תנ"ך - ואפן
וארד
מן־ההר
וההר
בער
באש
ושני
לוחת
הברית
על
שתי
ידי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וָאֵ֗פֶן
וָֽאֵרֵד֙
מִן־הָהָ֔ר
וְהָהָ֖ר
בֹּעֵ֣ר
בָּאֵ֑שׁ
וּשְׁנֵי֙
לוּחֹ֣ת
הַבְּרִ֔ית
עַ֖ל
שְׁתֵּ֥י
יָדָֽי:
(דברים פרק ט פסוק טו)
וָאֵפֶן
וָאֵרֵד
מִן־הָהָר
וְהָהָר
בֹּעֵר
בָּאֵשׁ
וּשְׁנֵי
לוּחֹת
הַבְּרִית
עַל
שְׁתֵּי
יָדָי:
(דברים פרק ט פסוק טו)
ואפן
וארד
מן־ההר
וההר
בער
באש
ושני
לוחת
הברית
על
שתי
ידי:
(דברים פרק ט פסוק טו)
ואפן
וארד
מן־ההר
וההר
בער
באש
ושני
לוחת
הברית
על
שתי
ידי:
(דברים פרק ט פסוק טו)
תרגום אונקלוס:
וְאִתפְּנִיתִי
וּנחַתִית
מִן
טוּרָא
וְטוּרָא
בָּעַר
בְּאִישָׁתָא
וּתרֵין
לוּחֵי
קְיָמָא
עַל
תַּרתֵּין
יְדָי
:
עין המסורה:
ואפן
-
ב':
דב'
ט
,
טו;
י
,
ה.
וההר
-
ג':
דב'
ד
,
יא;
ה
,
כ;
ט
,
טו.
ידי
-
כ"ב
(בלישנא):
*דב'
ט
,
טו
,
יז;
ש"ב
כב
,
כא
,
לה;
יש'
יט
,
כה;
כט
,
כג;
מה
,
יא
,
יב;
ס
,
כא;
סה
,
ב;
יח'
יג
,
יח;
תה'
יח
,
כא
,
כה
,
לה;
כב
,
יז;
כח
,
ב;
קמג
,
ו;
קמד
,
א;
שה"ש
ה
,
ה;
קה'
ב
,
יא;
דנ'
י
,
י;
נחמ'
ו
,
ט.
מסורה גדולה:
ידי
כ"ב
ואפן
ואתפש
יגמלני
יי'
מלמד
אשר
ברכו
כי
בראתו
האתיות
שאלוני
נטו
ועמך
כלם
פרשתי
ידי
אליך
למתפרות
יגמלני
יי'
מלמד
וישב
כי
סבבוני
שמע
קול
תחנוני
פרשתי
המלמד
ופניתי
נגעה
מיראים
קמתי.
רמב"ן:
ואפן
וארד
מן
ההר
-
כבר
פירשתי
במקומו
(שמ'
לב
,
יא)
,
כי
קֹדם
שירד
מן
ההר
התפלל
עליהם
,
ובתפלתו
נאמר
"וינחם
יי'
על
הרעה"
(שם
,
יד);
אבל
לא
הזכיר
זה
עתה
,
מפני
שהוא
רוצה
להסדיר
להם
הטורח
הגדול
והעמל
שטרח
עליהם
,
כי
הביאו
אותו
לשבור
הלוחות
ולהתנפל
עליהם
ארבעים
יום
וארבעים
לילה
(ראה
להלן
,
יז
-
יח)
,
ולהתפלל
גם
על
אהרן
כי
התאנף
השם
עליו
מאד
(ראה
להלן
,
כ).
ואחרי
כן
יזכיר
התפלה
הראשונה
,
שחִלה
את
פני
יי'
אלהיו
(ראה
שמ'
לב
,
יא)
טרם
רדתו
,
שלא
ישמידם
(ראה
להלן
,
כה
-
כט).
רלב"ג:
וספר
שכבר
רצה
השם
יתעלה
להשמידם
אז
,
לולא
תפילת
משה.
והוא
ירד
מן
ההר
וראה
חטא
ישראל
הנפלא
,
והיה
סבה
זה
אל
ששבר
הלוחות
מרוב
כעסו;
כאלו
הורה
בזה
כי
לשוא
תנתן
תורה
לישראל
,
כי
תכף
עברו
על
היותר
קשה
ממנה
,
והוא
דבור
"לא
יהיה
לך"
(שמ'
כ
,
ג).