רלב"ג:
הכה
תכה
את
יושבי
העיר
ההיא
לפי
חרב
-
מפני
שאמר
העיר
סתם
,
הנה
הוא
מבואר
שאינה
קטנה
,
שהקטנה
תקרא
"עיר
קטנה"
(קה'
ט
,
יד);
ולא
עיר
גדולה
,
כי
היא
תקרא
"עיר
גדולה"
(יהו'
י
,
ב).
וביארו
חכמים
(ראה
סנה'
טו
,
ב)
,
שלזה
העניין
תקרא
עיר
סתם
-
ממאה
ועד
רובו
של
שבט;
אך
רובו
של
שבט
אין
ראוי
לשפוט
בדין
עיר
הנדחת
,
כי
הוא
כמו
שבט
אחד;
ואין
ראוי
שיסבבו
שיפקד
שבט
מישראל.
וידמה
שפחות
ממאה
לא
יתכן
שיקרא
'עיר'
סתם
,
אך
היא
כפר;
או
תקרא
'עיר
קטנה'
או
'בת
העיר
אשר
אצלה';
ואולם
הגדולה
-
יתכן
שתקרא
'עיר'
סתם.
והנה
נמנע
הִשָפטם
שם
בדין
עיר
הנדחת
כשהיו
רובו
של
שבט
,
לסבה
שאמרנו
,
כי
הוא
כמו
שבט
אחד
לפי
משפטי
התורה
,
ואין
ראוי
להשמיד
שבט
אחד.
ולזה
יִדוֹנוּ
העובדים
בסקילה
,
וישאר
הטף
והנשים.
וראוי
שתדע
שזה
המשפט
לא
יהיה
על
יד
סנהדרי
קטנה
,
כי
כבר
בארה
התורה
כי
לא
ישפטו
כי
אם
יחידים
על
פי
סנהדרי
קטנה
,
שנאמר:
"והבאת
את
האיש
ההוא
או
את
האשה
ההיא
אל
שעריך"
(ראה
דב'
יז
,
ה)
-
למדנו
מזה
שיחידין
נהרגים
על
פי
בית
דין
שבכל
שער
ושער;
אך
המרובין
אינם
נהרגים
אלא
על
פי
בית
דין
הגדול
,
ולזה
תעשה
הדרישה
והחקירה
על
פי
בית
דין
הגדול.
ואחר
זה
,
כשידעו
באמת
שהודחו
רוב
יושבי
העיר
,
שולחים
שם
חכמים
להחזירם
למוטב
ולהזהירם
שלא
יעשו
כן
,
כמו
שמצאנו
בימי
יהושע
ששלחו
הנשיאים
ופנחס
בן
אלעזר
לשני
השבטים
וחצי
כשבנו
המזבח
מעבר
לירדן
,
להחזירם
למוטב
ולהזהירם
(ראה
יהו'
כב
,
יא
-
כ);
וכמו
שמצאנו
בנביאים
שהיו
מוכיחים
ישראל
כשהיו
עובדים
עבודה
זרה;
ואם
חזרו
בתשובה
-
מוטב
,
כי
התורה
אמרה
את
יושבי
העיר
ההיא
,
והם
עתה
אחרים
,
כי
כבר
שבו
מדרכם
הרעה.
עם
שהוא
ראוי
שתהיה
שם
התראה
בהשפטם
למות.
ואם
לא
חזרו
בתשובה
,
מצוין
בית
דין
הגדול
לישראל
לעלות
עליהם
לצבא
להחרים
העיר
בזה
האופן;
וזה
,
שהם
מרבין
שם
בתי
דינין
לחקור
מי
עבר
אחר
ההתראה
בעדים
,
באופן
ראוי.
ואם
נמצאו
העובדים
רובה
של
עיר
,
דנין
אותה
בדין
עיר
הנדחת;
ואם
לא
הרי
הן
יחידין
,
ונדונין
העובדין
בסקילה
,
כדין
עובד
עבודה
זרה
,
והשאר
פטורין.
ואם
היו
רובה
של
עיר
,
מעלין
אותה
לבית
דין
הגדול
כדי
שיגמרו
הדין
בפניהם
,
ואחר
זה
מכין
העובדים
וטפם
ונשיהם
לפי
חרב
,
שנאמר
הכה
תכה
את
כל
(לפנינו:
ללא
'כל')
יושבי
העיר
ההיא
,
וזה
כולל
כל
נפש
אדם
אשר
בה.
ומצילין
הצדיקים
אשר
בה
וטפם
ונשיהם
,
רוצה
לומר:
אלו
שלא
עבדו
עבודה
זרה
אחר
ההתראה.
החרם
אותה
וגו'
-
למדנו
מזה
(ראה
ספ"ד
צד)
,
שכל
מה
שהוא
מיושבי
העיר
ההיא
מהנכסים
והמקנה
,
אבד
,
שנאמר:
ואת
כל
(לפנינו:
ללא
'כל')
בהמתה.
ואת
כל
שללה
-
ואפילו
נכסי
הצדיקים
שבה.
אבל
מה
שהיה
בה
מהאנשים
שאינם
מיושבי
העיר
או
משל
הקדש
,
אינו
אבד
,
שאין
אני
קורא
בו
בהמתה
ושללה.
ומזה
המקום
נלמד
(?
ראה
סנה'
קיב
,
א)
,
שנכסי
הרשעים
שבה
שהיו
חוצה
לה
,
אינו
מחויב
שישרף
,
לפי
שאינו
שלל
העיר
ההיא
ואינו
בה
,
והתורה
אמרה
ואת
כל
אשר
בה.
אך
אם
נקבצו
שם
(ראה
שם)
הרי
הם
נשרפים
,
שהרי
הם
שללה.
ולמדנו
מזה
גם
כן
שאין
מאבדין
מהקניינים
בשריפה
,
אלא
דבר
שיתכן
שיקרא
שללה
,
והוא
דבר
המטלטל
,
שאינו
חסר
אלא
קבוץ
ושריפה;
ולזה
יתבאר
(ראה
סנה'
קיב
,
א;
קיג
,
א)
שהפירות
המחוברים
לקרקע
אינם
נשרפים
,
כי
הם
חסרים
תלישה
וקבוץ
ושריפה;
וכן
העניין
במה
שידמה
לזה.
ואת
כל
שללה
תקבוץ
אל
תוך
רחובה
ושרפת
וגו'
-
לפי
שהוא
ראוי
לבער
הרע
מקרבנו
כשהיה
בזה
האופן
המגונה
בתכלית
,
הנה
ראוי
שלא
נשפוט
שיהיה
אמרו
אל
תוך
רחובה
-
תנאי
,
שאם
לא
היה
לה
רחוב
לא
נשפוט
אותה
כעיר
הנדחת;
ועוד
,
שהרי
אמרה
תורה
ושרפת
באש
את
העיר
ואת
כל
שללה
-
מכל
מקום.
ולזה
הוא
מבואר
,
שכונת
התורה
בקבוץ
שללה
אל
תוך
רחובה
-
להוסיף
פרסום
בעניין
,
כדי
שיִוָסְרו
הנשארים;
ולזה
הוא
מבואר
(ראה
סנה'
קיב
,
א)
,
שאם
לא
היה
לה
רחוב
עושין
לה
רחוב
,
והרי
אני
קורא
בה
רחובה.
ואם
יש
לה
רחוב
חוצה
לה
עושין
בדרך
שיהיה
רחובה
,
רוצה
לומר
,
שיבנו
חומה
סביב
העיר
באופן
שיהיה
הרחוב
תוך
החומה
,
ואז
יקרא
רחובה
,
ויקבצו
שם
את
כל
שלל
העיר.
ושרפת
באש
את
העיר
ואת
כל
שללה
כליל
ליי'
אלהיך
-
זו
היא
מצות
עשה.
ואמר
שזה
הפועל
ראוי
שיעשה
ליי'
,
רוצה
לומר
,
שיכוין
בעשייתו
נתינת
האלהות
לשם
יתעלה
,
במה
שיחרים
ויאבד
עובדי
עבודה
זרה
וכל
אשר
להם.
והיתה
תל
עולם
לא
תבנה
עוד
-
למדנו
מזה
שאסור
לבנות
עיר
הנדחת
לעולם.
ולפי
שלא
הזהיר
אלא
שלא
תבנה
,
למדנו
מזה
(ראה
סנה'
קיא
,
ב)
שעושה
אותה
שדות
וכרמים
,
גנות
ופרדסים.