תנ"ך - ברם
איתי
אלה
בשמיא
גלא
רזין
והודע
למלכא
נבוכדנצר
מה
די
להוא
באחרית
יומיא
חלמך
וחזוי
ראשך
על־משכבך
דנה
הוא:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בְּרַ֡ם
אִיתַ֞י
אֱלָ֤הּ
בִּשְׁמַיָּא֙
גָּלֵ֣א
רָזִ֔ין
וְהוֹדַ֗ע
לְמַלְכָּא֙
נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר
מָ֛ה
דִּ֥י
לֶהֱוֵ֖א
בְּאַחֲרִ֣ית
יוֹמַיָּ֑א
חֶלְמָ֨ךְ
וְחֶזְוֵ֥י
רֵאשָׁ֛ךְ
עַֽל־מִשְׁכְּבָ֖ךְ
דְּנָ֥ה
הֽוּא:
ס
(דניאל פרק ב פסוק כח)
בְּרַם
אִיתַי
אֱלָהּ
בִּשְׁמַיָּא
גָּלֵא
רָזִין
וְהוֹדַע
לְמַלְכָּא
נְבוּכַדְנֶצַּר
מָה
דִּי
לֶהֱוֵא
בְּאַחֲרִית
יוֹמַיָּא
חֶלְמָךְ
וְחֶזְוֵי
רֵאשָׁךְ
עַל־מִשְׁכְּבָךְ
דְּנָה
הוּא:
ס
(דניאל פרק ב פסוק כח)
ברם
איתי
אלה
בשמיא
גלא
רזין
והודע
למלכא
נבוכדנצר
מה
די
להוא
באחרית
יומיא
חלמך
וחזוי
ראשך
על־משכבך
דנה
הוא:
ס
(דניאל פרק ב פסוק כח)
ברם
איתי
אלה
בשמיא
גלא
רזין
והודע
למלכא
נבוכדנצר
מה
די
להוא
באחרית
יומיא
חלמך
וחזוי
ראשך
על־משכבך
דנה
הוא:
ס
(דניאל פרק ב פסוק כח)
עין המסורה:
למלכא
נבוכדנצר
-
ה'
(בלישנא):
דנ'
ב
,
כח
,
מו;
ג
,
טז;
ד
,
טו;
ה
,
יא.
רש"י:
ברם
איתי
וגו'
והודע
למלכא
וגו'
-
הוא
גילה
לי
רז
זה
,
ועל
ידי
הודיע
למלך
עיקר
חלומו
בעתידות.
חלמך
וחזוי
ראשך
על
משכבך
-
אשר
על
משכבך
זהו.
רלב"ג:
אך
יש
אלוה
בשמים
,
מגלה
סודות
,
והודיע
למלך
נבוכדנצאר
מה
שיהיה
באחרית
הימים.
חלומך
ומראות
ראשך
על
משכבך
הוא
זה:
ר' ישעיה מטראני:
חלמך
וחזוי
ראשך
-
חֲלֹמך
וחזיון
ראשך
שראית
על
משכבך
,
זהו
שאני
אומר:
ר' סעדיה גאון:
מה
די
להוא
-
מה
שעתיד
להיות.
וחזוי
ראשך
-
מחשבתך.
אמר
המלך
לדניאל:
"אנת
הוא
דניאל"
(דנ'
ה
,
יג;
ראה
תנח'
מקץ
ב)
וכי
לא
היה
מכירו?
אלא
אמר
לו
יש
בך
כח
לספר
החלום
ופתרונו
אמר
לו
לא
יש
אמר
לו
אימתי
אמר
לו
לשני
ימים
ולא
לשלשה
ימים
אלא
המתין
לי
הלילה
ובבקר
אומר
לך.
פ"א
"אדין
דניאל
לבייתיה
אזל"
(לעיל
,
יז)
-
אז
דניאל
הודיע
הדבר
לחביריו
שיבקשו
רחמים
מלפני
הקב"ה
שיגלה
להם
הסוד.
"אשף
וכשדאי"
(לעיל
,
י)
-
דע
והבן
כי
פשר
"כשדאי"
הוא
מכשף
כי
עם
שהיו
במדינת
בבל
כולם
מכשפים
היו
ונקראת
ארצם
כשדים
על
שם
המכשפים
כשדים
כשידים
והם
מזרע
"כשד"
(בר'
כב
,
כב)
ועל
כן
פתר
"אשף
וכשדאי"
דוחק
במזלות
ובמעשה
שדים.
"הזדמנתון"
(לעיל
,
ט)
-
זממתם
וחשבתם
עלי
להעבירני
"עד
די
עדניא
ישתנון"
(שם)
שאזכור
החלום
ואומר
לכם.