תנ"ך - ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת אש דת למו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִימִינ֕וֹ אֵ֥שׁדָּ֖ת אֵ֥שׁ דָּ֖ת לָֽמוֹ: (דברים פרק לג פסוק ב)

וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁדָּת אֵשׁ דָּת לָמוֹ: (דברים פרק לג פסוק ב)

ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת אש דת למו: (דברים פרק לג פסוק ב)

ויאמר יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת אש דת למו: (דברים פרק לג פסוק ב)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ מִסִינַי אִתגְּלִי וְזֵיהוֹר יְקָרֵיהּ מִסֵעִיר אִתַּחזִי לַנָא אִתגְּלִי בִגבוּרְתֵיהּ עַל טוּרָא דְפָארָן וְעִמֵיהּ רִבְּוָת קַדִּישִׁין כְּתָב יַמִינֵיהּ מִגּוֹ אִישָׁתָא אוֹרָיתָא יְהַב לַנָא :

עין המסורה:

ויאמר - י' ראשי פסוקים בתורה: בר' טו , ח; טז , ח; יח , ג; יט , ז; כד , יב , לד; ל , כח; שמ' לג , יד , יח; דב' לג , ב. ויאמר - צ"א (בפתח): בר' יד , יט; טו , ח; טז , ח; יח , ג , כג , כז , כט; יט , ז; כ , ד; כד , יב , לד; כז , לו; כח , יג , יז; ל , כח; לג , ה; לז , ל; מג , כט; מז , ל; מח , ט , טו; שמ' ב , יד; ה , כב; לב , ה , לא; לג , יד , יח; במ' יא , כז , כח; כא , ב; כג , ז , יב , יח; כד , ג , טו , כ , כא , כג; דב' לג , ב , ז; יהו' ז , כ; שו' ו , יח; ח , יט; יא , ל; יג , ח; טו , יח; טז , כח; כ , ד; ש"א ג , יח; ז , יב; כב , ט , יד; ש"ב ג , לג; טו , כא; יט , כז; כ , כ; כב , ב; כג , טו; מ"א א , כט; ח , כג; יז , י , יא , כ , כא; יח , לו; מ"ב א , ח; ב , יד; ו , יז , יח; ז , ב , יט; יג , יד; יט , טו; יש' לח , ג; עמ' א , ב; יונה ג , ד; ד , ב; זכ' א , י , יב; תה' יח , ב; איוב א , יד , טז , יז , יח; רות ב , ו; דנ' ח , טז; ט , כב; דה"א יא , יז; דה"ב ו , יד; יד , י; כ , ו. וכל 'ויען , ויסף' דאיוב דכותהון (כל המקרים בספר איוב , שבהם הצרוף 'ויען... ויאמר' , או 'ויסף... ויאמר' מנוקדים בפתח). וזרח - ג': דב' לג , ב; יש' נח , י; *קה' א , ה. הופיע - ג': דב' לג , ב; תה' נ , ב; צד , א. וחד: והפיע - איוב לז , טו. מרבבת - ב' (חסר ומלא): דב' לג , ב; תה' ג , ז. אשדת (קרי: אש דת) - ה"י כתב מלה חדה (אחת) וקרי תרתין מלין (שתי מלים): *בר' ל , יא; שמ' ד , ב; דב' לג , ב; יש' ג , טו; יר' ו , כט; יח , ג; יח' ח , ו; תה' י , י; נה , טז; קכג , ד; איוב לח , א; מ , ו; נחמ' ב , יג; דה"א ט , ד; כז , יב. (וחלופיהון ח' כתיב תרתין וקרי חדה: שו' טז , כה; ש"א ט , א; כד , ח; יש' ט , ו; מד , כד; *איכה א , ו; ד , ג; דה"ב לד , ו).

מסורה גדולה:

וזרח ג' וזרח משעיר וזרח בחשך אורך וזרח השמש ובא השמש. הופיע ג' מהר פארן מציון מכלל יפי אל נקמות. וחד והפיע אור עננו.

מסורה קטנה:

וזרח - ג'; הופיע - ג'; ואתה - ל'; מרבבת - ב' לא אירא; אשדת - כת' מלה חדה וקרי תרת' מלין.

רש"י:

ויאמר יי' מסיני בא - פתח תחלה בשבחו של מקום , ואחר כך פתח בצורכיהן של ישראל (ראה ספ"ד שמג); ובשבח שפתח בו יש בו הזכרת זכות לישראל. וכל זה דרך ריצוי הוא , כלומר: כדיי אילו שתחול עליהם ברכה. מסיני בא - יצא לקראתם , כשבאו להתיצב בתחתית ההר , כחתן היוצא לקראת הכלה (ראה מכיל' יתרו בחדש ג); שנאמר "לקראת האלהים" (שמ' יט , יז) - למדנו שיצא כנגדם. וזרח משעיר - שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה , ולא רצו. הופיע להם מהר פארן - שהלך ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה , ולא רצו. ואתה - לישראל. מרבבות קודש - ועמו מקצת רבבות מלאכי קודש , ולא כולם , ולא רובם; ולא כדרך בשר ודם שמראה כל כבוד עושרו (ע"פ אס' ה , יא) ותפארתו ביום חופתו (ראה ספ"ד שמג). אש דת - שהיתה כתובה לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה (ראה תנח' בראשית א); נתן להם בלוחות כתב יד ימינו (ראה ספ"ד שמג). דבר אחר: אש דת - כתרגומו , שנתנה מתוך האש (ראה ירוש' שקלים ו , ב [מט , ד]).

רשב"ם:

יי' מסיני בא ונראה לישראל ונתן להם תורתו , וזרח אורה משעיר ופארן. כיצד? שאתה מתוך רבבות קודש - מכל ארבעה צדדין של הר סיני באה האורה והמלאכים , דרך שעיר ופארן , עד שבא אל סיני. ומימינו נתן להם דת מתוך אש - שהיה מדבר מתוך האש לישראל , כדכתיב "השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש" כמונו "ויחי?" (דב' ד , לג). וכן מצינו בתלים "רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן יי' בם סיני בקודש" (תה' סח , יח); ובחבקוק "אלוה מתימן יבא (בנוסחנו: יבוא) וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו" (חב' ג , ג); ובדבורה כתוב "יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום" (שו' ה , ד). הופיע מהר פארן - האיר מהר פארן.

ראב"ע:

ויאמר הגאון ז"ל (אמונות ודעות ע' קלז) , כי הר סיני ושעיר ופארן - קרובים , וזה הכתוב הוא על מעמד יום סיני. ואמר , כי מסיני - כמו 'בסיני' , וכן משעיר. מרבבות קדש - הם המלאכים; והטעם: על השכינה שירדה. אש דת - התורה שנִתְנה באש וברק. ואמר , כי טעם יי' מסיני בא - דרך תפלה , כאומר: אתה שבאת בסיני , והנחלת תורה - "יחי ראובן" (להלן , ו); וזה רחוק , כי היה ראוי להיות 'הַחֲיֵה ואל תמית'. וחסירי אמונה אמרו , כי טעם משעיר - על דת אדום , ופארן - על דת ישמעאל; ואלה התועים , הלא ראו כי לא החל בתחלה כי אם לברך ישראל לבדם , וכן כתוב: "אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל" (לעיל , א)! ואמר: וזרח משעיר למו , שפירושו כמו 'להם'; וכן "ואין למו מכשול" (תה' קיט , קסה). והנכון בעיני , שהפרשה היא ברכה: כלל לכל ישראל , ואחר כן פרט - על כל שבט ושבט , ואחר כן כלל - ממקום "אין כאל ישורון" (להלן , כו). והנה מצאנו שאמרה דבורה: "יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום" (שו' ה , ד) - והנה אין "שדה אדום" הר , כאשר אמר הגאון כי שלשה הרים הם סמוכים , או לנֹכַח! ובספר תהלות: "אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה" (תה' סח , ח) , ואחריו כתוב "ארץ רעשה" (שם , ט) - ובצעד השכינה בישימון לא היה יום מתן תורה , כי אחר מדבר פארן באו לישימון! ואמר חבקוק: "אלוה מתימן יבוא" (ג , ג) , שהוא מבני אדום: "תימן אומר" (בר' לו , יא) - כטעם "משדה אדום". והנה הכל בדברי מלחמות; והעד: "יקום אלהים ויפוצו (בנוסחנו: יפוצו) אויביו" (תה' סח , ב). וכאשר השם יושיע עבדו , ידמה הכתוב רדת עזר מהשם , והארץ תמוג , וההרים ימסו , והשמים ירעשו; והעד בשירת דוד: "ותגעש ותרעש הארץ" (תה' יח , ח). וטעם "זה סיני" (תה' סח , ט) - פרשתיו במקומו. וכן הפירוש: השם בא , והטעם: הכבוד שנכנס בישראל; ותחלת הכנסו מסיני. וזרח משעיר - הטעם: כל השנים שהיו במדבר לא הראה השם גבורה בעמים , עד בא ישראל אל שדה אדום. וכן כתוב "בהררם שעיר עד איל פארן" (בר' יד , ו); והנה הם קרובים , שעיר ופארן. והנה הטעם , כי ממקום שעיר , כאשר באו להר שעיר , אז זרח הכבוד לישראל , והופיע מהר פארן; והטעם כפול: הראה יפעתו. ואתה מרבבות קדש - על דעתי שהוא דבק עם מימינו; והטעם , שבא אש מרבבות קדש , מימין השם , לסבוב את ישראל , כטעם "סוסי אש ורכב אש סביבות אלישע" (ראה מ"ב ו , יז). וטעם דת - שכן היה תמיד.

ר' יוסף בכור שור:

יי' מסיני בא - קולו של הקדוש ברוך הוא לישראל , והעירם , דכתיב "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות" וגו' (שמ' יט , טז) - שעדיין היו במחנה - וכתיב "ויוצא משה את העם לקראת..." (שם , יז). וזרח משעיר למו - שמצד שעיר נראו תחילת זריחת הברקים והלפידים. והופיע מהר פארן - שיפעת הברקים גם מדרך הר פארן באו; כדכתיב "אלוה מתימן יבא" (בנוסחנו: יבוא; חב' ג , ג) ― משעיר - כדכתיב "אלוף תימן" (בר' לו , טו) , וכתיב "וחתו גיבוריך תימן" וגו' (עו' א , ט) ― "וקדוש מהר פארן סלה" (חב' ג , ג) - שמשם נתפשטו הברקים בכל העולם. וכתיב נמי "אלהים בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה" (ראה שו' ה , ד) , כי מדרך שעיר נראו הברקים ובאו לסיני ונתפשטו בכל העולם. ורבותינו דרשו (ראה ע"ז ב , ב) , שהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומות ולא רצו לקבלה , ובאו ישראל וקבלוה. ואתא (בנוסחנו: ואתה) מרבבות קדש - שבא מן השמים רבבות מלאכי השרת לתת תורה לישראל , דכתיב "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן" (תה' סח , יח; ראה פס"ר כא): רבותים של אלף שנאנים , דהיינו עשרים אלף אלפי מלאכים. המלאכים נקראו 'שנאנים' , לפי שאינם יריאים מן המיתה כבני אדם , כמו "שאנן מואב... ושוקט הוא" (יר' מח , יא). ורבותינו דרשו (ראה ע"ז ג , ב): אל תיקרי 'שנאנים' אלא 'שאינן' , דתמניא עשר אלף עולמות יש להקדוש ברוך הוא. מימינו נתן אש דת למו - כדכתיב "הלא (בנוסחנו: הלוא) כה דברי כאש נאם יי'" (יר' כג , כט). ואיכא למיפרש: מימינו נתן להם דת מתוך האש , כמו שתירגם אונקלוס. ורבותינו דרשו (ראה ביצה כה , ב): דתיהם של אילו אש , כי עם קשה הוא.

רמב"ן:

יי' מסיני בא - יאמר כי השם מסיני בא לישראל , כי משם השכין שכינתו בתוכם ושוב לא נסתלקה מהם. והענין: ירד הכבוד בהר סיני , כמו שנאמר "וירד יי' על הר סיני אל ראש ההר ויקרא יי' למשה" וגו' (שמ' יט , כ) , ושם היה כל הימים שהיה משה עולה ויורד , כמו שנאמר "ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר" וגו' (שמ' כד , יז). וכאשר נתן לו לוחות האחרונות שכן הכבוד באהל מועד , כמו שנאמר "והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה" (שמ' לג , ט) , וכתיב "ודבר יי' אל משה פנים אל פנים" וגו' (שם , יא). וכאשר הוקם המשכן שכן הכבוד במשכן , שנאמר "ויכס הענן את המשכן (צ"ל: אהל מועד) וכבוד יי' מלא את המשכן" (שמ' מ , לד) , ומשם היו לו כל הדברות כל ימי המִדבר. וזרח משעיר למו - כי אחרי נסעם מסיני במסע הראשון שכן הענן במדבר פארן , ומשם שלח מרגלים , שנאמר "וישלח אותם משה ממדבר פארן" (במ' יג , ג); ונתנדה העם , ולא היה הדבור עם משה עד שבאו אל שעיר בגבול בני עשו בסוף הארבעים (ראה דב' ב , ב - ד) , כמו שנאמר שם "כי יי' אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך (בנוסחנו: ידך) ידע לכתך את המדבר הגדול הזה זה ארבעים שנה יי' אלהיך עמך" (שם , ז). והנה אז , בבואם משעיר , היה השם להם לאור עולם ושָלמו ימי אבלם (ע"פ יש' ס , ב) , וצוה אותם להשמר משעיר ועמון ומואב (ראה דב' ב). ואמר שיחלו לרשת את ארצם (ראה שם , לא) , ויירשו ארץ סיחון (ראה שם , לג) ועוג (ראה דב' ג , ג) , שני מלכי האמורי הגדולים. הופיע מהר פארן - שנסתכל בהם ושם ענינם למאור פניו (ע"פ תה' צ , ח) מהר פארן. והטעם , כי תחלת הכנסם במדבר הגדול היה מפארן , כמו שנאמר "ויסעו... ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן" (במ' י , יב). והנה משם הופיע עליהם לראות מה הם צריכים במדבר הגדול והנורא (ע"פ דב' ח , טו); מלשון "ועל עצת רשעים הופעת" (איוב י , ג) - נסתכלת וראית בְּאוֹרְךָ הגדול כל סתרי מחשבותיהם. ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו - יאמר , כי בא הכבוד לישראל מרבבות קדושי עליון אשר ירדו עמו על ההר , כענין שנאמר "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן יי' בם סיני בקדש" (תה' סח , יח). ומימינו אש דת למו - כי מימין תפארתו היה אש דת; לא מיד המלאכים הנזכרים , רק מימין השם בעצמו ובכבודו. ויתכן כי מרבבות קדש - מרבוי קדוּשות; כי קדוש , קדוש , קדוש , יי' צבאות (ע"פ יש' ו , ג) בכל מיני קדושה. וטעם אש דת למו - כמו 'דת אש' , כמו שאמר "ואת קולו שמענו מתוך האש" (דב' ה , כא). או טעמו: 'מימינו אש ודת למו' - יזכיר שהראה להם האש העליונית והשמיעם הדת , וזה כענין שנאמר "ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש" (דב' ד , לו). ועל דרך האמת יגיד גם כן , שהאש שהוא הדת היא מימינו , כי מדת הדין כלולה ברחמים. ועל דעת רבותינו (ראה ע"ז ב , ב) טעם הכתוב , כי מסיני בא לתת להם תורה לישראל , שנגלה להם משם , וזרח משעיר להם לישראל; כי נגלה על בני עשו לתת להם התורה , וכאשר לא רצו לקבל אותה האיר פניו לישראל ונתנה להם בימינו וזרועו ואור פניו כי רצם (ע"פ תה' מד , ד) , והופיע - והראה להם יפעתו והדרת פניו מהר פארן כאשר לא רצו בני ישמעאל בתורה. יזכיר , כי היה זכות לישראל גדולה כאשר לא רצו שאר האומות לקבל את התורה. והנה הזכיר כל זרע אברהם , שאחד מהם לא היה חָפץ בתורה זולתי ישראל; אבל על כל האומות גם כן נגלה לתת אותה להם ולא רצו בה , כפי הבא בקבלת רבותינו (ראה ע"ז ב , ב).

רלב"ג:

יי' מסיני בא - רוצה לומר: ממעמד הר סיני בא יי' לישראל לתת להם תורתו התמימה. וזרח משעיר למו - ידוע כי ישראל סבבו את הר שעיר כל אותם הימים שנתאחרו במדבר אחר דבר המרגלים , או רובם , כאמרו בפרשת 'אלה הדברים': "ונסב את הר שעיר ימים רבים" (דב' ב , א). והנה שם זרח לישראל אור השם יתעלה מפני ראותם עוצם המופתים והנפלאות שעשה להם השם יתעלה במדבר , להאכילם מן במדבר ארבעים שנה , ושלא בלו שלמותם מעליהם ולא נעליהם מעל רגליהם בכל הזמן הארוך ההוא (ראה דב' כט , ד - ה) , עד שמשם התחילה הישועה לצמוח לישראל , כאמרו: "רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה" (דב' ב , ג). ומן אז התחילו להשתדל במלחמת הגוים אשר נצחום , מעבר הירדן מזרחה. הופיע מהר פארן - ידמה שהר פארן הוא הר שעיר , והנה כונת אמרו הופיע מהר פארן הוא כמו אמרו: וזרח משעיר למו , כי הרצון באמרו הופיע - הראה יפעתו ואורו וזהרו. ואתא (בנוסחנו: ואתה) מרבבות קדש - הוא ביאור מה שאמר תחלה יי' מסיני בא , רוצה לומר , שבֹּאוֹ שם והִגָלותו על ישראל כדי שישמעו כלם דברי התורה מפיו , היה מתחדש מרבבות קדש. והנה קרא כלל ישראל רבבות קודש , להיותם עם קדוש. ולפי שכלם הסכימו בזה , ואמרו: "כל אשר דבר יי' נעשה" (שמ' יט , ח) , כמו שבארנו בפרשת 'וישמע יתרו' , והיה מספרם רבבות רבות , כי הם היו ששים רבוא , אמר שמרבבות קדש סובב הדבר הזה. ותהיה מ"ם מרבבות קדש כמו מ"ם "מחטאת נביאיה" (איכה ד , יג) , שהרצון בו: בסבת חטא נביאיה. מימינו אש דת למו רוצה לומר , שמימין השם יתעלה , והיא היד שייוחס לה עשיית הנפלאות על דרך ההשגחה (ראה פירושו לשמ' טו , ו) , חדש אש נפלא שהשמיע ממנו דת למו בקול הנפלא שחדש בו על דרך המופת.