תנ"ך - אלה יעמדו לברך את־העם על־הר גרזים בעברכם את־הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֵ֠לֶּה יַעַמְד֞וּ לְבָרֵ֤ךְ אֶת־הָעָם֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים בְּעָבְרְכֶ֖ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן שִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וְיוֹסֵ֥ף וּבִנְיָמִֽן: (דברים פרק כז פסוק יב)

טקסט וניקוד:

אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת־הָעָם עַל־הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת־הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן: (דברים פרק כז פסוק יב)

טקסט בלבד:

אלה יעמדו לברך את־העם על־הר גרזים בעברכם את־הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן: (דברים פרק כז פסוק יב)

תיקון קוראים:

אלה יעמדו לברך את־העם על־הר גרזים בעברכם את־הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן: (דברים פרק כז פסוק יב)

תרגום אונקלוס:
אִלֵין יְקוּמוּן לְבָרָכָא יָת עַמָא עַל טוּרָא דִגרִיזִין בְּמִעבַּרכוֹן יָת יַרדְּנָא שִׁמעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָׂשׁכָר וְיוֹסֵף וּבִניָמִן :

עין המסורה:
לברך - ט': בר' כז , ל; *במ' כד , א; דב' כז , יב; יהו' ח , לג; ש"א כה , יד; ש"ב ו , כ; מ"א א , מז; דה"א טז , מג; יז , כז. ויוסף - י': בר' לט , א; מא , מו; מב , ו; מד , ד; מו , ד; שמ' א , ה; דב' כז , יב; ש"ב כד , ג; תה' עז , טז; דה"א כה , ב. (ט' שם אדם).

מסורה קטנה:
ויוסף - י'.

רש"י:
לברך את העם - כדאיתה במסכת סוטה (משנה סוטה ז , ה): ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וששה לראש הר עיבל , והכהנים והלוים והארון למטה באמצע. הפכו לויים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה' וגו' , ואילו ואילו עונין 'אמן'. חזרו והפכו פניהם להר עיבל , [ופתחו בקללה] ואומרים: "ארור האיש אשר יעשה פסל" וגו' (להלן , טו); אילו ואילו עונין 'אמן'. חזרו והפכו פניהם כלפי הר גריזים ואמרו: 'ברוך אשר אינו מקלה אביו ואמו'; וחוזרים והופכים פניהם כלפי הר עיבל ואומרים: "ארור מקלה [אביו ואמו]" (להלן , טז). וכן עד "ארור אשר לא יקים" (להלן , כו).

רשב"ם:
אלה יעמדו לברך וגו' - לפי הפשט: דומה שאֵילוּ עונין 'אמן' (ראה להלן , טו ועוד) , אבל הלוים הופכין פניהם בשעת ברכה להר גריזים וכשמקללים פונים להר עיבל.

ר' יוסף בכור שור:
שמעון לוי (בנוסחנו: ולוי) ויהודה - אע"פ שהלוים היו למטה בין שני ההרים ― והופכים פניהם כלפי הר גריזים ואומרים: 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל' (ראה להלן , טו) , וזהו ש'עומדים על הברכה' - שהופכים אליהם פניהם כשמברכים , וחוזרין והופכין פניהם כנגד הר עיבל ואומרים: "ארור" (שם) , כדמפרש בסוטה (ראה משנה סוטה ז , ה) , שהארון היה עומד למטה בין שני ההרים והכהנים מקיפין את הארון והלוים מקיפין את הכהנים ― מכל מקום טפם ונשיהם , וכל הפחות מעשרים וחמש שנים , שאינם ראוים לשרת , עומדים על הר גריזים.

רלב"ג:
אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים - הנה השבטים היותר נבחרים - שם אותם על הברכה , ועל הקללה שם בני השפחות שהם גד ואשר ודן ונפתלי; וראובן גם כן , לחסרונו. וידמה שהיה גם כן זבולון הפחות שבבני הגבירות אחר ראובן. וכבר בארנו בפרשת 'ראה אנכי' (דב' יא , כט) , כי הברכה היתה תחלה על הפרטים ואחר כן הקללה על הפרטים , ואחר כן הברכה על הכלל ואחר כן הקללה על הכלל. ואמנם קצרה התורה מלזכור פה הברכה על הפרטים , כי היא בפרטים בעצמם שהיתה בהם הקללה; כאלו תאמר שהיו אומרים תחת אמרו "ארור משיג גבול" (להלן , יז): ברוך אשר לא ישיג גבול רעהו , וכן על זה הדרך.
ריכוז קישורים