תנ"ך - ויהי
המלצר
נשא
את־פת־בגם
ויין
משתיהם
ונתן
להם
זרענים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִ֣י
הַמֶּלְצַ֗ר
נֹשֵׂא֙
אֶת־פַּת־בָּגָ֔ם
וְיֵ֖ין
מִשְׁתֵּיהֶ֑ם
וְנֹתֵ֥ן
לָהֶ֖ם
זֵרְעֹנִֽים:
(דניאל פרק א פסוק טז)
וַיְהִי
הַמֶּלְצַר
נֹשֵׂא
אֶת־פַּת־בָּגָם
וְיֵין
מִשְׁתֵּיהֶם
וְנֹתֵן
לָהֶם
זֵרְעֹנִים:
(דניאל פרק א פסוק טז)
ויהי
המלצר
נשא
את־פת־בגם
ויין
משתיהם
ונתן
להם
זרענים:
(דניאל פרק א פסוק טז)
ויהי
המלצר
נשא
את־פת־בגם
ויין
משתיהם
ונתן
להם
זרענים:
(דניאל פרק א פסוק טז)
עין המסורה:
המלצר
-
ב':
דנ'
א
,
יא
,
טז.
משתיהם
-
ג':
יש'
ה
,
יב;
יר'
נא
,
לט;
*דנ'
א
,
טז.
מסורה גדולה:
משתיהם
ג'
וסימנהון
והיה
כנור
ונבל
בחמם
אשית
ויהי
המלצר
נשא.
מסורה קטנה:
המלצר
-
ב';
פת
-
בגם
-
ל';
משתיהם
-
ג';
זרענים
-
ל'.
רש"י:
נושא
את
פת
בגם
-
נוטלו
לעצמו.
ראב"ע דניאל פירוש א:
ויהי.
נושא
-
לנפשו.
ואשר
קִצר
להזכיר
היין
(לעיל
,
יג)
-
זכרוֹ
עתה.
ונו"ן
זרעונים
נוסף
,
כמו
"לגאיונים"
(תה'
קכג
,
ד)
,
ורבים
כמוהם.