תנ"ך - וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם־שור אם־שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְזֶ֡ה יִהְיֶה֩ מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת הָעָ֗ם מֵאֵ֛ת זֹבְחֵ֥י הַזֶּ֖בַח אִם־שׁ֣וֹר אִם־שֶׂ֑ה וְנָתַן֙ לַכֹּהֵ֔ן הַזְּרֹ֥עַ וְהַלְּחָיַ֖יִם וְהַקֵּבָֽה: (דברים פרק יח פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם־שׁוֹר אִם־שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה: (דברים פרק יח פסוק ג)

טקסט בלבד:

וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם־שור אם־שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה: (דברים פרק יח פסוק ג)

תיקון קוראים:

וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם־שור אם־שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה: (דברים פרק יח פסוק ג)

תרגום אונקלוס:
וְדֵין יְהֵי דְחָזֵי לְכָהֲנַיָא מִן עַמָא מִן נָכְסֵי נִכסְתָא אִם תּוֹר אִם אִמַר וְיִתֵּין לְכָהֲנָא דְּרָעָא וְלוּעָא וְקֵיבְתָא :

עין המסורה:
וזה - כ"ג ראשי פסוקים: ראה דב' יד , יב. זבחי - ב': דב' יח , ג; הו' יג , ב. אם - שור אם - שה - ב': *וי' כז , כו; דב' יח , ג.

מסורה קטנה:
זבחי - ב' אדם; אם - שה - ב'; והלחיים - ל'; והקבה - ל'.

רש"י:
מאת העם - ולא מאת הכהנים (ראה ספ"ד קסה). אם שור אם שה - פרט לחיה. הזרוע - מן הפרק של ארכובה ועד כף של יד , שקורין 'אשפלדון' (בלעז). הלחיים - עם הלשון. דורשי רשומות היו אומרים (ראה ספ"ד קסה): זרוע - תחת היד , שנאמר "ויקח רומח בידו" (במ' כה , ז); לחיים - תחת תפִלה , שנאמר "ויעמד פנחס ויפלל" (תה' קו , ל); הקבה - תחת "האשה אל קבתה" (במ' כה , ח).

ראב"ע:
לא יהיה לכהנים הלוים - כאשר הזכיר משפטי המלך , שהוא השופט , הזכיר גם משפט הכהנים , שהם מורי התורה. ואחר שאמר שאין להם נחלה , יקחו מאת הזובח הזרוע והלחיים והקבה: הזרוע - מהגוף , והלחיים והלשון ביניהם - מהראש , והקבה - מהקרב. ודרך דרש: כי הכהן שוחט השלמים: הזרוע - שכר זרועו בשחיטה , והלחיים - שכר הברכה , והקבה - שכר הבדיקה. ועל דרך הפשט: כי אלה טובים - מהשלשה (הגוף , הראש והקרב).

ר' יוסף בכור שור:
מאת העם - מן החולין , לבד מה שיש להם בקדשים. מאת זובחי הזבח - הדין עם הזובח; שאם מכר מתנות כהונה הרי הם של לוקח , והטבח ישלם לכהן.

רמב"ן:
וזה יהיה משפט הכהנים - זו מצוה מחודשת , לא נזכרה בתורה; כי במדבר , שלא היו זובחים שור ושה , רק שלָמים , לא הזכירהּ להם , שאינה נוהגת במוקדשים; ועתה כשבאו ליכנס לארץ חִדְשהּ להם. וזה טעם מאת זבחי הזבח - כלומר: כאשר יזבחו הזבח שהתרתי להם: "וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך" (דב' יב , כא). והנה לא נתן אותה לאהרן בפרשת "ויאמר יי' אל אהרן" (במ' יח) , אע"פ שנתן להם שם התרומות (ראה שם , יב) והבכורים (ראה שם , יג) שאינם נוהגים אלא בארץ; והטעם , כי שם הזכיר כל אשר נתן לו בקדש , כי גם החרם (ראה שם , יד) קדש הוא , אבל הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז הן חולין גמורין , אין בהם זולתי מצות המַָנה; וכן לא הזכיר שם גזל הגר. ועל מדרש רבותינו כולם נרמזות שם: "ראשיתם" (שם , יב) - זו ראשית הגז; "אשר יתנו" (שם) - זו הזרוע והלחיים והקיבה; "ליי'" (שם) - זו חלה. בסיפרי (ספ"ב קיז). אם כן גם זו מצוה מבוארת. ועל סמך המדרש , שאמרו (ראה חולין קלד , ב): זרוע - תחת "ויקח רמח בידו" (במ' כה , ז); לחיים - תחת תפלה; הקיבה - תחת "האשה אל קבתה" (במ' כה , ח) - נרמזו שם על הזכות העתיד להיות. וזיכה לכל השבט בזכות פינחס , כאשר זכה להיות כהן עמהם. והרב אמר ב'מורה הנבוכים' (ג , לט) , כי הלחיים - בעבור היותם ראשית הגוף , והזרוע - בעבור היותו ראשית האיברים המשתרגים בגוף , והקיבה - ראשית המעים; כי הראשית בכולם ינתנו למשרתי השם , לכבודו יתעלה.

רלב"ג:
וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם וגו' - לפי שאמר משפט הכהנים מאת העם , למדנו שאין הכהנים חייבין במתנות אלו , רוצה לומר: הזרוע והלחיים והקיבה. ומזה גם כן יתבאר שהלוים חייבים בהם; אלא כי מפני שהוא אפשר שלא יהיו הלוים נכללים בכלל העם , הנה העניין בספק. והוא מבואר שאינה נוהגת בקדשים , לפי שכבר הוגבל במה שקדם מה שיקחו מן הקדשים (ראה וי' ז , לא - לב). והיא נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ , לפי שאינה תלויה בארץ בצד מן הצדדים. ואין חייב באלו המתנות אלא בבהמה טהורה לבד , לא בחיה , שנאמר: אם שור אם שה. ואפילו הכלאים הבא מן הצאן והעזים , שנאמר: אם שה - ולא אמר 'כשב או עז' (ראה וי' כב , כז). ומזה המקום נתבאר שאפילו מקצת שה חייב במתנות , כי השתוף אינו נאמר כי אם בשתוף השם על שה הכשבים ועל שה העזים (ראה דב' יד , ד); ולזה הוא מבואר שהכלאים הבא מן הבהמה וחיה חיב בחצי מתנות. ולפי שאמר מאת זובחי הזבח , למדנו שכיון שנשחט לאיזה תכלית שנשחט , הרי הוא חייב במתנות. ולמדנו שבהמת השותפין חייבת במתנות , ממה שנתבאר שאפילו מקצת שה חייב במתנות. ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה - הזרוע הוא מצד הוראת הגדר מן הפרק של ארכובה עד כף של יד , והם שני איברים מחוברים זה בזה. והוא של ימין , כי התורה דקדקה בזה בכל המקומות (ראה למשל וי' ז , לב). והלחיים - הוא לחי התחתון עם הלשון וראש הגרגרת עמו , כמו שנהגו הטבחים להסירו. והקיבה - היא כמשמעה. והוא מבואר שהקיבה תקרא כשהיא לפי שהיא בבהמה , ולזה יהיה נכלל עמה החלב שעליה; וכן העניין בעור והצמר המחובר ללחיים והזרוע. ולפי שאמר ונתן לכהן , למדנו שהוא ראוי שיהיה בו שיעור מתנה לכל כהן , אם חלקם לכהנים רבים. והנה אין באלו המתנות שום קדושה , כי לא נזכר זה בתורה. ואינם נתנות לחלל , כי אינו כהן.
ריכוז קישורים