדניאל
בעבור
רוב
חכמתו
,
אך
היה
זה
ממנו
כדי
שיגיע
לנבוכדנצאר
מבוקשו.
והנה
זה
המאמר
קבץ
מנתינת
הכבוד
לשם
יתעלה
כפי
הראוי
,
ומהפיוס
לנבוכדנצאר
מה
שלא
יעלם
,
עם
שזה
היה
האמת;
כי
לולי
הרצון
שיודע
לנבוכדנצאר
החלום
ופתרונו
,
כדי
שלא
יהרגו
דניאל
וחביריו
,
לא
תהיה
זאת
ההודעה
מגעת
לדניאל.
וזה
גם
יישיר
לנבוכדנצאר
לעמוד
על
הפלא
העצום
שהיה
בזאת
ההודעה
,
כי
לולי
זה
המאמר
,
היה
אפשר
שיחשוב
נבוכדנצאר
שיהיה
מדרך
החכמים
שיושגו
להם
כמו
אלו
הסודות.
אך
ביאר
דניאל
שלא
היתה
לו
זאת
ההודעה
מצד
מדרגתו
בחכמה
,
כי
אין
מדרך
החכמה
שתעמוד
על
זה
הסוד;
אך
היה
זה
מתן
מהאל
,
כדי
שידע
נבוכדנצאר
סודו.
וזה
ממה
שהפליג
יותר
לעלות
דניאל
ולנשאו
,
ולזה
זכה
לזאת
המעלה
והכבוד
שזכה
אליו.
התועלת
הששה
ועשרים
הוא
,
להודיע
שכאשר
שאל
השליט
דבר
מאנשים
רבים
,
תכבד
להם
נתינתו
,
או
לא
יוכלו
על
זה
,
ונתן
שאלתו
אחד
מהם
לבד
-
הנה
ראוי
לו
שיתנה
לו
באופן
לא
ייוחס
בו
חטא
לראשונים
,
אשר
מנעוה
ממנו
,
כל
שכן
שאין
ראוי
לומר:
הנני
נותן
לך
מה
שלא
הסכימו
הראשונים.
ולזה
תמצא
,
שאמר
דניאל
לנצל
חכמי
בבל
על
מה
שאמרו
שאין
אדם
יכול
לגלות
זה
הסוד
,
כי
לא
מחכמתו
נגלה
לו
זה
הסוד;
שאם
היה
זה
כן
,
היו
אשמים
שאר
החכמים
בזה.
אך
גלה
לו
אלהי
השמים
זה
הסוד
,
ואין
אשם
לשאר
החכמים
אם
לא
הגידו
מה
שאי
אפשר
שיודע
להם
מצד
החכמה.
התועלת
השבעה
ועשרים
הוא
,
לפרסם
מה
שהגיע
מהטוב
בעבור
דברי
דניאל
,
שהיו
על
האופן
שראוי
לייחס
לשם
זאת
ההודעה;
כי
כבר
נתיישר
נבוכדנצאר
מפני
הדברים
ההם
,
להאמין
שהשם
יתברך
הוא
אלהי
האלהים
ושליט
בכל.
ולולי
היות
הדברים
ההם
בזה
האופן
,
היה
נבוכדנצאר
נותן
כל
הכבוד
לדניאל
,
והיה
עושה
ממנו
עבודה
זרה.
הלא
תראה
כי
עם
כל
זה
השתחוה
לדניאל
ואמר
להקריב
לפניו
כאלו
הוא
אלוה
(ראה
דנ'
ב
,
מו).
וידמה
,
כי
בעשותו
זה
הראה
לו
דניאל
כי
אין
זה
ראוי
כי
אם
לשם
לבדו
שיתן
לו
הכבוד
,
כי
מאתו
היה
זה;
ואז
אמר
נבוכדנצאר
"מן
קשוט
די
אלהכון
הוא
אלה
אלהין"
וגו'
(שם
,
מז).
התועלת
השמנה
ועשרים
הוא
,
להודיע
כי
אין
לממונה
על
פקידות
מה
,
לתת
הפקידות
ביד
אחר
,
אם
לא
ברצון
הממנה
אותו.
כי
יוכל
הממנה
לומר
,
שבו
בטח
בדבר
הפקידות
ההוא
לא
בזולתו.
ולזה
סיפר
שדניאל
בקש
מהמלך
שימנה
על
מלאכת
בבל
חנניה
מישאל
ועזריה
חביריו
(ראה
דנ'
ב
,
מט);
וביאר
לו
שכבר
הוצרך
לזה
,
לפי
שלא
היה
דניאל
יכול
להתעסק
בדבר
הפקידות
ההוא
,
מפני
היותו
גדול
הסגנים
על
כל
חכמי
בבל
,
ולזה
היה
מן
ההכרח
שישב
בשער
המלך
,
לעיין
בדבר
המשפטים
הבאים
לפניו
,
כי
הוא
היה
עליון
על
כל
השופטים.
התועלת
התשעה
ועשרים
הוא
,
להודיע
שהוא
ראוי
כאשר
ישמח
אדם
בטובה
,
שישַמַח
בה
חבריו
לפי
מה
שאפשר
לו;
ולזה
תמצא
שבקש
דניאל
מהמלך
,
שימנה
על
מלאכת
בבל
חנניה
מישאל
ועזריה
חבריו
,
ולא
יאמר
לו
שיתן
הפקידות
ההוא
לאשר
יבחר
,
כי
כבר
היה
רוצה
לזכות
בה
דניאל
בעבור
חביריו.
התועלת
השלושים
הוא
,
להודיע
עוצם
המופת
שעשה
השם
לחנניה
מישאל
ועזריה
,
ששלח
מלאכו
לתוך
כבשן
האש
להצילם
בזה
האופן
הנפלא
,
עד
ששערם
לא
נתחרך
,
ולא
עבר
ריח
אש
בלבושיהם
,
מפני
קדשם
השם
והמנעם
מהשתחוות
לזולתו.
וכדי
שלא
יחשוב
אדם
שלא
עשו
זה
מפני
שערם
שיעשה
להם
השם
נס
בזה
המופת
להצילם
,
אך
זולתם
לא
יתחייב
לעשות
כן
,
ביארו
שאף
על
פי
שלא
יצילם
יי'
מידו
,
לא
יסכימו
לחלל
השם
בזה
האופן.
וזהו
אמרם
"והן
לא
ידיע
להוי
לך
מלכא
די
לאלהך
לא
איתנא
פלחין"
וגו'
(דנ'
ג
,
יח).
אך
ביארו
לו
שהוא
יכול
להצילם
לכבוד
השם
,
מפני
מה
שאמר
נבוכדנצאר
ומן
הוא
אלה
די
ישזיבכון
יתכון
מן
ידי"
(שם
,
טו).
והנה
גם
כן
הישיר
נבוכדנצאר
לדעת
עוצם
גבורת
השם
ונפלאותיו
,
ולזה
גזר
על
כל
האומות
,
שכל
מי
שיאמר
נגד
השם
שגגה
ינותח
לנתחים
,
וביתו
יהרס
ויהיה
לאשפה.
וכאילו
היה
כל
זה
מאת
השם
יתברך
להשגחה
על
ישראל
,
כי
זה
כלו
היה
ראוי
שימנע
נבוכדנצאר
מלשרוף
בית
המקדש.
התועלת
האחד
ושלשים
הוא
,
להודיע
שמי
שימסור
נפשו
למות
על
קדושת
השם
,
ראוי
שיקבל
זה
בשמחה
,
להעיד
שאין
זה
העניין
קשה
לו
,
כי
בחירתו
תביאהו
לזה
למלט
נפשו
מעון
פלילי
(ע"פ
איוב
לא
,
יא).
ולזה
תראה
שלא
לבשו
חנניה
מישאל
ועזריה
בגדי
שק
בבואם
לכבשן
האש
,
אך
לבשו
בגדיהם
החמודות
,
להורות
שקבולם
המות
ערב
להם
,
לבעבור
ימלטו
נפשם
מעבודה
זרה.
התועלת
השנים
ושלשים
הוא
,
להודיע
שהגאוה
היא
מדה
מגונה
מאד;
ולזה
זכר
כי
מפני
גאות
נבוכדנצאר
רצה
יי'
שיהיה
שפל
משאר
האנשים
שבע
שנים
,
ויהיה
בלי
דעת
כבהמות
,
וירוחץ
גופו
בטל
השמים
,
ויאכל
דשא
כבקר
,
עד
אשר
יתבאר
לו
שהשם
הוא
השליט
במלכות
האנשים
,
ויתננה
לאשר
ירצה
,
ויקים
עליה
כאשר
ירצה
השפל
שבאנשים.
ולזה
תמצא
שתכף
ששב
להתגאות
ואמר:
הלא
זאת
בבל
הגדולה
אשר
בניתי
לבית
מלכות
בתקף
כחי
ולכבוד
הדרי
(ראה
דנ'
ד
,
כז)
,
הגיעה
אליו
זאת
הגזירה.
התועלת
השלשה
ושלושים
הוא
,
להודיע
כי
הצדקה
מצלת
מרעות
עצומות
,
עד
שכבר
האריך
השם
לנבוכדנצאר
הרע
בשביל
הצדקה.
והיה
זה
כן
,
כי
היא
רפואה
לתכונת
הגאוה
,
כמו
שביארנו
במה
שקדם
,
עם
שבה
גם
כן
קונה
האדם
תכונת
הרחמנות
והחמלה
,
הפך
מה
שהיה
מוטבע
בו
מתכונת
האכזריות
,
עד
שכבר
היה
הורג
האנשים
בזולת
סיבה
תביאהו
אל
זה.