תנ"ך - ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ׀ ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ: (במדבר פרק י פסוק לה)

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ׀ יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: (במדבר פרק י פסוק לה)

ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ׀ ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך: (במדבר פרק י פסוק לה)

ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ׀ יהוה ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך: (במדבר פרק י פסוק לה)

תרגום אונקלוס:

וַהֲוָה בְּמִטַל אֲרוֹנָא וַאֲמַר מֹשֶׁה אִתגְּלִי יְיָ וְיִתבַּדְּרוּן סָנְאָך וְיִערְקוּן בַּעֲלֵי דְבָבָך מִן קֳדָמָך :

עין המסורה:

ויהי - כ' בטעמא (בתביר) בראשי פסוקים: בר' מא , יג; *במ' י , לה; לא , לז; יהו' ד , יא; ה , ח; טז , ה; ש"ב יב , יח; יט , כו; מ"א יב , ל; יד , כה , כח; יז , ז; יח , יז; כא , טז; יר' מא , ד; יח' כו , א; זכ' ז , ד; ח , א , יח; דה"ב יב , יא. ויהי בנסע - ב': במ' י , לה; יהו' ג , יד. קומה - ב' בטעמא (מלרע): במ' י , לה; דה"ב ו , מא. (וכל תלים דכותהון בר מן אחד (וקומה): תה' לה , ב). וינסו - ב' (אחד חסר ואחד מלא): במ' י , לה; תה' סח , ב. משנאיך - ב': במ' י , לה; תה' קלט , כא.

מסורה קטנה:

ויהי בנסע - ב'; קומה - ב' בטע'; וינסו - ב'; משנאיך - ב'.

רש"י:

ויהי בנסע הארון - עשה לו סימניות לפניו ולאחריו , לומר שאין זה מקומו; ולמה נכתב כאן? להפסיק בין פורענות לפורענות וכו' , כדאיתא ב'כל כתבי הקדש' (שבת קטז , א). קומה יי' - לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשה ימים (ראה לעיל , לג) , היה משה אומר: עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר. תנחומא ב'ויקהל' (ז). ויפוצו אויביך - המכונסין (ראה ספ"ב פד) , וינוסו משנאיך - אילו הרודפין. דבר אחר (ראה שם): וינוסו משנאיך - אילו שונאי ישראל , שכל השונאם כשונא את מי שאמר והיה העולם , שנאמר "ומשנאיך נשאו ראש" (תה' פג , ג). ומי הם? - "על עמך יערימו סוד" (שם , ד; ראה ספ"ב פד).

רשב"ם:

קומה יי' - שהיתה מסתלקת שכינה אז מעל הכפרת.

ראב"ע:

קומה יי' - כדרך בן אדם לעמוד להלחם. וטעם ויפוצו - כאשר יראו שקמת לעשות מלחמה , מיד יפוצו אויביך - בלשונם. ומלת משנאיך - מהבניין 'הכבד'; והנו"ן קל , להקל על הלשון. ויפוצו וינוסו - כדרך כל הנבואות לכפול הטעם במלות משונות , כאשר אפרש בפרשת בלעם (במ' כג , ז).

ר' יוסף בכור שור:

קומה יי' ויפוצו אויביך - אם נתאספו לבא לקראת ישראל ולארוב להם , יפוצו אויביך , ולא ימצא בם שנים יחד. אם יבאו - ינגפו וינסו , ולא תהיה להם תקומה (ע"פ וי' כו , לז); וזו היא 'תפילת הדרך'.

רמב"ן:

ויהי בנסוע הארון - עשה לו סימן מלפניו ומלאחריו , לומר שאין זה מקומו. ולמה כתוב כאן? - כדי להפסיק בין פורענות לפורענות , כדאיתה בפרק 'כל כתבי הקדש' (שבת קטז , א); לשון רבנו שלמה. ולא פירש לנו הרב מה הפורענות הזו שהוצרך להפסיק בה , כי לא נזכר כאן בכתוב פורענות קודם ויהי בנסוע הארון. ולשון הגמרא שם: פורענות שניה: "ויהי העם כמתאוננים" (במ' יא , א); פורענות ראשונה - דכתיב "ויסעו מהר יי' דרך שלשת ימים" (לעיל , לג) , ואמר רבי חנינא: מלמד שסרו מאחרי יי'. וכתב הרב (רש"י) בפירושיו שם (שבת קטז , א) , שבתוך שלשה ימים למסעם התאוו תאוה האספסוף להתרעם על הבשר , כדי למרוד בהקדוש ברוך הוא. ואלו דברי תֵמה , שהרי פורענות "ויהי העם כמתאוננים" (במ' יא , א) כתובה ראשונה ושל תאוה שניה לה (ראה שם , ד) , ושתיהן סמוכות!? אולי סבר הרב שנכתבו שלא כסדרן , ורמז על הראשונה באמרו "מהר יי'" (לעיל , לג) , כי שמא מעת נסעם חשבו לעשות כן; והפסיק וכתב את השניה , ואחר כך חזר לראשונה. ואין בזה טעם או ריח. אבל ענין המדרש הזה מצאו אותו באגדה (ירוש' תענית ד , ה [סח , ד]) , שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר - אמרו: שמא ירבה ויתן לנו מצות; וזהו "ויסעו מהר יי'" (לעיל , לג) - שהיתה מחשבתם להסיע עצמן משם מפני שהוא הר יי'. וזהו פורענות ראשונה , והפסיק - שלא יהיו שלש פורעניות סמוכות זו לזו ונמצאו מוחזקים בפורענות. וקרא החטא 'פורענות' , אע"פ שלא אירע להם ממנו פורענות; ושמא אלמלא חטאם זה היה מכניסם לארץ מיד.

רלב"ג:

ויהי בנסוע - הנה נזכר בכאן כי ממנהג משה היה , שבעת שהיה נוסע הארון היה מתפלל משה שיקום השם יתעלה ויפוצו הנה והנה מפחדו אויבי ישראל , בראותם הפלא העצום שהשם יתעלה עושה לישראל , ולזה ינוסו משנאי ישראל מפני השם יתעלה. והנה קראם 'אויבי השם יתעלה ' ו'משנאי השם יתעלה ' , כי אויבי ישראל ושונאיו הם אויבי השם יתעלה ושונאיו (ראה ספ"ב פד). ואמר זה משה , כי לולי יד השם יתעלה לא הגיע העת עדיין שינצחו ישראל את אויביהם , כי לא הגיע הקץ עדיין , כמו שביארנו בספר 'ואלה שמות' (שמ' יב , מ). והנה חשב משה שינחלו ישראל הארץ תכף , כמו שאמר ליתרו (ראה לעיל , כט; ספ"ב עח) , אלא שגרם החטא ונתעכבו במדבר עד תום ארבעים שנה (ראה במ' לב , ח - יג).