תנ"ך - וקשרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ: (דברים פרק ו פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: (דברים פרק ו פסוק ח)

טקסט בלבד:

וקשרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך: (דברים פרק ו פסוק ח)

תיקון קוראים:

וקשרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך: (דברים פרק ו פסוק ח)

תרגום אונקלוס:
וְתִקטְרִינוּן לְאָת עַל יְדָך וִיהוֹן לִתפִלִין בֵּין עֵינָך :

עין המסורה:
לטטפת - ב' (חסר ומלא): דב' ו , ח; יא , יח.

מסורה קטנה:
וקשרתם - ל'; לטטפת - ל' חס'.

רש"י:
וקשרתם לאות על ידך - אילו תפילין שבזרוע; והיו לטטפת בין עיניך - אילו תפלין שבראש (ראה ספ"ד לה). ועל שם מניין פרשיותיהן נקראו: 'טט' בכתפי - שתים , 'פת' באפריקי - שתים (ראה סנה' ד , ב).

ראב"ע:
וקשרתם לאות - מפורש. והיו לטוטפות - אין למלה הזאת ריע. והמכחישים אמרו , שהיא מגזרת "הַטֵּף אל דרום" (יח' כא , ב). וזה לא יתכן , כי שורש "והטף" - 'נטף' , וזה חסר נו"ן וכפול הטי"ת. וכתבתם - גם אמרו שהוא כמו "קשרם" (מש' ו , כא). ואחר שקבלו אבותינו האמת , נעזוב הבלי אלה הבודים מלבם (ע"פ מ"א יב , לג).

ר' יוסף בכור שור:
וקשרתם לאות על ידך - עשה לך בהם סימנין שלא תשכח , שתקשרם על ידך. ובמקום אחר הוא אומר "על ידכה" , בה"י (שמ' יג , טז) - לומר שעל 'יד כהה' תקשרם; לפי שיד הימין מושיטין בכל מקום והן עסקניות , אין ראוי לתת התפילין עליה. והיו לטוטפות - 'אריגרט' בלעז (להבטה) , כמו (ראה מגילה יד , ב) 'שפיל ואזיל בר אווזא ועינהא מטייפי'; וכמו "הלוך וטפוף תלכנה" (יש' ג , טז) - שמביטות לכאן ולכאן לעיין אחר הבחורים. בין עיניך - מקום שמוח התינוק רופס (ראה עירובין צה , ב) , במקום שֵׂער; אף מקום שיער: כתיב הכא: בין עיניך , וכתיב התם "לא תשימו קרחה בין עיניכם" (דב' יד , א) - מה להלן מקום שיער , אף כאן מקום שער (ראה מכבש"י יג , ט). ורבותינו דרשו (ראה סנה' ד , ב) מלטוטפות - ארבע בתים שבתפיליכם: 'טט' בכתפי: שתים , 'פת' באפריקי: שתים. ותפילין של יד - על הקיבורת של יד , שקורין 'שורץ' (בלעז) , והוא כנגד הלב; ואין ספק בדבר , כי כך קבלנו מרבותינו (ראה שם) וכה עשו אבותינו. והאומר שהוא ספק , כאילו נותן ספק על אל"ף שנקראת בי"ת ועל בי"ת - אל"ף (ראה אדרנ"ש נוסחה ב כט) , ועתידין ליתן את הדין.

רמב"ן:
וכן וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך - כבר נאמרה (ראה שמ' יג , ט). ובאר בכאן וקשרתם - שיהיו בקשירה; וירמוז גם כן לקשר של תפלין שקבלו רבותינו הלכה למשה מסיני (ראה מנחות לה , ב).

רלב"ג:
וקשרתם לאות על ידך - הרצון בזה , שיכתבם ואחר זה יקשרם , כי ה'דברים' לא יקָשרו אך הנכתב. ולפי שדקדק בכתיבתה שתֵעָשה על ידי מי שנכנס בגדר אלו המצות , באמרו "וכתבתם על מזוזות ביתך" (להלן , ט) , למדנו מזה , שלא יתכן שיכתבם כי אם מי שהוא בן תורה. ולפי שהכתיבה הנהוגה היא בעור בהמה טהורה , כי היא היותר שלמה בזה , ראוי שתהיה הכתיבה בזה האופן. וראוי שתהיה בדיו , כאמרו "ואני כותב על הספר בדיו" (יר' לו , יח) , וזהו הנהוג גם כן מעניין הכתיבה. והנה מצאנו זה הלשון בעינו בפרשת 'קדש לי כל בכור' , שנאמר שם: "והיה לך לאות על ידך" (שמ' יג , ט) , ובפרשת 'כי יביאך' , שנאמר: "והיה לאות על ידכה" (שם , טז) , ובפרשת 'והיה אם שמע' , שנאמר: "וקשרתם אותם לאות על ידכם" (דב' יא , יח) - למדנו מזה (ראה מכיל' בא פסחא יז) , שבתפילין של יד יכתבו אלו הארבע פרשיות. ולפי שהסדור אשר להם בתורה הוא שתהיה ראשונה פרשת 'קדש לי כל בכור' ושנית 'והיה כי יביאך' ושלישית פרשת 'שמע' ורביעית פרשת 'והיה אם שמוע' , ומצאנו שדקדקה התורה באלו העניינים , שלא יומר בהם דבר בסדורם , כמו שבארנו מֵאָמְרו "והיו הדברים האלה" (לעיל , ו) - ידענו שהוא מחוייב שיהיה סדורם כן. וכבר נלמד זה גם כן ממה שאמר בפרשה הראשונה "והיה" בלשון יחיד (שמ' יג , ט , טז) וב'שמע' וב'והיה אם שמע' אמר זה בלשון רבים , רוצה לומר שכבר אמר: "וקשרתם אותם". ועוד , כי בתפלין של ראש אמר בפרשת 'קדש לי': "ולזכרון" (שמ' יג , ט) - לשון יחיד , ובפרשת 'והיה כי יביאך' אמר "ולטוטפות" (שם , טז) - לשון רבים. ולפי שהקשירה לאלו הארבע פרשיות היתה באופן שתהיה לאות על ידו , וכבר רצתה התורה שיהיו אלו הדברים על לבו , הנה ידענו כי הכוונה בזה היא , שיהיו נקשרים למעלה מהזרוע שהוא אצל הלב , והוא הפרק שעל הזרוע השמאלי; וזה הוא עניין האות לקושר את התפלין , כי הוא לסימן שצריך שיהיו אלו הדברים על לבו תמיד (ע"פ מש' ו , כא). ולפי שאין זה העניין אות כי אם למי שקושר את התפילין , כי לא יראוהו אחרים במקום ההוא , לפי הנהוג מִלבוש האדם שיכסה הפרק ההוא , והנה יתבאר גם כן שהנחת תפילין של יד הוא בזה הפרק מהיד השמאלי , לפי שנאמר: וקשרתם לאות על ידך. והנה הקשירה תעשה לפי הנהוג ביד הימני , ולזה יחוייב גם כן שיהיה מקום הנחת תפלין של יד אצל היד השמאלי , כי לא יתכן שיקשור האדם ביד הימנית התפלין על היד ההיא בעצמה. והנה אמר על ידך - רוצה לומר: אצל ידך; והנה יקרא 'יד' - הזרוע עם היד , ולזה יהיה זה המקום שתארנו אצל היד. והיו לטוטפות בין עיניך - רוצה לומר: על המוח , כאמרו "ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דב' יד , א) , שהרצון בו: על המוח , כי הקרחה - לא יתכן שתהיה בין העינים; והנה הוא מבואר כי המוח הוא בין העינים , ועל המוח במקום השער תהיה הקרחה , ושם לבד יתכן שיניח אלו התפילין. ולזה אמר בפרשת 'קדש לי': "ולזכרון בין עיניך" (שמ' יג , ט) , כי שם במוח ימצא הכח הזוכר. והנה הכונה באמרו ולטוטפות - ולְדִבּוּרים , מעניין אמרו "ולא תטיף על בית ישחק" (עמ' ז , טז). ולפי שאמר בתפילין של יד לאות , שהוא לשון יחיד , ואמר בתפילין של ראש לטוטפות , שהוא לשון רבים , למדנו (ראה מנחות לד , ב) , שהארבע פרשיות תהיינה יחד כסדרן בכרך אחד של תפלין של יד. ואולם בתפילין של ראש תהיינה בארבעה בתים , כי בפרשה השנית בא בה לשון רבים , כמו שזכרנו; ולזה הוא מבואר כי לא יהיה מהם בכרך אחד זולתי פרשה אחת. ולזה יהיו בתפילין של ראש ארבעה בתים , כדי שיהיו אלו הדִבּוּרים נראים נבדלים זה מזה. והנה הקדים בכל הפרשיות האלו זכרון תפילין של יד קודם תפילין של ראש , כי הם במקום יותר נכבד , לפי שהלב יותר נכבד מהמוח. והנה היו ארבע פרשיות בבית אחד בתפילין של יד שהן כנגד הלב; והיו בארבעה בתים בתפילין של ראש , כי בזה הישרה מה להשיג ייחוד השם יתעלה , עם רבוי הפעולות השופעות מאתו. וזה , שהלב הוא התחלה לַחַי , ומהחום הטבעי המשתלח ממנו במוח יסודרו מינים רבים מההרגש , מצד המקבלים אשר שם. וכן העניין בשם יתעלה , כי רבוי פעולותיו לא יורה על רבוי בו. ולפי שהלב הוא התחלה למה שיושפע מהמוח מהחוש והתנועה , הנה היה מן הראוי שיהיו תפילין של יד קודמין לתפילין של ראש , וזה ממה שיוסיף גלוי ושלמות על שהרצון באמרו על ידך - הוא כנגד הלב , כמו שזכרנו. ולפי שאמר בפרשת 'קדש לי': "והיה לך לאות על ידך" (שמ' יג , ט) ובפרשת 'והיה כי יביאך': "והיה לאות על ידכה" (שם , טז) , הנה למדנו שכל הווייתם המלאכותית צריך שתכוון לשם תפילין , וכן העניין בקשירתם; ולזה צריך שיהיה עבודם לשם תפילין , וכתיבתם לשם תפילין , ועשייתם וקשירתם. ולפי שאמר במזוזה "וכתבתם" (להלן , ט) , שהרצון בו: הדבר הנהוג בעניין הכתיבה , למדנו שכן העניין בתפילין; והוא , שתהיה הכתיבה באופן שתהיינה האותיות נכרות , ולא ידמו לאות אחרת , ותהיה כל אות נבדלת מהאחרת , כי זהו מגדר הכתיבה. ותהיינה גם כן הפרשיות לפי מה שהם בתורה , רוצה לומר , שהפתוחות תהיינה שם פתוחות , והסתומות - סתומות , כי זה נהיה בתורה לעניין בהכרח , לא דבר רק הוא (ע"פ דב' לב , מז). ובכלל , הנה הפרשה הפתוחה תורֶה בצד מה על הִגָמר העניין באופן מה; והפרשה סתומה לא תורֶה על הִגָמר הענין באופן ההוא , אבל הוא כמו מורכב מן ההגמר וההקשר עם מה שאחריו , ולזה היתה הפרשה ההיא סתומה. והֵנָה להעיר , על שאין השלמות נמצא באלו הפרשיות אשר בתפילין לבדם ולא בפרשיות אשר במזוזה לבדם , ואע"פ שיוחדו בזה הענין מבין שאר הפרשיות אשר בתורה , כי השלמות האמתי ימצא לכלל התורה לבד. תקנו רבותינו , שיהיה ספר תורה נכתב בעור השלם , ותפילין בחלק ממנו הנקרא 'קלף' , ומזוזה בחלק ממנו הנקרא דוכסוסתוס (ראה שבת עט , ב) , להעיר על שאין אלו הפרשיות כי אם חלק מהתורה.
ריכוז קישורים