תנ"ך - לא־תעשה כן לה' אלהיך כי כל־תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את־בניהם ואת־בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה כֵ֔ן לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי֩ כָל־תּוֹעֲבַ֨ת יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֗א עָשׂוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּ֣י גַ֤ם אֶת־בְּנֵיהֶם֙ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם יִשְׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ לֵאלֹהֵיהֶֽם: (דברים פרק יב פסוק לא)

לֹא־תַעֲשֶׂה כֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל־תּוֹעֲבַת יְהוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם: (דברים פרק יב פסוק לא)

לא־תעשה כן לה' אלהיך כי כל־תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את־בניהם ואת־בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם: (דברים פרק יב פסוק לא)

לא־תעשה כן ליהוה אלהיך כי כל־תועבת יהוה אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את־בניהם ואת־בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם: (דברים פרק יב פסוק לא)

תרגום אונקלוס:

לָא תַעֲבֵיד כֵּין קֳדָם יְיָ אֱלָהָך אֲרֵי כָל דִּמרַחַק קֳדָם יְיָ דְּסָנֵי עָבְדִין לְטָעֲוָתְהוֹן אֲרֵי אַף יָת בְּנֵיהוֹן וְיָת בְּנָתְהוֹן מוֹקְדִין בְּנוּרָא לְטָעֲוָתְהוֹן :

עין המסורה:

תועבת יי' - ג' (בתורה , ללא 'אלהיך'): דב' יב , לא; יח , יב; כז , טו. שנא - ה': *דב' יב , לא; טז , כב; ש"ב יג , כב; מל' ב , טז; מש' ו , טז. בנתיהם - ה' חסר (בלישנא): *דב' יב , לא; ש"א ל , ג; יר' ז , לא; יד , טז; יט , ט. וכל עזרא (ונחמיה) כותהון.

מסורה גדולה:

בנתיהם ה' חס' כי גם את בניהם ואת בנתיהם ויבא דוד ואנשיו אל העיר ובנו במות והעם אשר המה נבאים להם והאכלתים את בשר בניהם. וכל עזרא דכותהון.

מסורה קטנה:

שנא - ה'; בנתיהם - ה' חס'.

רש"י:

כי גם את בניהם. גם - לרבות את אבותיהם ואימותיהם. אמר רבי עקיבא: אני ראיתי גוי אחד , שכְּפָתוֹ לאביו לפני כלבו ואכלוֹ (ראה ספ"ד פא).

ראב"ע:

לא תעשה כן , כי כל מעשיהם יתעב השם; והעד: כי גם את בניהם.

ר' יוסף בכור שור:

אחרי השמדם מפניך - כי אז לא תיענש יותר?! שראיתה שמעשיהם מאוסים לפני הקדוש ברוך הוא עד שהשמידם מפני רוע מעלליהם , ואתה תעשה כמותם?! בתמיהה. ואעשה כן גם אני - לשמים. איני חפץ שתעשה לפנַי מה שהם עושים לעבודה זרה שלהם , כי שימושם ומעשיהם מאוסים ושנואים , מתועבים לפני; כדמפרש ואזיל: כי תועבת יי' אשר שנא. ורבותינו דרשו (ראה סנה' ס , ב) , שהעובד עבודה זרה כדרכה , כדרך שעובדין אותה , חייב , אבל שלא כדרכה אינו חייב מיתה אלא על ארבע עבודות פנים , כגון: זיבוח וניסוך וקיטור והשתחויה , כדנפקא לן מ"זובח לאלהים יחרם" (שמ' כב , יט). ריקן (סילק) כל העבודות לשם המיוחד. וקבלה והולכה וסילוק לחם הפנים לא חשבינן לגבי הכי 'עבודה' , דכתיב "ועבדתם" (במ' יח , ז) - עבודה תמה (ראה יומא כד , א) , ולא עבודה שיש אחריה זריקת הדם; ואין הקבלה אלא הכשר זריקה , וכן הולכת דם הכשר זריקה , והולכת איברים ואימורים הכשר הקטרה. אבל הזביחה אין אחריה עבודה באותו מעשה ובאותו עניין , וכן הקיטור והניסוך , נסך היין והמים , וזריקת הדם שאף הוא נקרא 'ניסוך' , כדכתיב "בל אסיך נסכיהם מדם" (תה' טז , ד); "עבודת מתנה" (במ' יח , ז) - ולא עבודת סילוק. והשתחואה , אעפ"י שאינה עבודה , הרי יצאת לידון: דכתיב "לא תשתחוה לאל אחר" (שמ' לד , יד) , וכתיב "לא תשתחוה להם ולא תעבדם" (שמ' כ , ה) - מקיש השתחואה לעבודה (ראה יומא כד , א; סנה' ס , ב). אבל הנודר בשמו , והמקיים בשמו - באזהרה.

רמב"ן:

השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך - אחר שתראה שאשמידם , מיד יש לתת לב: מפני מה נשתמדו אלו? - מפני מעשים מקולקלים שבידיהם; אף אתה לא תעשה כן , שלא יבאו אחרים וישמידוך; לשון רבנו שלמה. ואם כן , יהיה זה אזהרה והתראה מלעבוד עבודה זרה. וכן כתב: איכה יעבדו - לפי שלא ענש על עבודה זרה אלא על זבוח וקטור ונסוך והשתחואה , כמו שכתוב "בלתי ליי' לבדו" (שמ' כב , יט) - דברים הנעשים לגבוה , בא ולמדך כאן , שאם דרכה של עבודה זרה לעבדה בדבר אחר , כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס , שהיא עבודתו , חייב; וחייב על זבוח וקטור ונסוך והשתחואה אפילו שלא כדרכה. וזה איננו נכון , כי הכתוב אמר: לא תעשה כן ליי' אלהיך - אם כן אינה אזהרה בעבודה לאלהיהם , רק שלא לעבוד השם הנכבד בעבודתם , כאשר נתן הטעם: כי כל תועבת יי' אשר שנא וגו'. אבל פירוש הפרשה , כי עד הנה צוה פעמים רבות כי בבֹאנו אל הארץ נעקור עבודה זרה ומשמשיה ונאבד את שמם , וצוה שנעשה זה כאשר אנחנו יורשים אותה , מיד. ועתה אמר , כי כאשר יכרית השם הגוים ההם מפנינו וישתכח שם עבודה זרה מן הארץ ונשב בארצם לבטח (ראה לעיל , כט) , לא נחשב בלבנו: הנה הכרית השם מפנינו עובדי אלהים אחרים בעבור שהיו עושים כבוד ועבודה שלימה למעשה ידי אדם , עץ ואבן; ואין ראוי לתת כבודו לאחר ותהלתו לפסילים (ע"פ יש' מב , ח) , כי כן אסר זבוח וקטור ונסוך והשתחואה בלתי ליי' לבדו. והנהוג במלכים , כי המתהדר בכבודם לתת עטרה בראשו או ללבוש לבוש מלכות כהם , אחת דתו להמית (ע"פ אס' ד , יא); אם כן , אני אעשה לשם הנכבד כאשר היו הגוים עושים לאלהיהם , וייטב לפניו. והזהיר: לא תעשה כן , כי הדברים המתועבים לפניו היו עושים לאלהיהם. ולא אסרם מפני המעשה , שיהיה נכבד וראוי לעשותו לפני השם לבדו , רק מפני הכונה שהיתה בהם לעבודת אלהות , כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם , שהוא דבר מתועב לפני השם לשפוך דם נקי (ע"פ יש' נט , ז) , ואף כי להיות אכזרי על פרי בטן לא ירחמו (ע"פ יש' יג , יח). ועל כן אמר "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם" וגו' (דב' יג , א) - להזהיר על מעשה הקרבנות ועבודת המקדש , שלא תוסף עליו ולא תגרע ממנו (ראה שם); וזה ענין הפרשה הזאת באמת. אבל רבותינו (ראה סנה' ס , ב) שלמדו מכאן לעובד עבודה זרה כדרכה שחייב עליה לעולם , אפילו פוער עצמו לפעור - מפני שהזכיר הכתוב איכה יעבדו , ללמד , כי תקָרא 'עבודה' באיכות ההוא , ויהיה בכלל "לא תעבדם" (שמ' כ , ה); אבל אם יזרוק אבן לפעור , או אפילו דרך כבוד שיחבק וירבץ לפניו , אינו חייב מיתה. ועל דרך הפשט: הזהיר בראש הסדר "לא תעשון כן ליי' אלהיכם" (לעיל , ד) - לעבדו כאלהי העמים על ההרים הרמים (ראה לעיל , ב) בקרבנותיו , ועתה בפרשה הזאת הזהיר: לא תעשה כן ליי' אלהיך - לעבדו במקדשו בעבודות שלהם.

רלב"ג:

השמר לך פן תנקש אחריהם - רוצה לומר: פן תנקש במוקש אשר נוקשו הם , וזה יהיה אם תנהג במנהגיהם בעריות ובזולת זה , כמו שאמר בפרשת 'קדושים תהיו': "ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם" (וי' כ , כג). ופן תדרוש לאלהיהם - מגיד שאם ילכו במנהגיהם הפחותים , סופם לעבוד עבודה זרה. או ירצה בזה: שמא תחקור איך היו הגוים עובדים עבודה זרה , ותחשוב לעבוד השם יתעלה בדרך ההוא. והזהיר שלא יעשה כן ליי' , כי מה שיחשבוהו לעבודה לו , יהיה ההפך; כי הם היו עושים לאלהיהם כל הדברים המרוחקים והמתועבים לשם יתעלה , עד שגם בניהם ובנותיהם היו שורפים באש לאלהיהם. ואולם כוונת התורה היא בהפך זה; שלא העמיסה עלינו דבר יכבד עלינו , אבל הם דברים ישרים וצדיקים , מיישרים בעצמותם אל כל הטובות.