תנ"ך - ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ: (דברים פרק ו פסוק ז)

טקסט וניקוד:

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: (דברים פרק ו פסוק ז)

טקסט בלבד:

ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: (דברים פרק ו פסוק ז)

תיקון קוראים:

ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: (דברים פרק ו פסוק ז)

תרגום אונקלוס:
וּתתַּנֵינוּן לִבנָך וּתמַלֵיל בְּהוֹן בְּמִתְּבָך בְּבֵיתָך וּבִמהָכָך בְּאוֹרחָא וּבמִשׁכְּבָך וּבִמקִימָך :

עין המסורה:
ובשכבך - ב': דב' ו , ז; יא , יט. ובקומך - ב': דב' ו , ז; יא , יט.

מסורה קטנה:
ושננתם - ל'; ובשכבך - ב'.

רש"י:
ושננתם - לשון חידוד , שיהו מחודדין בפיך; שאם ישאלך אדם דבר , שלא תהא צריך לגמגם בו , אלא אמור לו מיד (ראה ספ"ד לד). לבניך - אילו התלמידים; מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויין 'בנים' שנאמר "בנים אתם [ליי' אלהיכם"] (דב' יד , א) , ואומר "בני הנביאים אשר בבית (בנוסחנו: בית) אל" (מ"ב ב , ג) , וכן בחזקיהו שלימד תורה לכל ישראל וקראם 'בנים' , שנאמר "ועתה בני (לפנינו: בני עתה) אל תשלו" (דה"ב כט , יא). וכשם שהתלמידים קרויין 'בנים' כך הרב קרוי 'אב' , שנאמר "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מ"ב ב , יב; ראה ספ"ד לד). ודברת בם - שלא יהא עיקר דיבורך אלא בם; עֲשֵׂם עיקר ואל תעשם טפל (ראה ספ"ד לד). ובשכבך - יכול אפילו שכב בחצי היום? תלמוד לומר: [ובקומך; יכול אפילו עמד בחצי הלילה? תלמוד לומר: בשבתך בביתך] ובלכתך בדרך - דרך ארץ דברה תורה (ראה שם): זמן שכיבה וזמן קימה.

רשב"ם:
ושננתם - לשון חִדוד , לפרשם היטב; כמו "אשר שננו כחרב לשונם" (תה' סד , ד).

ראב"ע:
ושננתם לבניך - מגזרת "חץ שנון" (מש' כה , יח) , וידוע איך ישונן החץ. הנה נראה כי עיקר כל האדם - עבודת השם , ועבודתו - להכיר פעליו. והמעתיקים העתיקו (ראה ספ"ד לד) שעת קרית שמע , וכולנו נסמוך עליהם. בשבתך - דבק עם ודברת בם. ובשכבך - לישון , כי אין מצוה על הישֵן. והנה ודברת בם - בלב ובפה.

ר' יוסף בכור שור:
ושננתם לבניך - אני אומרם לך , ואתה תִשנה אותם לבניך , ובניך לשִלשים לפניהם , וכן לְעולם. ודברת בם - שיהו תדירים לך , שלא תשכחם. בשבתך בביתך וגו' - בכל עת יהיו עסקיך בהם. אילו מידות שבני אדם עושים: עומד ויושב ושוכב ומהלך , משמע: שעה (אולי: משעה) שעומד על רגליו.

רמב"ן:
ושננתם לבניך - גם אלה מצות מבוארות , נרמזו כבר; כי מאחר שיצוה במצות "חקת עולם לדורותיכם" (וי' ג , יז); "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" (שמ' לא , יז); "זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך" (בר' יז , י) - הנה אנחנו מצֻוִים שיֵדעו בנינו המצות , ואיך ידעו אותם אם לא נְלַמדם?

רלב"ג:
ושננתם לבניך - הוא מענין לימוד , וקראו 'שנון' מצד השנות הדברים הצריכים בלמוד; כי אם לא ידע בפעם אחת , ישנה לו וישלש , עד אשר ילמד מה שצריך ללמדו מזה. ומזה המקום למדנו , שצריך גם כן שיִלְמְדם וידעם האדם , כי מי שלא ידע לעצמו לא יוכל ללמד לאחרים; עם שהוא מן השקר שתצוה התורה שידעו הקטנים אלו הפנות הגדולות , ולא תצוה שידעו הגדולים. ולפי שה'בנים' נאמרים על התלמידים , כמו שמצאנו שנקראו תלמידי הנביאים - "בני הנביאים" (מ"ב ב , ג) , ידענו שכבר כלל זה הצווי גם כן שיְלַמדום לתלמידיהם. וזה גם כן נכנס בצווי "ואהבת" (לעיל , ה) , כי האוהב יפרסם לַכֹּל מעלת אהובו. ולזה אמרו רבותינו (ספ"ד לב): "ואהבת את יי' אלהיך" - אהבהו על הבריות. ודברת בם בשבתך בביתיך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך - למדנו מזה , שזאת הפרשה צריך האדם לקרותה לפי מה שהיא בזולת שום שינוי , בשכבו ובקומו. והנה מֵאמרוֹ ודברת בם למדנו , שהוא מחוייב , כשיקרא את 'שמע' , שיהיה דבורו באלו הדברים , לא בדברים אחרים; כי התעסקו בדברים אחרים יבלבלו את כונתו , באופן שלא יהיה דבורו בם. ומזה המקום למדנו , שאין ראוי לו לרמוז בעיניו ולקרוץ בשפתותיו והדומה לזה בעת קרותו את 'שמע' , כי זה הוא כמו דבור בדברים אחרים , עם קריאתו את 'שמע'. ולפי שאמר בשבתך בביתיך ובלכתך בדרך ולא אמר 'בבית' ו'בדרך' , למדנו מזה , שכאשר היה שבתו בביתו או לכתו בדרך לצורך עצמו , הוא חייב בזאת המצוה; ואולם אם לא היה השֶבֶת והלֶכֶת - לו , אבל היה לצורך עשיית מצוה לכבוד השם יתעלה , הנה לא תדָחה המצוה שהוא עוסק בה בעבור המצוה הזאת , אלא אם היה יכול לקיים את שתיהן , כמו שהתבאר בשרשים הכוללים. ובשכבך ובקומך - ידוע כי האדם יקָרֵא 'שוכב' בכל זמן שהוא שוכב על מטתו , ויקָרא 'קם' בעת שהוא קם מעל המטה לבד. ולפי שאלו הפעולות - אין הכונה בהם המציאות אבל העת שיקרה בו זה , כמו שזכרנו בשרשים הכוללים , יהיה הרצון באמרו בשכבך - בשעה שבני אדם שוכבין , ובאמרו ובקומך - בשעה שבני אדם קמין. והוא מבואר , שזאת השעה היא על הרוב בזמן שכיבה , מעת צאת הכוכבים עד עלות השחר; וזמן קימה היא אחר זמן שכיבה , והיא על הרוב אחר עליית השחר; ובאלו הזמנים ראוי שתהיה קריאת זאת הפרשה. אמנם לא יצא מגדר בשכבך - אם היתה השעה זמן שכיבה על המעט , או זמן קימה על המעט , כי עדיין הוא נכנס תחת גדר אמרו בשכבך ובקומך. והנה זמן שכיבה על המעט יכנס מעת שקיעת החמה , כי כבר ימצאו אנשים שוכבים אז לפי המנהג , וכן ימשך גם כן לזאת הסבה עד הנץ החמה; וזמן קימה על המעט ימשך עד עבור שתי שעות מן היום , כי כבר ימצאו אנשים מעונגים ינהגו לישן עד זה הזמן.
ריכוז קישורים