תנ"ך - ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן־לו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

רֵאשִׁ֨ית דְּגָנְךָ֜ תִּירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ וְרֵאשִׁ֛ית גֵּ֥ז צֹאנְךָ֖ תִּתֶּן־לֽוֹ: (דברים פרק יח פסוק ד)

טקסט וניקוד:

רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן־לוֹ: (דברים פרק יח פסוק ד)

טקסט בלבד:

ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן־לו: (דברים פרק יח פסוק ד)

תיקון קוראים:

ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן־לו: (דברים פרק יח פסוק ד)

תרגום אונקלוס:
רֵישׁ עֲבוּרָך חַמרָך וּמִשׁחָך וְרֵישׁ גִּזַת עָנָך תִּתֵּין לֵיהּ :

עין המסורה:
ראשית - כ"ח: בר' י , י; שמ' כג , יט; לד , כו; וי' ב , יב; כג , י; במ' טו , כ; כד , כ; דב' יח , ד; כא , יז; כו , י; לג , כא; ש"א טו , כא; יר' ב , ג; מט , לה; יח' כ , מ; מח , יד; עמ' ו , א; מי' א , יג; תה' עח , נא; קה , לו; קיא , י; מש' א , ז; ד , ז; ח , כב; יז , יד; איוב מ , יט; נחמ' י , לח; דה"ב לא , ה. וראשית - ו': בר' מט , ג; *דב' יח , ד; יח' מד , ל (פעמיים); עמ' ו , ו; *דנ' יא , מא. גז - ב': דב' יח , ד; תה' עב , ו.

מסורה גדולה:
וראשית ו' ראשית דגנך תירשך ויצהרך ראובן בכרי אתה כחי וראשית כל בכורי כל ב' בו וראשית שמנים ימשחו אדום ומואב וראשית בני עמון.

מסורה קטנה:
וראשית - ו'; גז - ב' כמטר על גז.

רש"י:
ראשית דגנך - זו תרומה; לא פירש בה שיעור , אבל חכמים נתנו בה שיעור (ראה משנה תרומות ד , ג): עין יפה אחד מארבעים , רעה אחד מששים , בינונית אחד מחמשים. וסמכו על המקרא שלא לִפחות מאחד מששים , שנאמר "וששיתם את האיפה מחומר החטים" (ראה יח' מה , יג): ששית האיפה - חצי סאה; כשאתה נותן חצי סאה לכור , הרי אחד מששים , שהכור שלשים סאין (ראה יל"ש יח' שפג). וראשית גז צאנך - כשאתה גוזז צאנך בכל שנה , תן ממנה ראשית לכהן. ולא פירש שיעור , ורבותינו נתנו בו שיעור: אחד מששים (ראה חולין קלז , ב). וכמה צאן חייבות בראשית הגז? - חמש רחלות , שנאמר "חמש צאן עשויות" (ש"א כה , יח; ראה משנה חולין יא , ב). [רבי עקיבא אומר (ראה ספ"ד קסו): ראשית גז - שתים , צאנך - ארבע , תתן לו - הרי חמש.]

ר' יוסף בכור שור:
ראשית דגנך - תרומה גדולה ותרומת מעשר. ותרומה גדולה אין לה שיעור , אלא שיהו שְיָרֶיהָ ניכרים (ראה משנה תרומות ד , ה) , שלא יעשה אדם כל גורנו תרומה (ראה ספ"ב ה). אבל למטה אין לה שיעור; לכן אמרו רבותינו (ראה חולין קלז , ב): חטה אחת פוטרת את הכרי. אבל רבותינו (ראה משנה תרומות ד , ג) כתבו שלשה שיעורים וסמכום: 'עין רעה אחד מששים' (ראה ירוש' תרומות ד , ג [מב , ד]) - דכתיב "שישית האיפה מחומר החטים" (ראה יח' מה , יג): שישית האיפה הוא חצי סאה , שהרי האיפה שלש סאים (ראה מנחות עז , א) , והחומר הוא כּוֹר (ראה יל"ש יח' שפג) , שהוא שלשים סאין (ראה שם) , וחצי סאה משלשים סאין הוא אחד מששים; וזהו סימן ל'עין רעה'. ו'עין יפה אחד מארבעים' - דכתיב "וששיתם האפה (בנוסחנו: האיפה) מחומר השעורים" (יח' מה , יג); "וששיתם" משמע: שתי ששיות , דהיינו: סאה; ואמרו רבותינו (ראה ירוש' תרומות ד , ג [מב , ד]): תן על "וששיתם" שישית , נמצא תורם אחד מארבעים , שהרי שישית עם "וששתם" - סאה וחצי , ושני 'חומרים' כתיבי בקרא: חומר החטים וחומר השעורים (ראה יח' מה , יג) , שהם ששים סאין; וכשתורם מהן סאה וחצי זהו אחד מארבעים. ו'בינונים אחד מחמשים' - דכתיב "תרומה" (במ' טו , יט) - 'תרי ממאה' , וכתיב "אחד אחוז מן החמשים" (במ' לא , ל); וזהו 'בינונים'. ראשית גז צאנך תתן לו - ופליגי עלה בחולין (ראה משנה חולין יא , ב): איכא למאן דאמר: שתי רחלות גוזזות מנה ופרס חייבות בראשית הגז , דכתיב "ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן" (יש' ז , כא) - אלמא דשתים קרויות 'צאן' , והכא כתיב גז צאנך; ואיכא למאן דאמר: חמש רחלות גוזזות מנה ופרס , דכתיב "וחמש צאן עשויות" (ש"א כה , יח); ודייק "עשויות" , 'פרפייטאש' (בלעז) - דאז גמורות ומוכנות לשני מצוֹת: בכורה וראשית הגז. והתם (ראה חולין קלח , א) מפרש , שצריך לתת כדי נתינה: כדי אבנט , שהוא בגד קטן לכל הפחות. ואם יש לו עדר גדול - אחד מששים.

רמב"ן:
וזה יהיה משפט הכהנים - זו מצוה מחודשת , לא נזכרה בתורה; כי במדבר , שלא היו זובחים שור ושה , רק שלָמים , לא הזכירהּ להם , שאינה נוהגת במוקדשים; ועתה כשבאו ליכנס לארץ חִדְשהּ להם. וזה טעם מאת זבחי הזבח - כלומר: כאשר יזבחו הזבח שהתרתי להם: "וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך" (דב' יב , כא). והנה לא נתן אותה לאהרן בפרשת "ויאמר יי' אל אהרן" (במ' יח) , אע"פ שנתן להם שם התרומות (ראה שם , יב) והבכורים (ראה שם , יג) שאינם נוהגים אלא בארץ; והטעם , כי שם הזכיר כל אשר נתן לו בקדש , כי גם החרם (ראה שם , יד) קדש הוא , אבל הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז הן חולין גמורין , אין בהם זולתי מצות המַָנה; וכן לא הזכיר שם גזל הגר. ועל מדרש רבותינו כולם נרמזות שם: "ראשיתם" (שם , יב) - זו ראשית הגז; "אשר יתנו" (שם) - זו הזרוע והלחיים והקיבה; "ליי'" (שם) - זו חלה. בסיפרי (ספ"ב קיז). אם כן גם זו מצוה מבוארת. ועל סמך המדרש , שאמרו (ראה חולין קלד , ב): זרוע - תחת "ויקח רמח בידו" (במ' כה , ז); לחיים - תחת תפלה; הקיבה - תחת "האשה אל קבתה" (במ' כה , ח) - נרמזו שם על הזכות העתיד להיות. וזיכה לכל השבט בזכות פינחס , כאשר זכה להיות כהן עמהם. והרב אמר ב'מורה הנבוכים' (ג , לט) , כי הלחיים - בעבור היותם ראשית הגוף , והזרוע - בעבור היותו ראשית האיברים המשתרגים בגוף , והקיבה - ראשית המעים; כי הראשית בכולם ינתנו למשרתי השם , לכבודו יתעלה.

רלב"ג:
ראשית דגנך תירושך ויצהרך - היא תרומה גדולה. ואמר: תתן לו - לבאר שראוי שיהיה בה כדי נתינה. ואינה נוהגת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו , שנאמר: דגנך תירושך ויצהרך. וכבר נתבאר דינה במה שקדם (ראה במ' יח , יג). וראשית גז צאנך תתן לו - הנה כלל באומרו תתן לו שתי אלו המתנות , לבאר שכאשר יתן זה יתן זה; ולפי שראשית דגן תירוש ויצהר אינה נוהגת אלא בארץ , כן ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. וראוי שיתן מהגז מה שיהיה כדי מתנה לכהן , והוא השעור מהצמר שיעשה בו בגד קטן. והנה 'גז הצאן' לא יאמר כי אם על רבוי הצאן , והמעט שיפול בו זה השם הוא חמש , לפי הנהוג מזה. וראוי שיהיה בצאן כדי גזיזה לפי הנהוג , שנאמר גז צאנך; ושערו חכמים שלא יקרא 'גז' מה שאין בצאן האחת משקל שנים עשר סלע , כי לא יורגל לגוז בפחות מזה השעור.
ריכוז קישורים