תנ"ך - כי־תקרב אל־עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם: (דברים פרק כ פסוק י)

טקסט וניקוד:

כִּי־תִקְרַב אֶל־עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם: (דברים פרק כ פסוק י)

טקסט בלבד:

כי־תקרב אל־עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום: (דברים פרק כ פסוק י)

תיקון קוראים:

כי־תקרב אל־עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום: (דברים פרק כ פסוק י)

תרגום אונקלוס:
אֲרֵי תִקרַב לְקַרתָּא לְאָגָחָא קְרָבָא עֲלַהּ וְתִקרֵי לַהּ מִלִין דִּשׁלָם :

מסורה קטנה:
וקראת אליה - ל'.

רש"י:
כי תקרב אל עיר - במלחמת הרשות הכתוב מדבר (ראה ספ"ד קצט) , כמו שמפורש בעיניין: "כן תעשה לכל הערים הרחוקות" (להלן , טו).

ראב"ע:
וקראת - קְרא אליה! [מצוה , ויתכן שהוא רשות.]

ר' יוסף בכור שור:
להלחם עליה - מפני שהרבה מרד ולא מפני שהיא מנחלתך , כדאמרינן לקמן (ראה פס' טז). ומאחר שאין אתה בא עליהם אלא מפני המרד , קרא לה שלום; ואם תרצה לכבשה למס - הרשות בידך , אבל לא תהרגם ולא תקח העיר מידם , מאחר שהם חפצים בשלום.

רמב"ן:
כי תקרב אל עיר - במלחמת הרשות הכתוב מדבר , כמו שמפורש בענין: "וכן (לפנינו: כן) תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאד" (להלן , טו); לשון רבנו שלמה. כתב הרב זה מסיפרי (ספ"ד קצט) , ששנו שם כלשון הזה: במלחמת הרשות הכתוב מדבר. והכונה לרבותינו אינה בכתוב הזה אלא לומר , שהפרשה בסופה תחלק בין שתי המלחמות; אבל קריאת השלום - אפילו במלחמת מצוה היא , שחייבין לקרוא לשלום אפילו לשבעה עממין; שהרי משה קרא לשלום לסיחון מלך האמורי , ולא היה עובר על 'עשה' ו'לא תעשה' שבפרשה: "החרם תחרימם" (להלן , יז) ו"לא תחיה כל נשמה" (להלן , טז). אבל ההפרש שביניהם - כאשר לא תשלים ועשתה מלחמה (ראה להלן , יב) , שצוה הכתוב ב"רחוקות" - להכות את כל זכורה ולהחיות להם הנשים וטף הזכרים (ראה להלן , יג - טו) , וב"ערי העמים האלה" צוה להחרים גם הנשים והטף (ראה להלן , טז - יח). וכך אמרו רבותינו במדרש 'אלה הדברים רבא' (דבר"ל שופטים יד) , והיא עוד בתנחומא (תנח' שופטים יח) ובגמרא ירושלמית (ראה שביעית ו , א [לו , ג]): אמר רבי שמואל ברבי נחמני: יהושע בן נון קיים הפרשה הזו; מה עשה יהושע? היה שולח פרוסטגימא בכל מקום שהיה הולך לכבוש , והיה כותב בה: מי שמבקש להשלים , יבא וישלים , ומי שמבקש לילך לו , ילך לו , ומי שמבקש לעשות מלחמה - יעשה מלחמה. הגרגשי פינה; הגבעונים שהשלימו - עשה להם יהושע שלום; שלשים ואחד מלכים שבאו להלחם עמו - הפילם הקדוש ברוך הוא וכו'. וכך אמר הכתוב בכולם: "לא היתה עיר אשר השלימה את (בנוסחנו: אל)... ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה. כי מאת יי' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם" (יהו' יא , יט - כ) - מכלל , שאם רצו להשלים , היו משלימים עמם. ונראה שיש הפרש עוד בשאלת השלום , שבערים הרחוקות נשאל להם לשלום ושיהיו לנו למס ויעבדונו , אבל בערי העמים האלה נשאל להם השלום ומסים ועבדות - על מנת שיקבלו עליהם שלא לעבוד עבודה זרה. ולא הזכיר הכתוב זה בפרשה הזאת , שכבר נאסר לנו בעובדי עבודה זרה: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם" (שמ' כג , לג). ויתכן שלא נצטרך להודיע להם , רק השלום והמסים והשעבוד , ואחרי שיהיו משועבדים לנו נגיד להם שאנו עושים משפטים בעבודה זרה - בה ובעובדיה , בין יחיד בין רבים. וכן מה שנאמר כאן "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם" (להלן , יח) , ואמרו בסיפרי (ספ"ד רב): 'הא אם עשו תשובה אין נהרגין' - בשבעה עממין הוא. וה'תשובה' היא , שיקבלו עליהם שבע מצות שנצטוו בני נח , לא שיתגיירו להיותם גרי צדק. ובמסכת סוטה אמרו (לו , א) , שכתבו התורה על האבנים בשבעים לשון , וכתבו למטה (ראה סוטה לה , ב): "למען אשר לא ילמדו אתכם" (להלן , יח) - הא אם עשו תשובה מקבלים אותם. ורבנו שלמה פירש שם: להודיע לאומות היושבים חוץ מגבולם של ארץ ישראל שלא נצטוו להחרימם , אלא על אותן שבתוך הגבולין , כדי שלא ילמדו אותם מעשה קלקולם; אבל אותם היושבים חוצה לה , אם אתם חוזרים בתשובה נקבל אתכם. ושבתוכה - אין מקבלין , שמחמת יראה הם עושים. וזה לשון הרב , ואינו נכון; כי בערי העמים האלה , אשר יי' אלהיך נותן לך נחלה בהם (ראה להלן , טז) , אמר "למען אשר לא ילמדו אתכם" (להלן , יח); שאם עשו תשובה - אינם נהרגין. וכן אמר בהם "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם" (שמ' כג , לג) - הא אם עזבו אלהיהם , מותרין לישב שם. וזה הענין שעשה המלך שלמה , שכתוב בו "וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית יי' ואת ביתו ואת המלוא ואת חומת ירושלים" וגו' (מ"א ט , טו) - "כל העם הנותר מן האמורי החתי הפרזי החוי והיבוסי... בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה. ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד" (שם , כ - כב). והענין הזה - כתורה עשאו , כי קבלו עליהם שבע מצות. ודבר ברור הוא , כי כיון שנתנם שלמה עושי מלאכתו , גברה ידו עליהם ויכול היה להחרימם; אלא שהיה מותר לקיימם , כמו שכתבנו.

רלב"ג:
כי תקרב אל העיר להלחם עליה וגו' - מגיד שקודם שילחמו עליה יחויב שיקראו אליה לשלום , ואם יענו שהם רוצים להיות בשלום עם ישראל ויסכימו כל העיר לפתח לישראל , הנה כל העם הנמצא בה יהיו לישראל למס ויעבדו אותם. וזה משותף למלחמת הרשות ולמלחמת המצוה , כמו שנתבאר בספר יהושע , שנאמר: "לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל" וגו' "כי מאת יי' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם" (יא , יט - כ); וזה ראיה שאם היו משלימים לא היו הורגים אותם. ולפי שאסור לישראל להניח עובדי עבודה זרה בארצם , שנאמר: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי" (שמ' כג , לג) , למדנו שהוא מחוייב , כשישלימו , שיקבלו שלא לעבוד עבודה זרה , ויקבלו עם זה כל המצות שנצטוו בני נח בהם (ראה סנה' נו , ב) , כדי שיכנעו למצות שהם מחוייבים בהם; והם: שפיכות דמים ואבר מן החי ויתר המצות שהתבאר מהתורה שנתחייבו בהם , כמו העריות והגזל; כי עליהם היה המבול (ראה פירושו בר' ו , יא - יג). ואמר אברהם: "ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו" (בר' יב , יב) - מגיד שכלם היו נשמרים מהעריות לפי דיניהם. ואולם 'ברכת יי'' היא בכלל עבודה זרה , ואין לך חטאה גדולה מזו. וכן מחוייבים להושיב דיינים במקומותיהם להעמיד אלו הדינים , שנאמר: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בר' ט , ו) , וזה אי אפשר מזולת שופט. וכשיקבלו עליהם זה , צריך שיקבלו עליהם עם זה להיות לישראל למס ולעבדם , שנאמר: והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. והנה ענין המס יכלול מס הגוף והממון , כאמרו: "וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית יי'... ואת המלוא ואת חומת ירושלם... ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה... כל העם הנותר מן האמורי... ויעלם שלמה למס עובד" (מ"א ט , טו , יט - כא). למדנו מזה שיש להכריחם לעשות עבודת המלך , ולבנות החומה והבתים ומה שיצוו עליו , או שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית השם יתעלה כמו שגזר יהושע לגבעונים (ראה יהו' ט , כז). ואולם מס הממון הוא שיתנו שנה בשנה סך מה. והנה ימשך מענין העבדות , שלא יהיו מושלים על ישראל וינהגו מנהג העבדים להיות שפלים לפני ישראל.
ריכוז קישורים