תנ"ך - והיה ביום הנחילו את־בניו את אשר־יהיה לו לא יוכל לבכר את־בן־האהובה על־פני בן־השנואה הבכר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ הַנְחִיל֣וֹ אֶת־בָּנָ֔יו אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִהְיֶ֖ה ל֑וֹ לֹ֣א יוּכַ֗ל לְבַכֵּר֙ אֶת־בֶּן־הָ֣אֲהוּבָ֔ה עַל־פְּנֵ֥י בֶן־הַשְּׂנוּאָ֖ה הַבְּכֹֽר: (דברים פרק כא פסוק טז)

טקסט וניקוד:

וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת־בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר־יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת־בֶּן־הָאֲהוּבָה עַל־פְּנֵי בֶן־הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר: (דברים פרק כא פסוק טז)

טקסט בלבד:

והיה ביום הנחילו את־בניו את אשר־יהיה לו לא יוכל לבכר את־בן־האהובה על־פני בן־השנואה הבכר: (דברים פרק כא פסוק טז)

תיקון קוראים:

והיה ביום הנחילו את־בניו את אשר־יהיה לו לא יוכל לבכר את־בן־האהובה על־פני בן־השנואה הבכר: (דברים פרק כא פסוק טז)

תרגום אונקלוס:
וִיהֵי בְּיוֹמָא דְּיַחסֵין לִבנוֹהִי יָת דִּיהֵי לֵיהּ לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְבַכָּרָא יָת בַּר רְחוּמְתָא עַל אַפֵּי בַר סְנוּאֲתָא בּוּכרָא :

עין המסורה:
והיה ביום - ה': דב' כא , טז; ש"א יג , כב; מ"א ב , לז; יש' יד , ג; צפ' א , ח. את - בניו - ד' בתורה: בר' יח , יט; לא , יז; מט , לג; דב' כא , טז.

מסורה קטנה:
הנחילו - ל'; לבכר - ל'.

ראב"ע:
ביום הנחילו - בבריאות גופו , או ביום מותו והוא שכיב מרע , או בית דין ינחילו. לבכר - בדבור ובמעלה. וטעם לא יוכל - כחביריו (ראה דב' כד , ד).

ר' יוסף בכור שור:
והיה ביום הנחילו את בניו - ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה; דשלשה שנכנסו לבקר את החולה ביום , רצו - עושין דין , רצו - כותבין להיות בעדות. בלילה - כותבין לעדות ואין עושין דין , דאין עושים דין בלילה (ראה ב"ב קיג , ב); ולהכי כתיב: ביום. לבכר - כלומר: בתורת בכורה אינו יכול להרבות לו; אבל המחלק נכסיו על פיו - ריבה לאחד ומיעט לאחד והשווה להם את הבכור , דבריו קיימין (ראה משנה ב"ב ח , ה).

רמב"ן:
לא יוכל לבכר את בן האהובה - אזהרה שלא יעשה זה; וכן כולם: "לא תוכל לאכל בשעריך" (דב' יב , יז); "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (דב' יז , טו); ואמר אנקלוס בכולם: "לית לך רשו". והטעם: לא תתן יכולת לנפשך לעשות ככה; והוא מפליג באזהרה. וכן כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים - מצות 'עשה' שינחילנו פי שנים. והנה המשוה את הבכור לאחיו בנחלתו עובר ב'לא תעשה' ו'עשה' , ואע"פ שאין דבריו קיימין בדין. וכל שכן אם לא רצה להודיע שהוא הבכור וטען שהוא פשוט , והנחילו כאחד מבניו , מדעתו שהוא הבכור - שעובר בהן. ואלו מצות מחודשות. וממה שאמר הכתוב על פני בן השנואה הבכור - יראה לי שאין המצוה הזאת והדין הזה נוהג אלא בחיי הבכור. אבל אם מת בחיי אביו , אע"פ שהוא יורש חלק בכורתו בקבר ומורישה מן הדין לבניו - אם רצה הזקן ואמר: 'יירשו בני כך וכך בנכסי ובנו של בני הבכור יטול כך וכך בנכסי' - דבריו קיימין , כדרך שהן קיימין במקום שאין שם בכור. וכן אינו עובר ב'לאו' הזה אם לא הכיר הבכור לאחר מותו , כי לא מצאתי 'על פני' - רק בחייו: "על פני אהרן אביהם" (במ' ג , ד); "על פני תרח אביו" (בר' יא , כח); וכן כולם.

רלב"ג:
והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו - רוצה לומר: כאשר ינחיל את בניו כל קנייניו. לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה - הזהיר בזה שלא יתן דין הבכורה לבן האהובה ויסיר מבן השנואה. ולפי שלא למדנו מזה עדיין שלא יוכל להסיר מהבכור בן השנואה ובן האהובה יחד , הוצרך לומר אחר זה שיחוייב לו להכיר את הבכור בן השנואה לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו , רוצה לומר , שבכל מה שזכה בו האב ביום ההנחלה והוא ברשותו , יהיה לבכור כפל מה שיגיע לכל אחד מבניו הנשארים; וזה , שאם היו שלשה בנים , עושים מנכסי האב ארבעה חלקים: השנים - לבכור; וכן על זה הדרך. ומזה המקום למדנו גם כן שלא יוכל מדרך ההנחלה לעשוק מנחלת אחד מבניו ולתת לאחר. ומזה המקום למדנו שאין בכורה בבנות. וראוי שתדע שזה הדין אינו נוהג אלא במה שהאב נותן על דרך ההנחלה , שנאמר: ביום הנחילו; אבל אם רצה לתת בתורת מתנה , נותן מה שירצה לאיזה שיהיה מבניו. ולפי שהתורה לא הזהירה מזה אלא לבניו , למדנו שבשאר יורשיו יוכל להנחיל את מי שירצה.
ריכוז קישורים