תנ"ך - וזה
יהיה
משפט
הכהנים
מאת
העם
מאת
זבחי
הזבח
אם־שור
אם־שה
ונתן
לכהן
הזרע
והלחיים
והקבה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְזֶ֡ה
יִהְיֶה֩
מִשְׁפַּ֨ט
הַכֹּהֲנִ֜ים
מֵאֵ֣ת
הָעָ֗ם
מֵאֵ֛ת
זֹבְחֵ֥י
הַזֶּ֖בַח
אִם־שׁ֣וֹר
אִם־שֶׂ֑ה
וְנָתַן֙
לַכֹּהֵ֔ן
הַזְּרֹ֥עַ
וְהַלְּחָיַ֖יִם
וְהַקֵּבָֽה:
(דברים פרק יח פסוק ג)
וְזֶה
יִהְיֶה
מִשְׁפַּט
הַכֹּהֲנִים
מֵאֵת
הָעָם
מֵאֵת
זֹבְחֵי
הַזֶּבַח
אִם־שׁוֹר
אִם־שֶׂה
וְנָתַן
לַכֹּהֵן
הַזְּרֹעַ
וְהַלְּחָיַיִם
וְהַקֵּבָה:
(דברים פרק יח פסוק ג)
וזה
יהיה
משפט
הכהנים
מאת
העם
מאת
זבחי
הזבח
אם־שור
אם־שה
ונתן
לכהן
הזרע
והלחיים
והקבה:
(דברים פרק יח פסוק ג)
וזה
יהיה
משפט
הכהנים
מאת
העם
מאת
זבחי
הזבח
אם־שור
אם־שה
ונתן
לכהן
הזרע
והלחיים
והקבה:
(דברים פרק יח פסוק ג)
תרגום אונקלוס:
וְדֵין
יְהֵי
דְחָזֵי
לְכָהֲנַיָא
מִן
עַמָא
מִן
נָכְסֵי
נִכסְתָא
אִם
תּוֹר
אִם
אִמַר
וְיִתֵּין
לְכָהֲנָא
דְּרָעָא
וְלוּעָא
וְקֵיבְתָא
:
עין המסורה:
וזה
-
כ"ג
ראשי
פסוקים:
ראה
דב'
יד
,
יב.
זבחי
-
ב':
דב'
יח
,
ג;
הו'
יג
,
ב.
אם
-
שור
אם
-
שה
-
ב':
*וי'
כז
,
כו;
דב'
יח
,
ג.
מסורה קטנה:
זבחי
-
ב'
אדם;
אם
-
שה
-
ב';
והלחיים
-
ל';
והקבה
-
ל'.
רש"י:
מאת
העם
-
ולא
מאת
הכהנים
(ראה
ספ"ד
קסה).
אם
שור
אם
שה
-
פרט
לחיה.
הזרוע
-
מן
הפרק
של
ארכובה
ועד
כף
של
יד
,
שקורין
'אשפלדון'
(בלעז).
הלחיים
-
עם
הלשון.
דורשי
רשומות
היו
אומרים
(ראה
ספ"ד
קסה):
זרוע
-
תחת
היד
,
שנאמר
"ויקח
רומח
בידו"
(במ'
כה
,
ז);
לחיים
-
תחת
תפִלה
,
שנאמר
"ויעמד
פנחס
ויפלל"
(תה'
קו
,
ל);
הקבה
-
תחת
"האשה
אל
קבתה"
(במ'
כה
,
ח).
ראב"ע:
לא
יהיה
לכהנים
הלוים
-
כאשר
הזכיר
משפטי
המלך
,
שהוא
השופט
,
הזכיר
גם
משפט
הכהנים
,
שהם
מורי
התורה.
ואחר
שאמר
שאין
להם
נחלה
,
יקחו
מאת
הזובח
הזרוע
והלחיים
והקבה:
הזרוע
-
מהגוף
,
והלחיים
והלשון
ביניהם
-
מהראש
,
והקבה
-
מהקרב.
ודרך
דרש:
כי
הכהן
שוחט
השלמים:
הזרוע
-
שכר
זרועו
בשחיטה
,
והלחיים
-
שכר
הברכה
,
והקבה
-
שכר
הבדיקה.
ועל
דרך
הפשט:
כי
אלה
טובים
-
מהשלשה
(הגוף
,
הראש
והקרב).
ר' יוסף בכור שור:
מאת
העם
-
מן
החולין
,
לבד
מה
שיש
להם
בקדשים.
מאת
זובחי
הזבח
-
הדין
עם
הזובח;
שאם
מכר
מתנות
כהונה
הרי
הם
של
לוקח
,
והטבח
ישלם
לכהן.
רמב"ן:
וזה
יהיה
משפט
הכהנים
-
זו
מצוה
מחודשת
,
לא
נזכרה
בתורה;
כי
במדבר
,
שלא
היו
זובחים
שור
ושה
,
רק
שלָמים
,
לא
הזכירהּ
להם
,
שאינה
נוהגת
במוקדשים;
ועתה
כשבאו
ליכנס
לארץ
חִדְשהּ
להם.
וזה
טעם
מאת
זבחי
הזבח
-
כלומר:
כאשר
יזבחו
הזבח
שהתרתי
להם:
"וזבחת
מבקרך
ומצאנך
כאשר
צויתיך
ואכלת
בשעריך"
(דב'
יב
,
כא).
והנה
לא
נתן
אותה
לאהרן
בפרשת
"ויאמר
יי'
אל
אהרן"
(במ'
יח)
,
אע"פ
שנתן
להם
שם
התרומות
(ראה
שם
,
יב)
והבכורים
(ראה
שם
,
יג)
שאינם
נוהגים
אלא
בארץ;
והטעם
,
כי
שם
הזכיר
כל
אשר
נתן
לו
בקדש
,
כי
גם
החרם
(ראה
שם
,
יד)
קדש
הוא
,
אבל
הזרוע
והלחיים
והקיבה
וראשית
הגז
הן
חולין
גמורין
,
אין
בהם
זולתי
מצות
המַָנה;
וכן
לא
הזכיר
שם
גזל
הגר.
ועל
מדרש
רבותינו
כולם
נרמזות
שם:
"ראשיתם"
(שם
,
יב)
-
זו
ראשית
הגז;
"אשר
יתנו"
(שם)
-
זו
הזרוע
והלחיים
והקיבה;
"ליי'"
(שם)
-
זו
חלה.
בסיפרי
(ספ"ב
קיז).
אם
כן
גם
זו
מצוה
מבוארת.
ועל
סמך
המדרש
,
שאמרו
(ראה
חולין
קלד
,
ב):
זרוע
-
תחת
"ויקח
רמח
בידו"
(במ'
כה
,
ז);
לחיים
-
תחת
תפלה;
הקיבה
-
תחת
"האשה
אל
קבתה"
(במ'
כה
,
ח)
-
נרמזו
שם
על
הזכות
העתיד
להיות.
וזיכה
לכל
השבט
בזכות
פינחס
,
כאשר
זכה
להיות
כהן
עמהם.
והרב
אמר
ב'מורה
הנבוכים'
(ג
,
לט)
,
כי
הלחיים
-
בעבור
היותם
ראשית
הגוף
,
והזרוע
-
בעבור
היותו
ראשית
האיברים
המשתרגים
בגוף
,
והקיבה
-
ראשית
המעים;
כי
הראשית
בכולם
ינתנו
למשרתי
השם
,
לכבודו
יתעלה.
רלב"ג:
וזה
יהיה
משפט
הכהנים
מאת
העם
וגו'
-
לפי
שאמר
משפט
הכהנים
מאת
העם
,
למדנו
שאין
הכהנים
חייבין
במתנות
אלו
,
רוצה
לומר:
הזרוע
והלחיים
והקיבה.
ומזה
גם
כן
יתבאר
שהלוים
חייבים
בהם;
אלא
כי
מפני
שהוא
אפשר
שלא
יהיו
הלוים
נכללים
בכלל
העם
,
הנה
העניין
בספק.
והוא
מבואר
שאינה
נוהגת
בקדשים
,
לפי
שכבר
הוגבל
במה
שקדם
מה
שיקחו
מן
הקדשים
(ראה
וי'
ז
,
לא
-
לב).
והיא
נוהגת
בין
בארץ
בין
בחוצה
לארץ
,
לפי
שאינה
תלויה
בארץ
בצד
מן
הצדדים.
ואין
חייב
באלו
המתנות
אלא
בבהמה
טהורה
לבד
,
לא
בחיה
,
שנאמר:
אם
שור
אם
שה.
ואפילו
הכלאים
הבא
מן
הצאן
והעזים
,
שנאמר:
אם
שה
-
ולא
אמר
'כשב
או
עז'
(ראה
וי'
כב
,
כז).
ומזה
המקום
נתבאר
שאפילו
מקצת
שה
חייב
במתנות
,
כי
השתוף
אינו
נאמר
כי
אם
בשתוף
השם
על
שה
הכשבים
ועל
שה
העזים
(ראה
דב'
יד
,
ד);
ולזה
הוא
מבואר
שהכלאים
הבא
מן
הבהמה
וחיה
חיב
בחצי
מתנות.
ולפי
שאמר
מאת
זובחי
הזבח
,
למדנו
שכיון
שנשחט
לאיזה
תכלית
שנשחט
,
הרי
הוא
חייב
במתנות.
ולמדנו
שבהמת
השותפין
חייבת
במתנות
,
ממה
שנתבאר
שאפילו
מקצת
שה
חייב
במתנות.
ונתן
לכהן
הזרוע
והלחיים
והקיבה
-
הזרוע
הוא
מצד
הוראת
הגדר
מן
הפרק
של
ארכובה
עד
כף
של
יד
,
והם
שני
איברים
מחוברים
זה
בזה.
והוא
של
ימין
,
כי
התורה
דקדקה
בזה
בכל
המקומות
(ראה
למשל
וי'
ז
,
לב).
והלחיים
-
הוא
לחי
התחתון
עם
הלשון
וראש
הגרגרת
עמו
,
כמו
שנהגו
הטבחים
להסירו.
והקיבה
-
היא
כמשמעה.
והוא
מבואר
שהקיבה
תקרא
כשהיא
לפי
שהיא
בבהמה
,
ולזה
יהיה
נכלל
עמה
החלב
שעליה;
וכן
העניין
בעור
והצמר
המחובר
ללחיים
והזרוע.
ולפי
שאמר
ונתן
לכהן
,
למדנו
שהוא
ראוי
שיהיה
בו
שיעור
מתנה
לכל
כהן
,
אם
חלקם
לכהנים
רבים.
והנה
אין
באלו
המתנות
שום
קדושה
,
כי
לא
נזכר
זה
בתורה.
ואינם
נתנות
לחלל
,
כי
אינו
כהן.