תנ"ך - ונתן
מלכיהם
בידך
והאבדת
את־שמם
מתחת
השמים
לא־יתיצב
איש
בפניך
עד
השמדך
אתם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְנָתַ֤ן
מַלְכֵיהֶם֙
בְּיָדֶ֔ךָ
וְהַאֲבַדְתָּ֣
אֶת־שְׁמָ֔ם
מִתַּ֖חַת
הַשָּׁמָ֑יִם
לֹא־יִתְיַצֵּ֥ב
אִישׁ֙
בְּפָנֶ֔יךָ
עַ֥ד
הִשְׁמִֽדְךָ֖
אֹתָֽם:
(דברים פרק ז פסוק כד)
וְנָתַן
מַלְכֵיהֶם
בְּיָדֶךָ
וְהַאֲבַדְתָּ
אֶת־שְׁמָם
מִתַּחַת
הַשָּׁמָיִם
לֹא־יִתְיַצֵּב
אִישׁ
בְּפָנֶיךָ
עַד
הִשְׁמִדְךָ
אֹתָם:
(דברים פרק ז פסוק כד)
ונתן
מלכיהם
בידך
והאבדת
את־שמם
מתחת
השמים
לא־יתיצב
איש
בפניך
עד
השמדך
אתם:
(דברים פרק ז פסוק כד)
ונתן
מלכיהם
בידך
והאבדת
את־שמם
מתחת
השמים
לא־יתיצב
איש
בפניך
עד
השמדך
אתם:
(דברים פרק ז פסוק כד)
תרגום אונקלוס:
וְיִמסַר
מַלכֵיהוֹן
בִּידָך
וְתוֹבֵיד
יָת
שׁוֹמְהוֹן
מִתְּחוֹת
שְׁמַיָא
לָא
יִתעַתַּד
אֱנָשׁ
קֳדָמָך
עַד
דִּתשֵׁיצֵי
יָתְהוֹן
:
עין המסורה:
בפניך
-
ב':
דב'
ז
,
כד;
יהו'
י
,
ח.
השמדך
-
ה'
חסר
(בלישנא):
דב'
ז
,
כד;
יהו'
יא
,
יד;
מ"א
טו
,
כט;
מ"ב
י
,
יז;
יש'
כג
,
יא.
ראב"ע:
השמידך
-
שם
הפועל
,
ואם
הוא
בחירק;
ויתכן
היות
כמוהו:
"השאיר
לו
שריד"
(במ'
כא
,
לה).
והעד:
אותם
,
שהוא
הפעול.
ר' יוסף בכור שור:
לא
תוכל
כלותם
מהר
-
אינו
אומר:
אין
היכולת
בידך
,
אלא:
אינו
תקנתך;
כמו
'לא
תרצה
כלותם
מהר'.
כי
כל
דבר
שרע
לאדם
אם
עושהו
,
אעפ"י
שבידו
לעשות
,
שייך
ביה
לא
תוכל;
כמו
"לא
אוכל
לגאול
לי
פן
אשחית
את
נחלתי"
(רות
ד
,
ו);
וכן
"לא
יוכל
הנער
לעזוב
את
אביו"
(בר'
מד
,
כב);
וכמו
"לא
תוכל
לתת
עליך
איש
נכרי"
(דב'
יז
,
טו)
,
שמתרגם:
"לית
לך
רשו"
(ת"א);
וכן
לא
תוכל
כלותם
-
תוכל
,
אבל
אין
תקנתך
,
פן
ירבה.
ופסוק
של
אחריו
מוכיח
,
דכתיב:
ונתנם
יי'
אלהיך
לפניך
-
שתהא
ידך
תקיפה
והם
יהיו
במהומה
גדולה.
וגם
הוא
תשובה
על
מה
שהוא
אומר
למעלה
"רבים
הגוים
האלה
ממני
איכה
אוכל
להורישם
,
לא
תירא
מהם"
(פס'
יז
-
יח)
-
"כי
יי'
אלהיך
בקרבך"
,
שהוא
"גדול
ונורא"
(לעיל
,
כא);
אם
בשביל
כך
אתה
אומר:
הם
רבים
ואני
מעט
,
איך
אמלא
מקומם?
על
זה
השיב:
לא
תוכל
כלותם
"עד
אשר
תפרה"
(שמ'
כג
,
ל).
רמב"ן:
ואמר:
ונתן
מלכיהם
בידך
והאבדת
את
שמם
-
עד
שלא
יהיה
להם
שֵם
על
פני
חוץ
(ע"פ
איוב
יח
,
יז);
וכל
הנצב
בפניהם
ישמידו.
וזה
כענין
שבא
ביהושע
"כי
מאת
יי'
היתה
לחזק
את
לבם
לקראת
המלחמה
את
ישראל
למען
החרימם"
(יא
,
כ)
,
ולא
נשאר
להם
מלך
בארץ
,
כי
כל
מלכיהם
נפלו.
וכתב
רבנו
שלמה:
"פן
תרבה
עליך
חית
השדה"
(לעיל
,
כב)
-
והלא
אם
עושין
רצונו
אינם
מתיראים
מן
החיה
,
שנאמר
"וחית
השדה
השלמה
לך"
(איוב
ה
,
כג)!?
אלא
גלוי
היה
לפניו
שעתידין
לחטוא.
ודברי
רבותינו
הם
(ראה
ספ"ד
נ).
ואע"פ
שהפרשה
הזו
להבטחה
נאמרה
,
כבר
הזכרתי
(דב'
ד
,
כה)
,
כי
משה
במשנה
התורה
יבטיח
ויזהיר;
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
והנה
בכאן
יבטיח
,
כי
בעשותם
המשפטים
יתגברו
על
שונאיהם
,
]
וירמוז
שלא
תגיע
זכותם
להכריתם
כולם
כאחד
ושישבית
חיה
רעה
מן
הארץ
כמובטח
להם
בפרשת
'אם
בחקותי'
(ראה
וי'
כו
,
ו);
אבל
יהיה
כאשר
אמר
,
שיאבידו
את
רובם
ומלכיהם
בתחלה
,
ואחרי
כן
יאבדו
הנשארים.
רלב"ג:
לא
יתיצב
איש
בפניך
עד
השמידך
אותם
-
רוצה
לומר
,
שלא
יוכל
איש
מהם
להתייצב
בפניך
להלחם
עמך
,
ויתמיד
להם
השפלות
והדלות
הזה
,
עד
שכבר
תשמיד
אותם
לגמרי.