תנ"ך - והיה אם־שלום תענך ופתחה לך והיה כל־העם הנמצא־בה יהיו לך למס ועבדוך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהָיָה֙ אִם־שָׁל֣וֹם תַּעַנְךָ֔ וּפָתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כָּל־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא־בָ֗הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַעֲבָדֽוּךָ: (דברים פרק כ פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וְהָיָה אִם־שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל־הָעָם הַנִּמְצָא־בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ: (דברים פרק כ פסוק יא)

טקסט בלבד:

והיה אם־שלום תענך ופתחה לך והיה כל־העם הנמצא־בה יהיו לך למס ועבדוך: (דברים פרק כ פסוק יא)

תיקון קוראים:

והיה אם־שלום תענך ופתחה לך והיה כל־העם הנמצא־בה יהיו לך למס ועבדוך: (דברים פרק כ פסוק יא)

תרגום אונקלוס:
וִיהֵי אִם שְׁלָם תַּעֲנֵינָך וְתִפתַּח לָך וִיהֵי כָּל עַמָא דְיִשׁתְּכַח בַּהּ יְהוֹן לָך לְמַסְקֵי מִסִין וְיִפלְחוּנָך :

מסורה קטנה:
ופתחה - ל'.

רש"י:
כל העם הנמצא בה - אפילו אתה מוצא בה משבעה אומות שנצטוית להחרימם , אתה רשאי לקיימם (ראה ספ"ד ר). למס ועבדוך - עד שיקבלו עליהם מסים ושיעבוד (ראה שם).

ר' יוסף בכור שור:
להלחם עליה - מפני שהרבה מרד ולא מפני שהיא מנחלתך , כדאמרינן לקמן (ראה פס' טז). ומאחר שאין אתה בא עליהם אלא מפני המרד , קרא לה שלום; ואם תרצה לכבשה למס - הרשות בידך , אבל לא תהרגם ולא תקח העיר מידם , מאחר שהם חפצים בשלום.

רמב"ן:
למס ועבדוך - עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד; לשון רבנו שלמה. ובסיפרי (ספ"ד ר): אמרו 'מקבלים אנו עלינו מסים ולא שעבוד' , 'שעבוד ולא מסים' - אין שומעין להם , עד שיקבלו עליהם זו וזו. וענין המסים - שיעלה בהם מלך ישראל או הסנהדרין מס לבנות בית המלך וערי המסכנות אשר לו , וכן לבנין בית השם. והשעבוד הוא , שיוכל כל איש מישראל ליקח מהם לחטוב עציו ולשאוב מימיו ונותן לו שכר הראוי. וזה טעם "למס עובד" הכתוב בשלמה (מ"א ט , כא) - שקבלו עליהם מסים ועבדות כדין התורה; לא כענין שכתוב "ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והורש לא הורישו" (שו' א , כח) , כי שם איננו עבדות , אבל כמלך שנותן שחד למלך תקיף ממנו , שלא ילחם בו. ודע , כי ענין אנשי גבעון היה מפני שלא היו יודעים משפטם של ישראל בקריאת השלום , והקדימו קדם שתבא להם פרוסטיגמא של יהושע (ראה פירושו לעיל , י); ולכך אמרו: "ונירא מאד לנפשותינו" (יהו' ט , כד). או שלא רצו מתחילה לשמוע לדברי יהושע , ובסוף פחדו ועשו עצמם נכרים , דכתיב "ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי ויעשו גם המה בערמה" (שם , ג - ד); והיה מועיל להם עוד , שלא יהיו להם לעבדים אלא יהו עמם בעלי ברית. ומפני זה הקפידו עליהם , והיו נהרגין אלמלא שבועת הנשיאים (ראה שם , טו) , מפני שהיה עליהם לקבל מסים ושעבוד כמו שאמרנו; והם כרתו להם ברית להיותם שוים להם ובעלי ברית ועוזרים זה לזה במלחמותיהם. ועשו עמהם כן , לפי שהיו סבורים שהם ערים רחוקות מאד , מן העמים שאין דעתם לבא עליהם כלל. ולפיכך קלל אותם יהושע: "ועתה ארורים אתם" (שם , כג) - שהם מן העמים הארורים אשר אררם יי'; ועשה להם כמשפט הראוי להעשות בהם , לקיים מה שנאמר: למס ועבדוך - שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח יי' (ראה שם) , והוא המס והשעבוד כמו שפירשנו. ויש אומרים , כי פירוש והיה אם שלום תענך - בעת הקריאה; אבל אם מאנו מתחלה , שוב אין מקבלים אותן; והגבעונים מאנו בפרוסטיגמא , ולא היה הדין לקבלם. והרב רבי משה כתב (ראה מש"ת מלכים ו , ה) , שהקפידו עליהם מפני שכרתו להם ברית , והרי הוא אומר "לא תכרת להם ולאלהיהם ברית" (שמ' כג , לב). ואינו נכון בעיני; כי הגבעונים בודאי קבלו עליהם שלא לעבוד עבודה זרה , כמו שאמרו: "באו עבדיך לשם יי' אלהיך" (יהו' ט , ט) , ולכך לא הוצרך יהושע אחרי כן לומר להם שיקבלו עליהם לעבוד את השם. וכיון שכן , מותרים היו בברית כמו שהיו מותרין בישיבת הארץ , ששתיהם לא נאסרו אלא קודם התשובה , כמו שאמר "פן יחטיאו אותך לי" (שמ' כג , לג) , וכן אמר "לא תכרת להם ולאלהיהם ברית" (שם , לב). אבל הדבר כמו שאמרנו.

רלב"ג:
כי תקרב אל העיר להלחם עליה וגו' - מגיד שקודם שילחמו עליה יחויב שיקראו אליה לשלום , ואם יענו שהם רוצים להיות בשלום עם ישראל ויסכימו כל העיר לפתח לישראל , הנה כל העם הנמצא בה יהיו לישראל למס ויעבדו אותם. וזה משותף למלחמת הרשות ולמלחמת המצוה , כמו שנתבאר בספר יהושע , שנאמר: "לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל" וגו' "כי מאת יי' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם" (יא , יט - כ); וזה ראיה שאם היו משלימים לא היו הורגים אותם. ולפי שאסור לישראל להניח עובדי עבודה זרה בארצם , שנאמר: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי" (שמ' כג , לג) , למדנו שהוא מחוייב , כשישלימו , שיקבלו שלא לעבוד עבודה זרה , ויקבלו עם זה כל המצות שנצטוו בני נח בהם (ראה סנה' נו , ב) , כדי שיכנעו למצות שהם מחוייבים בהם; והם: שפיכות דמים ואבר מן החי ויתר המצות שהתבאר מהתורה שנתחייבו בהם , כמו העריות והגזל; כי עליהם היה המבול (ראה פירושו בר' ו , יא - יג). ואמר אברהם: "ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו" (בר' יב , יב) - מגיד שכלם היו נשמרים מהעריות לפי דיניהם. ואולם 'ברכת יי'' היא בכלל עבודה זרה , ואין לך חטאה גדולה מזו. וכן מחוייבים להושיב דיינים במקומותיהם להעמיד אלו הדינים , שנאמר: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בר' ט , ו) , וזה אי אפשר מזולת שופט. וכשיקבלו עליהם זה , צריך שיקבלו עליהם עם זה להיות לישראל למס ולעבדם , שנאמר: והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. והנה ענין המס יכלול מס הגוף והממון , כאמרו: "וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית יי'... ואת המלוא ואת חומת ירושלם... ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה... כל העם הנותר מן האמורי... ויעלם שלמה למס עובד" (מ"א ט , טו , יט - כא). למדנו מזה שיש להכריחם לעשות עבודת המלך , ולבנות החומה והבתים ומה שיצוו עליו , או שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית השם יתעלה כמו שגזר יהושע לגבעונים (ראה יהו' ט , כז). ואולם מס הממון הוא שיתנו שנה בשנה סך מה. והנה ימשך מענין העבדות , שלא יהיו מושלים על ישראל וינהגו מנהג העבדים להיות שפלים לפני ישראל.
ריכוז קישורים