תנ"ך - ושם ראינו את־הנפילים בני ענק מן־הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם: (במדבר פרק יג פסוק לג)

טקסט וניקוד:

וְשָׁם רָאִינוּ אֶת־הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן־הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם: (במדבר פרק יג פסוק לג)

טקסט בלבד:

ושם ראינו את־הנפילים בני ענק מן־הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם: (במדבר פרק יג פסוק לג)

תיקון קוראים:

ושם ראינו את־הנפילים בני ענק מן־הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם: (במדבר פרק יג פסוק לג)

תרגום אונקלוס:
וְתַמָן חֲזֵינָא יָת גִּבָּרַיָא בְּנֵי עֲנָק מִן גִּבָּרַיָא וַהֲוֵינָא בְעֵינֵי נַפשַׁנָא כְּקִמצִין וְכֵין הֲוֵינָא בְּעֵינֵיהוֹן :

עין המסורה:
ושם - ה' ראשי פסוקים: *בר' מא , יב; במ' יג , לג; ש"א כא , ח; ש"ב כ , א; דה"ב כח , ט. הנפילים - ג' (ב' חסר וחד מלא): בר' ו , ד; במ' יג , לג (פעמיים). ונהי - ב': במ' יג , לג; יש' סד , ה. כחגבים - ב': במ' יג , לג; יש' מ , כב.

מסורה קטנה:
הנפילים - ג'; ונהי - ב' כטמא; כחגבים - ב' וישביה.

רש"י:
הנפילים - ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש (ראה בר' רבתי ע' 29 - 31 ). וכן היינו בעיניהם - שמענום אומרים זה לזה: נמלים יש בכרם כאנשים (ראה סוטה לה , א). ענק - שמעניקים החמה בקומתם (ראה סוטה לד , ב).

רשב"ם:
מן הנפילים - הראשונים , כדכתיב בבראשית "הנפילים היו בארץ בימים ההם" (בר' ו , ד). כחגבים - הנמוך נראה לגבוה ממנו הרבה כחגבים , שהם נמוכים מאד; וזה מוכיח: "היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים" (יש' מ , כב).

ראב"ע:
הנפילים - פרשתיו (בר' ו , ד). מן הנפילים - טעמו: "וגם אחרי כן אשר יבואו" (בר' ו , ד) , ושם מפורש.

ר' יוסף בכור שור:
הנפילים - אנשים מופלאים , שכל הרואה אותם מופלא עליהם. ויש מפרשים: כל הרואה אותם מתפחד , שלא יפלו עליו מרוב גובהם. ונהי בעינינו כחגבים - לאו דווקא , אלא ננסים. וכן היינו בעיניהם - שהיו תוהין עלינו , שאנו ננסים כל כך. המרגלים השיבו אל משה מה שלא שאל. כי משה - לא היה דעתו לשלחם , לומר: אם ילכו אם לא ילכו; כי ודאי היה בדעתו שילכו במצות הבורא. אפס לכך שלחם , להכין להם הדרך (ע"פ דב' יט , ג) , ולידע , כשילך לצור על עריהם , אם יְיַגע כל העם שם (ע"פ יהו' ז , ג) אל העיר אחת , אם לא. שאם הערים בצורות והעם חזק , יוליך כל העם לצור על עיר אחת , וגם צריך לבנות דיק וסוללות; ואם לאו , יחלקו העם ויצורו על ארבע וחמש עיירות כאחד. ואם יש בה עץ (ראה לעיל , כ) וצריך קרדומות לחתוך היער , שלא יארבו שם עליהם. ומה שאמר "השמינה היא אם רזה" (שם) , ולהביא מפריה (ראה שם) - לחבבה על ישראל נתכוון , כי יודע היה אל נכון שהיא שמנה וטובה , וזבת חלב ודבש (ראה שמ' ג , ח) , ואוירה טוב ובריא. וגם כלב היה אומר כמותם , בכל מה שהיו אומרים להודיע העניין. אבל הם - כוונתן למנוע ישראל מלילך; והוא - כוונתו לילך , ולהודיע כיצד ילכו היה מספר. ולכך שהיה אומר כמותם , כתיב: "ויהס כלב את העם" (לעיל , ל): לפי שסבורים שהסכימה דעתו לדעתם , כשהיה אומר להם 'שתוקו'! היו שותקין. עד שאמרו: "לא נוכל לעלות" (לעיל , לא)! והוא צווח: "עלה נעלה" (לעיל , ל)! אז הכירו מחשבתו שאינה מחשבתם. ולכך כתיב "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" (במ' יד , כד) - אעפ"י שהיה אומר כמותם , רוח אחרת היתה עמו , ולא כרוחם; שהוא מתכוין לטובה , והם - לרעה. וכשם שהמרגלים וכלב אומרים דבר אחד ולא בדעת אחד , כך משה וישראל שלחו ולא לדעת אחת; שכשבאו אל משה באו לְדעת כן , שיודיעום המרגלים אם ילכו אם לא ילכו; ומשה סבר להכין הדרך , ולהכי כתיב "וייטב בעיני הדבר" (דב' א , כג) - כי היה סבור שכוונתם לטובה כמו כוונתו. והקדוש ברוך הוא אמר: "שלח לך" (לעיל , ב) - לדעתך ולא לדעתם. והמרגלים נטו לדעתם , חוץ מיהושע וכלב.

רמב"ן:
וטעם ויוציאו דבת הארץ... אל בני ישראל - כי הלכו מלפני משה ואהרן והיו אומרים לעם באהליהם כי היא ארץ אוכלת יושביה; כי מתחלה , כשהיו אומרים להם בפני משה שהארץ זבת חלב ודבש זולתי שהעם חזק (ראה לעיל , כז - כח) , וכלב היה אומר "כי יכול נוכל לה" (לעיל , ל) , היו העם פוסחים , ומהם בוטחים בכחם וגבורתם , ומהם בעזרת השם בגבורים (ע"פ שו' ה , כג); אז הוציאו להם בפני עצמם את דבת הארץ עד שילינו כל העדה , וזה טעם מה שאמר "וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ" (במ' יד , לו). והיה זה כי האנשים האלה , בראותם העם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים (ע"פ עמ' ב , ט) , נפל פחדם עליהם והמסו לב אחיהם (ע"פ דב' א , כח); וכאשר ראו כי עדיין היו ישראל נועצים לעלות , ויהושע וכלב מחזקים את לבם , הוציאו דבה בשקר כדי לבטל עלייתם על כל פנים. ודע כי "מוציא דבה הוא כסיל" (מש' י , יח) - אשר יאמר שקר , אבל המגיד אמת יקרא 'מביא דבה' , כמו שאמר "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (בר' לז , ב) , ועל זה נענשו למות במגפה , שנאמר: "וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ... במגפה לפני יי'" (במ' יד , לז). וטעם "למה יי' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו" וגו' (במ' יד , ג) - כי לא יזכירו דבת הארץ , לאמר גם כן: והארץ משכלת ורעה (ע"פ מ"ב ב , יט) , כי יסתירו העם הדבר הזה ממשה , מפני שלא אמרו השלוחים כן בהשיבם דבר אליו ואל כל העדה (ראה לעיל , כו ואי') , כי יעיד בם כי שקר דברו. [(תוספת רמב"ן עצמו:) והמרגלים עצמם הסתירו זה ממשה , מדעתם שהוא יודע עניני הארץ ממצרים וממדין השכנים לה , כאשר פירשתי (במ' יג , ב) , על כן היו אומרים הדבה לעם באהליהם כדרך סוד.] והנה משה אמר במשנה תורה: "וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר יי' אלהינו נותן לנו. ולא אביתם לעלות ותמרו את פי יי' אלהיכם" (דב' א , כה - כו) - והטעם , כי כן אמרו אליו ואל אהרן ואל כל העדה , כי הארץ טובה "וגם זבת חלב ודבש היא" (לעיל , כז) , והעם מרו את פי יי' כשלא רצו לעלות מפני אמרם: "כי עז העם" (לעיל , כח); ויש ביי' לעזור ולהכשיל (ע"פ דה"ב כה , ח) , וכאשר יפרש שם: "יי' אלהיכם הוא ההולך לפניכם הוא ילחם לכם" (ראה דב' א , ל); כי אחרי שאין המניעה מכולם , רק בתֹקף העם , היה להם לבטוח בשם , כי ליי' המלחמה (ע"פ ש"א יז , מז). ולא נצטרך לומר כי על יהושע וכלב אמר משה כן , כי למה ישמעו לשנים ולא יאמינו בעשרה? ועוד , כי שם כתוב: "ואשלח מכם שנים עשר אנשים" (ראה דב' א , כג) , ועליהם אמר: "וישיבו אותנו דבר" (שם , כה). ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות - ארץ כשהיא רעה , והמים רעים והארץ משכלת (ע"פ מ"ב ב , יט) , לא תגַדל אנשי מדות , רק יהיו אנשיה דלים או נפוחים , שפלי קומה חסרי הכח; אבל דבת המרגלים לאמר , כי הארץ ההיא חֲזקת האויר , כבדת הטבע , ומימיה ופירותיה עבים וכבדים ויגדלו גִדול רב מאד - ולא יסבלו אותם מיזגי בני אדם הבינונים , זולתי הענקים ואנשי מדות , שהם בעלי כח החזקים בטבעם אשר הם עצומים בגבהם וקומתם; ולכן תגדל אנשים גדולים מאד ותמית שאר בני אדם כולם , כמנהג במאכלים הגסים. ועתה חזרו להפליג להם בחזקת הענקים , כי מתחלה אמרו: "וגם ילידי הענק ראינו שם" (לעיל , כח) , ועכשיו הפליגו בהם לקרוא אותם 'נפילים' , ואמרו לעם: ושם ראינו את הנפילים , שלשת בני ענק , והם מן הנפילים הקדמונים אשר שמעתם עליהם כי "המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם" (בר' ו , ד). ולפי שהיה ענין הנפילים שבדורות נח נודע בעולם , הזכירו להם , שאלו בני הענק - מהם , כדי ליראם ולבהלם (ע"פ דה"ב לב , יח) , ולכך אמרו עתה: ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם.
ריכוז קישורים