תנ"ך - אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא־יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא־דברו ה' בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֗ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה הַדָּבָר֙ וְלֹ֣א יָבֹ֔א ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְהוָ֑ה בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא לֹ֥א תָג֖וּר מִמֶּֽנּוּ: ס (דברים פרק יח פסוק כב)

אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה וְלֹא־יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא־דִבְּרוֹ יְהוָה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ: ס (דברים פרק יח פסוק כב)

אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא־יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא־דברו ה' בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו: ס (דברים פרק יח פסוק כב)

אשר ידבר הנביא בשם יהוה ולא־יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא־דברו יהוה בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו: ס (דברים פרק יח פסוק כב)

תרגום אונקלוס:

דִּימַלֵיל נְבִיָיא בִּשׁמָא דַייָ וְלָא יְהֵי פִתגָמָא וְלָא יִתקַיַים הוּא פִתגָמָא דְּלָא מַלְלֵיהּ יְיָ בִּרשַׁע מַלְלֵיהּ נְבִיָיא לָא תִדחֲלוּן מִנֵיהּ :

עין המסורה:

ולא יבא - ב' (חסר ומלא): דב' יח , כב; דה"ב כג , יט.

מסורה קטנה:

ולא יבא - ב'.

רש"י:

אשר ידבר הנביא ויאמר: דבר זה עתיד לבא עליכם , ותראו שלא יבא - הוא הדבר אשר לא דברו יי' , והרוג אותו. ואם תאמר: זה במתנבא על העתידות; הרי שבא ואמר: עשו כך וכך , ומפי הקדוש ברוך הוא אני אומר זו - כבר נצטוו , שאם בא להדיחך מאחת מכל המצות , "לא תשמע לו" (דב' יג , ד) , אלא אם כן מומחה הוא לך , צדיק גמור , כגון אליהו בהר הכרמל , שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישראל , הכל לפי צורך השעה וסייג הפירצה; לכך נאמר "אליו תשמעון" (לעיל , טו; ראה יבמות צ , ב). לא תגור ממנו - לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה ולא תירא ליענש עליו (ראה ספ"ד קעח).

רשב"ם:

ולא יהיה הדבר ולא יבא - וכגון: שאין תשובה ומעשים שינחם הקדוש ברוך הוא בשבילם. הרי חזקיה - תפילה הועילה לו (מ"ב כ , א - ז) , ונינוה - "כי שבו מדרכם הרעה" (יונה ג , י).

ראב"ע:

אשר ידבר הנביא - גם כן דבר ירמיהו , בבוא דבר הנביא בזמן שיאמר (ראה יר' כח , ט). ואחר שהשלים לבאר דברי המעוננים שהיו בארץ (ראה לעיל , יד) , והיא דרך עבודה זרה , הזהיר שלא ישפך "דם נקי" (דב' יט , י) בארץ; והטעם , שתהיה הארץ טהורה מתועבות המעוננים , גם לא תהיה טמאה בדם נקי.

ר' יוסף בכור שור:

ולא יהיה הדבר ולא יבוא - שינבא דבר שאינו תלוי לא בזכות ולא בחובה , כמו "מה אות כי אעלה בית יי'" (יש' לח , כב); ואם נתן אות ולא בא , זהו לא יהיה הדבר , ובזדון דיבר. אבל אם התנבא פורענות על רשעים וחזרו בתשובה , כגון אנשי נינוה (ראה יונה ג , ה - ט) , הרי בא דברו והועיל , ואינו חייב. וכן על טוב , והרשיעוּ - הם מנעו הטוב מהם. אבל אם עמדו כְּמה שהם , ולא בא - אז חייב. ואם בא לעקור דבר מן התורה לגמרי - אפילו העמיד חמה באמצע הרקיע , חייב (ראה סנה' צ , א); כמו שאמרו רבותינו (ראה שבת קד , א) , שאינו רשאי לחדש דבר מעתה. אבל לפי שעה ולפי הצורך , כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה (ראה מ"א יח , ל - לג) , וכגון אברהם בהר המוריה (ראה בר' כב) , שהם מוחזקים חסידים גמורים - שומעים להם.

רמב"ן:

וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו יי' - עתידים אתם לאמר , כשיבא חנניה בן עזור ומתנבא: "הנה כלי בית יי' מושבים מבבלה" (יר' כז , טז) , וירמיה עומד וצווח על העמודים ועל הים ועל יתר הכלים שלא גלו עם יכניה: "בבלה יובאו" עם גלות צדקיהו! (ראה שם , יט - כב); לשון רבנו שלמה מסיפרי (ספ"ד קעח). והמדרש הזה - מפני שלא אמר 'ואם תאמר בלבבך'; והוא כמו שהזכרתי (דב' ד , כה) , כי התורה תגיד ברמזים העתיד להיות. אבל עיקר הכתוב לומר: איכה נדע את הדבר אשר לא דברו יי' - שנהרוג המתנבא הזה? וצוה , כי כאשר לא יבא הדבר , אז יומת , כי לא דברו השם; ולא תגור ממנו מפני חכמתו , או מפני האות שנתן ובא האות והמופת (ראה דב' יג , ג). וכן היה להם לשאול: איכה נדע את הדבר אשר דברו יי' , שנתחייב לשמוע אליו? אבל זו תשובה לשתי השאלות. כי בכל נביא נצפה לדבר העתיד להיות אשר יגיד: אם לא בא , נדע שהוא נביא השקר ויומת; ואם בֹּא יבא הכל , הנה הוא נאמן לנביא ליי' , ונתחייב לשמוע אליו ככל אשר יצוה בשם יי' , כמו שאמר "אליו תשמעון" (לעיל , טו) - ואפילו לעבור על דברי תורה לפי צורך השעה , כגון אליהו בהר הכרמל. וזה טעם "כמוני" (לעיל , טו) , "כמוך" (לעיל , יח) - שיהיה מתחלה נאמן לנביא ליי'; או באות ומופת , כענין שנאמר "ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם" (שמ' ד , ל - לא) , או שיגיד העתיד להיות ויבא , שגם זה אות. וכך אמרו במסכת סנהדרין (פט , א): והמוַתר על דברי נביא מיתתו בידי שמים , דכתיב "אנכי אדרש מעמו" (לעיל , יט); ואמרין (סנה' פט , ב): ומנא ידע דאיענש? דיהב ליה אות; והא מיכה , דלא יהב ליה אות ואיענש (ראה מ"א כ , לה - לו)? היכא דמוחזק - שאני; דאי לא תימא הכי , אברהם בהר המוריה , היכי שמע ליה יצחק (ראה בר' כב , ט)? אליהו בהר הכרמל , היכי סמכינן עליה ועבדינן שחוטי חוץ (ראה מ"א יח , לג - לח)? אלא היכא דמוחזק - שאני. ורבנו שלמה כתב: כבר נצטוו , שאם בא להוכיח (צ"ל: להדיחך) באחת מכל המצות , "לא תשמע לו" (דב' יג , ד) , אלא אם כן הוא מומחה לך שהוא צדיק גמור , כגון אליהו בהר הכרמל , לפי צורך השעה; לכך נאמר "אליו תשמעון" (לעיל , טו). וזה אינו נכון בעיני; שאין ההמחאה שהוא צדיק גמור , אלא שהוא נביא אמת מוחזק לַכֹּל בְּמַה שהקדים לאמר עתידות ובאו. והוא האות שלו , כמו שהזכיר בפרשה הזאת , או במופת שעשה בפנינו; וזאת חזקת הנביאים. ואולי נתכון רבנו שלמה ב'צדיק גמור' למה שכתב הרב רבי משה בהלכות 'יסודי התורה' (ז , ז): כשמשלחין את הנביא נותנין לו אות ומופת כדי שידעו העם שהאל שלחו באמת. ולא כל העושה אות ומופת מאמינין אותו שהוא נביא , אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלה שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו , שנתעלה בהן על כל בני גילו , והיה מהלך בדרכי הנבואה ובקדושתה ופרישותה , ואחר כך בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו - מצוה לשמוע ממנו , שנאמר "אליו תשמעון" (לעיל , טו). ואיפשר שיעשה אות או מופת ואינו נביא , וזה האות יש לו דברים בגו , ואף על פי כן מצוה לשמוע לו; הואיל ואדם גדול הוא וחכם וראוי לנבואה , מעמידין אותו על חזקתו. כמו שנצטוינו לחתוך הדין על פי שנים עדים כשרים , ואע"פ שאיפשר שהעידו בשקר; הואיל וכשרין הן אצלנו , מעמידין אותן על כשרותן. ובדברים אלו וכיוצא בהן נאמר "הנסתרות ליי' אלהינו" (דב' כט , כח) , ונאמר "האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב" (ש"א טז , ז).

רלב"ג:

אשר ידבר הנביא בשם יי' ולא יהיה הדבר ולא יבא - הנה זהו לפי מה שאחשוב , אם בעצם הדבור שאמר בשם השם יתעלה , אם באות שישאלו לו אחר זה. אמנם בעצם הדבור - כמו שיאמר שהשם אמר אליו שכבר מת איש כך , וחקרו עליו אחר כן ומצאו שאין העניין כן; או שהשם אמר אליו שביום כך יהפכו מי הבור הפלוני לדם , ובא הזמן ההוא ולא בא מה שייעד. ואפשר עוד שיהיה בעצם הדבור - באות שיתן עמו באמרו להם המאמר; כמו שיאמר שצוהו השם שיאמר להם שילכו בעת מה למקום פלוני , ואמר עם זה: וזה לכם האות שבמקום כך תמצאו עתה דבר כך , ולא היה כן; או שיאמר להם כי ביום פלוני יתחדש אות מה , ולא נתחדש. וכבר יהיה זה בעצם הדבור באופן אחר , כשיאמר להם בשם יי' דבר ידוע להם שלא יהיה ולא יבא לעולם ממנו זה הדבור , כמו שיאמר להם בשמו להוסיף לדורות מצוה או לגרוע אותה לדורות. ואמנם מה שיהיה מפני אות ישאלו ממנו אחר זה ולא יהיה ולא יבא , הנה הוא מעיד שהוא אינו נביא; ולזה יתבאר שהדבר שדברו הנביא בשם יי' - לא דברו יי'. וראוי שנחקור בכאן ספק עצום יקרה בזה , וזה , שלא יתאמת - אע"פ שלא יהיה הדבר ולא יבא - היות זה המיעד בו נביא שקר; וזה , שאם היה בזה הייעוד רע , הנה השם יתעלה חנון ונחם על הרעה (ע"פ יואל ב , יג) , כמו שנתבאר מדברי ירמיהו אל חנניה בן עזור (ראה יר' כח , ח - ט). ואם היה היעוד טוב , גם שם לא יבחן אם לא יבא - שהוא נביא שקר , כי אולי יעד השם יתעלה הטוב ההוא מפני טוב דרכיהם , וכאשר סרו מדרכם הטובה ינחם השם יתעלה מהטוב אשר דבר להביא להם , כמו שאמר ירמיהו: "רגע אדבר על גוי ועל הממלכה" וגו' (יח , ז) - הנה התבאר מזה שגם הייעוד הטוב חוזר. ובהיות העניין כן הנה יפול ספק במה מהיעודים יבחן הנביא. ונאמר , כי לא יבחן הנביא בשום ייעוד שיהיה בו תנאי או שיהיה בכחו תנאי , רוצה לומר , שמעצם הייעוד יתחייב תנאי; כמו העניין ביעוד הטוב , שלא יקח זמן מוגבל ומקום מוגבל , כמו שבארנו בפרשת 'וישלח יעקב' (בר' לב , ח) , או כמו העניין בייעוד הרע , כי יש תנאי בכחו איך שיהיה , כמו שבארנו שם. ואולם בייעוד הטוב שהיה מפני דבר - יש תנאי , ויסור בסורו; וכשלא היה עניינו כן , הנה יבחן בו הנביא , שאם יאמר בו שקר הנה הוא נביא שקר. והנה יבחן הנביא בכל מה שיאמר מהדברים שהם כך בעת ההיא , היה טוב או רע , שאם לא נמצאו כן נדע באמת שהוא נביא שקר; וזהו אומרו ולא יהיה הדבר. ויבחן הנביא עוד במה שיודיע מהדברים העתידים שאין בהם טוב ורע לאיש או לאנשים , היה שיאמר שיתחדשו על דרך המופת , או שלא יהיה בחדושם דבר זר אצל הטבע; כי כשיתבאר שלא יבא מה שייעד בו , הנה נתבאר שהוא נביא שקר. בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו - רוצה לומר: כיון שדברו הנביא בזדון לא תגור ממנו , רוצה לומר , שלא תירא מלהמיתו מפני היותו גדול המעלה אצלך. ולזה הוא מבואר שאין ראוי לשתוק מללמד עליו חובה. ולפי שזה העניין הוא דבר גדול , כי הנביא הוא על כל ישראל אם היה נביא אמת , הנה לא ישפטוהו כי אם בית דין הגדול שבמקום הבחירה. וראוי שלא יעלם ממנו כי בית דין הגדול גם כן יש להם כח לעבור על מצות התורה להוראת שעה , שהרי אנחנו מחוייבים לעשות על פי התורה אשר יורו (ראה דב' יז , יא) , והוא שיהיה להוראת שעה.