תנ"ך - ויציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל־בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל־העם אשר־ראינו בתוכה אנשי מדות:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת: (במדבר פרק יג פסוק לב)

טקסט וניקוד:

וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: (במדבר פרק יג פסוק לב)

טקסט בלבד:

ויציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל־בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל־העם אשר־ראינו בתוכה אנשי מדות: (במדבר פרק יג פסוק לב)

תיקון קוראים:

ויציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל־בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל־העם אשר־ראינו בתוכה אנשי מדות: (במדבר פרק יג פסוק לב)

תרגום אונקלוס:
וְאַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁ עַל אַרעָא דְּאַלִילוּ יָתַהּ לִבנֵי יִשׂרָאֵל לְמֵימַר אַרעָא דַּעֲבַרנָא בַהּ לְאַלָלָא יָתַהּ אֲרַע מְקַטְלָא יָתְבַהָא הִיא וְכָל עַמָא דַּחֲזֵינָא בְגַוַהּ אֱנָשִׁין דְּמִשׁחָן :

עין המסורה:
ויציאו - י"ב (בכתיבים שונים): וי' כד , כג; במ' יג , לב; טו , לו; יהו' ו , כג; י , כג; ש"א יב , ח; מ"ב י , כו; יר' כו , כג; דה"א יט , טז; דה"ב א , יז; כג , יא; כט , טז. יושביה - ב' מלא: במ' יג , לב; יח' כו , יז. וכל - העם - נ"א: בר' לה , ו; שמ' יא , ח; יח , יד; במ' יג , לב; יהו' א , ב; ה , ה; ח , ה; שו' ז , א , ז; ט , לד , מח; כ , כו; ש"א יג , ז; יד , כ; ש"ב ו , ב; יב , לא; טו , יז , כג (פעמיים) , ל; טז , ו , יד , טו; יז , כב; יח , ד , ה; כ , טו; מ"א יב , יב; כ , ח; מ"ב כג , ב; יר' כו , ז , ח , טז; כח , א; לד , י; לו , ט; מב , א; מג , ד; מד , טו; רות ד , ט; עז' ג , יא; דה"א כ , ג; כח , כא; דה"ב ז , ד , ה; י , יב; כג , ה , ו; כד , י; כט , לו; לד , ל. וכל ראשי פסוקים דכותהון (בו"ו החיבור): שמ' כ , טו; דב' יז , יג; יהו' ח , יא; ש"ב ג , לו; בר מן ג' (בלי ו"ו החיבור): מ"א ט , כ; יח' מה , טז; דה"ב ח , ז. וכל - העם - נ' באמצעי הפסוקים: ראה ההערה הקודמת , אך כאן אין מונים את דה"ב ז , ה (שהוא סוף פסוק).

מסורה קטנה:
ויציאו - י"ב; יושביה - ב' מל'; וכל - העם - נ"א וכל ראש' פסוק' דכות' ב' מ' ג'.

רש"י:
אוכלת ישביה (בנוסחנו: יושביה) - בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים; והקדוש ברוך הוא עשה לטובה , לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאילו (ראה סוטה לה , א). אנשי מדות - גדולים וגבוהים וצריך לתת בהם מדה , כגון גולית: "וגובהו (לפנינו: גבהו) שש אמות וזרת" (ש"א יז , ד) , וכן: "איש מדון" (ש"ב כא , כ); "איש מדה" (דה"א יא , כג).

ראב"ע:
ויציאו דבת הארץ - דבר שלא היה. ואין כן "ויבא יוסף..." (בר' לז , ב) , כי "ויבא" הפך ויוציאו. דבת - מבעלי הכפל , מגזרת "דובב שפתי ישנים" (שה"ש ז , י); ובמקומו פרשתיו. אוכלת יושביה - שהאויר שלה רע. אנשי מדות - כל איש הוא 'איש מדה'; רק טעמו: מדות גדולות יותר מהכל; וכן "אנשי לבב" (איוב לד , לד); ורבים כמוהם.

ר' יוסף בכור שור:
ארץ אוכלת יושביה - זו תשובה למה שאמר "הטובה היא אם רעה" (לעיל , יט) - שמתים בחצי ימיהם. ואם תאמר: בחלשותם - כל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות - שהרואה אותם נותן בהם מדה ודוגמא; אלא מפני שרע אוירה. ואם אנו , שאנו חלשים , נבא שם אפילו בלא מלחמה , נמות.

רמב"ן:
וטעם ויוציאו דבת הארץ... אל בני ישראל - כי הלכו מלפני משה ואהרן והיו אומרים לעם באהליהם כי היא ארץ אוכלת יושביה; כי מתחלה , כשהיו אומרים להם בפני משה שהארץ זבת חלב ודבש זולתי שהעם חזק (ראה לעיל , כז - כח) , וכלב היה אומר "כי יכול נוכל לה" (לעיל , ל) , היו העם פוסחים , ומהם בוטחים בכחם וגבורתם , ומהם בעזרת השם בגבורים (ע"פ שו' ה , כג); אז הוציאו להם בפני עצמם את דבת הארץ עד שילינו כל העדה , וזה טעם מה שאמר "וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ" (במ' יד , לו). והיה זה כי האנשים האלה , בראותם העם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים (ע"פ עמ' ב , ט) , נפל פחדם עליהם והמסו לב אחיהם (ע"פ דב' א , כח); וכאשר ראו כי עדיין היו ישראל נועצים לעלות , ויהושע וכלב מחזקים את לבם , הוציאו דבה בשקר כדי לבטל עלייתם על כל פנים. ודע כי "מוציא דבה הוא כסיל" (מש' י , יח) - אשר יאמר שקר , אבל המגיד אמת יקרא 'מביא דבה' , כמו שאמר "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (בר' לז , ב) , ועל זה נענשו למות במגפה , שנאמר: "וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ... במגפה לפני יי'" (במ' יד , לז). וטעם "למה יי' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו" וגו' (במ' יד , ג) - כי לא יזכירו דבת הארץ , לאמר גם כן: והארץ משכלת ורעה (ע"פ מ"ב ב , יט) , כי יסתירו העם הדבר הזה ממשה , מפני שלא אמרו השלוחים כן בהשיבם דבר אליו ואל כל העדה (ראה לעיל , כו ואי') , כי יעיד בם כי שקר דברו. [(תוספת רמב"ן עצמו:) והמרגלים עצמם הסתירו זה ממשה , מדעתם שהוא יודע עניני הארץ ממצרים וממדין השכנים לה , כאשר פירשתי (במ' יג , ב) , על כן היו אומרים הדבה לעם באהליהם כדרך סוד.] והנה משה אמר במשנה תורה: "וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר יי' אלהינו נותן לנו. ולא אביתם לעלות ותמרו את פי יי' אלהיכם" (דב' א , כה - כו) - והטעם , כי כן אמרו אליו ואל אהרן ואל כל העדה , כי הארץ טובה "וגם זבת חלב ודבש היא" (לעיל , כז) , והעם מרו את פי יי' כשלא רצו לעלות מפני אמרם: "כי עז העם" (לעיל , כח); ויש ביי' לעזור ולהכשיל (ע"פ דה"ב כה , ח) , וכאשר יפרש שם: "יי' אלהיכם הוא ההולך לפניכם הוא ילחם לכם" (ראה דב' א , ל); כי אחרי שאין המניעה מכולם , רק בתֹקף העם , היה להם לבטוח בשם , כי ליי' המלחמה (ע"פ ש"א יז , מז). ולא נצטרך לומר כי על יהושע וכלב אמר משה כן , כי למה ישמעו לשנים ולא יאמינו בעשרה? ועוד , כי שם כתוב: "ואשלח מכם שנים עשר אנשים" (ראה דב' א , כג) , ועליהם אמר: "וישיבו אותנו דבר" (שם , כה). ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות - ארץ כשהיא רעה , והמים רעים והארץ משכלת (ע"פ מ"ב ב , יט) , לא תגַדל אנשי מדות , רק יהיו אנשיה דלים או נפוחים , שפלי קומה חסרי הכח; אבל דבת המרגלים לאמר , כי הארץ ההיא חֲזקת האויר , כבדת הטבע , ומימיה ופירותיה עבים וכבדים ויגדלו גִדול רב מאד - ולא יסבלו אותם מיזגי בני אדם הבינונים , זולתי הענקים ואנשי מדות , שהם בעלי כח החזקים בטבעם אשר הם עצומים בגבהם וקומתם; ולכן תגדל אנשים גדולים מאד ותמית שאר בני אדם כולם , כמנהג במאכלים הגסים. ועתה חזרו להפליג להם בחזקת הענקים , כי מתחלה אמרו: "וגם ילידי הענק ראינו שם" (לעיל , כח) , ועכשיו הפליגו בהם לקרוא אותם 'נפילים' , ואמרו לעם: ושם ראינו את הנפילים , שלשת בני ענק , והם מן הנפילים הקדמונים אשר שמעתם עליהם כי "המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם" (בר' ו , ד). ולפי שהיה ענין הנפילים שבדורות נח נודע בעולם , הזכירו להם , שאלו בני הענק - מהם , כדי ליראם ולבהלם (ע"פ דה"ב לב , יח) , ולכך אמרו עתה: ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם.

רלב"ג:
אנשי מדות - רוצה לומר: רמי הקומה.
ריכוז קישורים