תנ"ך - ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֶ֙שֶׁד֙ הַנְּחָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה לְשֶׁ֣בֶת עָ֑ר וְנִשְׁעַ֖ן לִגְב֥וּל מוֹאָֽב: (במדבר פרק כא פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב: (במדבר פרק כא פסוק טו)

טקסט בלבד:

ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב: (במדבר פרק כא פסוק טו)

תיקון קוראים:

ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב: (במדבר פרק כא פסוק טו)

תרגום אונקלוס:
וְשָׁפוֹך לְנַחלַיָא דְּמִדַּבְּרִין לָקָבֵיל לְחָיַת וּמִסתְּמֵיך לִתחוּם מוֹאָב :

עין המסורה:
לשבת - ב': בר' טז , ג; במ' כא , טו. ונשען - ב': במ' כא , טו; יש' י , כ.

מסורה קטנה:
ואשד - ל'; לשבת - ב' אברם; ונשען - ב' על יי'.

רש"י:
ואשד הנחלים - תרגום של "שפך" (וי' יז , ד): "אשד"; שפך הנחלים , שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם; לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר , וההרים סמוכים זה לזה , [אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חברו בהר מזה , ] והדרך עובר בתוך הנחל , אמרו אמוריים: כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור , נצא מן המערות שבהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטרא; והיו אותן נקעים בהר של צד מואב , ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ; כיון שבאו ישראל לעבור , נזדעזע הר של ארץ ישראל כשפחה היוצאה להקביל פני גבירתה ונתקרב לצד הר של מואב , ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים והרגום; וזהו אשר נטה לשבת ער - שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד מואב ונדבק בו , וזהו ונשען לגבול מואב (ראה תנח' חקת כ) [ער - הוא שם המדינה של מלכות מואב (ראה פירושו להלן , כח)].

רשב"ם:
על כן יאמר - על אילו המסעות שחזרו לאחוריהם והקיפו את ארץ אדום; כדכתיב "ונסב את הר שעיר ימים רבים" (דב' ב , א) , וחזרו עד שפגעו בבאר שכתוב למעלה (במ' כ , יא). אז יֵאָמַר בספירת דברים , ששיבחו להקדוש ברוך הוא והזכירו ניסי ים סוף וניסים שנעשו בנחל ארנון ובאר; וגם אז ישיר ישראל - בראותם עתה את הבאר; כי מתחלה לא אמרו שירה עליו , לפי שאז נענשו עליה משה ואהרן. את והב - את יהב של הקדוש ברוך הוא; כמו "השלך על יי' יהבך" (תה' נה , כג). וכמו מן 'יהיה' - "מה הוה לאדם" (קה' ב , כב); מן "יקושת (בנוסחנו: יקושתי) לך וגם נלכדת בבל" (יר' נ , כד) - "פן תוָקש בו" (דב' ז , כה); מן 'ירא' - "למען תורא" (תה' קל , ד): וי"ו תחת יו"ד , כן והב - מן 'יהב'.

ראב"ע:
ואשד הנחלים - יש אומרים (ראה רש"י) שהוא בלשון ארמית. וסוף דבר - כל אלה שמות מקומות. אשר נטה - הטעם: על ישראל , כי על ער עברו (ראה דב' ב , ט). ונשען לגבול מואב - זהו "והוא יושב ממולי" (במ' כב , ה).

ר' יוסף בכור שור:
ואשד הנחלים ― כמו 'ושפך'; כמו "אשדות הפסגה" (דב' ג , יז) , דמתרגמינן: "משפך מי רמתא" (ת"א) ― שהיה נוטה לשבת ער - שהיה נוטה בתוך ארצם וישיבתם של בני ער , דהיינו מואב , דכתיב "המואבים היושבים בער" (דב' ב , כט) - שהיו יושבים מכאן ומכאן - עתה נשען הנחל וסמוך לגבול מואב - שאין גבולם עובר הנחל.

רמב"ן:
[(תוספת רמב"ן עצמו:) כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי - היה ארנון שם עיר למואב , והוא בשלם תחום האמורי , תחלת גבול מואב , ויושבת על נחלים נוזלים ממנה. ודרך הפשט בספר מלחמות יי' - כי היו בדורות ההם אנשים חכמים כותבים סיפור המלחמות הגדולות , כי כן בכל הדורות , ובעלי הספרים ההם היו נקראים "מושלים" (להלן , כז) - שנושאים בהם משלים ומליצות; והנצחונות הנפלאים בעיניהם מיחסים המלחמות ההם ליי' , כי לו המה באמת. והנה גבורת סיחון במואב היתה נפלאת להם וכתבוה בספר , ואמרו בה מליצות: את והב בסופה וגו' , ונשאו בה משל: "בואו חשבון" וגו' (להלן , כז); ושם עיר אחת מן הערים שהיו למואב: והב. ואשד הנחלים - מדרון הנחל , כל אשר הנחלים נגרים ונמשכים; מן "אשדות הפסגה" (דב' ג , יז) , וכן "ההר והנגב והשפלה והאשדות" (יהו' י , מ). בסופה - מן "בסופה ובשערה" (נח' א , ג). והנה כאשר לכד סיחון ערי מואב , כתבו המושלים בספר שקראו 'מלחמות יי'': את והב בסופה , או שכתבו: נלחם יי' את והב בסופה , ואת הנחלים אשר לארנון ושפל הנחלים אשר נטה למושב ער ונשען ה אשד לגבול מואב - את הכל השמיד יי' בסופה ובסערה , כי בא עליהם סיחון פתאום , פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה (ע"פ יש' ה , כח); וכן אמרו "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון" (להלן , כח) - את הכל השמיד. והנה הכתוב מביא ראיה מספר המלחמות , כי ארנון הוא גבול מואב ואסור לישראל , וכל הנחלים והאשדות עד ארנון מותרים להם; כי סיחון לקח ממלך מואב כל ארצו עד ארנון , ולא ארנון בכלל , ונשאר ארנון למואב והוא יגבול בו , כדכתיב "ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנון תוך הנחל וגבול" (דב' ג , טז) , וכן אמר יפתח: "ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב" (שו' יא , יח). וטעם ומשם בארה - יחזור למעלה , לומר כי חנו מעבר ארנון , ומשם נסעו והקיפו בארה , כי לא נכנסו בארנון וממנו והלאה , כי הוא גבול מואב הנשאר; וקורא בכאן שם המקום על שם הנס , ואין שמו כן במסעים (ראה במ' לג)].

רלב"ג:
בספר מלחמות יי' - אחשוב שהיה זה ספר , נכתבו בו כל ספורי מלחמות יי'. את והב בסופה ואת הנחלים ארנון - רוצה לומר , שעיר את והב היתה בסופה , והוא הסוּף שיגדל סמוך לנהרות; וארנון היה את הנחלים , וכלם היו מגבול מואב. והוצרכו ישראל לסבוֹב גבול מואב שלא יכנסו בארץ מואב , כי לא רצה השם יתעלה שיסָבבו להתגרות בם מלחמה , כמו שאמר "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" (דב' ב , ט). וכן היה מגבול מואב מה שהיה מתקבץ מהנחלים שהיו נשפכים יחד למקום אחד; והיה המקובץ נחל גדול , והיה נקרא 'אשד הנחלים'. וזה הנהר היה נוטה בתנועתו לשבת ער - רוצה לומר: לשבת וער; ויהיה שבת - שם מקום , וכן ער. והנה אשד הנחלים היה סמוך לגבול מואב , ולזה נתבאר מזה שאלו המקומות כלם הם בגבול מואב. וזהו אמרו על כן יאמר בספר מלחמות יי' וגו' - להביא עדות שארנון היה גבול מואב. ומזה המקום יתבאר , שישראל היו הולכים סביב ארץ מואב ולא רצו עבור בגבולו (ע"פ פס' כג להלן); ולזה אמר בלק: "והוא יושב ממולי" (במ' כב , ה).
ריכוז קישורים